ורד דקל ממושב יד נתן היא פסנתרנית, מלחינה, זמרת ומרצה בכירה באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים * בשלושת אלבומי הג'אז שיצרה היא שרה באנגלית * לאחר שנים של הופעות במועדוני ג'אז הכי נחשבים בניו-יורק ובארץ, דקל חוזרת להביע את עצמה בשירים בעברית ויוצאת עמם להופעות ביתיות ברחבי ישראל
ורד דקל נולדה בשנת 1971 ברמת גן להורים שהגיעו בילדותם מבולגריה עם בני משפחותיהם. האב רופא אורתופד והאם עובדת עמו. ככשמלאו לה שש שנים, עברה המשפחה לאוקספורד אנגליה, שם התמחה אביה לאחר לימודי הדוקטורט שלו. ורד למדה באנגליה בכיתות א' עד ג'. "חזרתי ארצה די 'אנגליה'," היא משחזרת, "למדתי בבית הספר היסודי 'עליות' ברמת גן עד כיתה ח', ואז התקבלתי לבית הספר לאומנויות 'תלמה ילין'."
היא החלה ללמוד פסנתר קלאסי כבר מגיל תשע, ולכן למדה במגמה זו בתיכון לאומנויות 'תלמה ילין'. אבל הספיקה ללמוד שם רק עד סוף כיתה ט'. אז עברה ורד עם הוריה להתגורר ביישוב עומר, למדה בבית הספר התיכון "אשל הנשיא", וכמובן שהמשיכה להגיע אל מרכז הארץ כדי ללמוד פסנתר."
שירים מגיל 13
"בנוסף לנגינה בפסנתר אני כותבת שירים מגיל 13. כאשר למדתי בבית הספר התיכון היתה לי הזדמנות להביע את כישוריי בתחום המוסיקה. באותה עת התחלתי לכתוב שירים – מילים ולחן. בסוף כיתה יב', לקראת ההצגה לסיום התיכון, הקמתי הרכב והעלנו מחזמר עם מוסיקה שלי. אני כתבתי גם את העיבודים להרכב וגם ניצחתי עליו."
לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים, חזרה המשפחה להתגורר במרכז. ורד התגייסה לצבא ושירתה בממר"ם, יחידת המחשבים של צה"ל. שם למדה ועבדה בגרפיקה ממוחשבת, תחום שהיה די חדש אז. באותה תקופה, עוד בהיותה חיילת, היא החלה ללמוד פסנתר ג'אז אצל עופר ברייר, שנחשב אז ל'גורו' בתחום.
"לאחר השחרור הבנתי שאני רוצה להעמיק בלימודי הג'אז. בשנת 1990 התקבלתי לבית ספר למוסיקה 'רימון' ברמת השרון ולמדתי שם במסלול ג'אז במשך שנתיים, כי הגעתי עם ידע מוקדם." על בית ספר רימון היא אומרת בהתלהבות: "למדתי שם המון. זה בית ספר נפלא, המורים היו מדהימים והאווירה היתה ביתית."
בעת לימודיה ב"רימון" עבדה ורד בחברות סטארט אפ כגרפיקאית ובמקביל החלה להופיע: "תיאטרון 'הסמטה' של ניקו ניתאי ביפו היה מועדון הבית שלי. שם הייתי שם מופיעה בנגינת ג'אז והתחלתי גם לשיר שירת ג'אז, גם סולו וגם עם הרכבים."
לסיום לימודיה ב"רימון" הכינה ורד מופע, שהיה מורכב מחומר מקורי, מקטעי ג'אז שכתבה ועיבדה. ההרכב שניגן את המוסיקה שלה כלל את הפסנתרנית ענת פורט, הסקספוניסט דרור בן גור, המתופף אסף סירקיס ונגן הבס גבי מאיר. כולם נגנים מנוסים ומוכשרים שהופיעו בעבר תקופות ארוכות בחו"ל.
חודש לאחר העלאת המופע ב"רימון", הוא התקבל ל"פסטיבל הג'אז בים האדום" שנערך באוגוסט 1992, בניהולו האמנותי (מזה שנים רבות) של דני גוטפריד. "הייתי בת 21. זה היה משהו לא רגיל שקיבלו הרכב צעיר בתחילת דרכו. המופע בפסטיבל זכה להצלחה רבה ונבחר ל'מופע הג'אז של השנה'. קיבלנו ביקורות מעולות," מספרת ורד.
לניו-יורק וחזרה
באותה שנה נסעה ורד לניו יורק לצורך לימודים. שם למדה ב-Mannes Collage of Music – NYC וקיבלה תעודת אמן. לאחר מכן למדה וקיבלה תואר ראשון ב-Jazz Performance מה-“New school for Social .Research” NYC. במקביל היא הופיעה עם הרכבים שונים במועדונים בניו יורק, ביניהם: Blue Note Jazz Club, Smalls, BirdlandBar 55, Cornelia Street Café.
רק כדי לסבר את האוזן, ורד מספרת על הופעות במועדונים הללו בשוויון נפש, אבל מדובר במועדונים שהכי נחשבים לג'אז בארצות הברית.
"הייתי אמורה להמשיך לתואר שני בניו יורק," מספרת ורד, "אבל מסיבות אישיות חזרתי לארץ באופן לא צפוי, וכאן הבנתי שאני נשארת בארץ. התחלתי לעבוד כמורה ב'רימון', בתיכון 'תלמה ילין', בתיכון לאומנויות של רמת השרון ובמסגרות נוספות, כמו הדרכת נוער מוסיקלי, סדנאות שונות וניהול מקהלות. במקביל חזרתי להופיע פה בארץ בפסטיבלים ובמועדונים שונים וזכיתי לביקורות טובות."
אחד המופעים שלה היה "מאמה מיה", מופע מחווה ללהקת ABBA, שעלה לראשונה במסגרת פסטיבל יפו ג'אז בשנת 2021. על המחזה המהולל כתב העיתונאי ומבקר המוסיקה יוסי חרסונסקי כתב: "גם אני נשארתי אחד המעריצים המטורפים של להיטי אבבא השוודית, […] ורד דקל, המוסיקאית והזמרת – מופע קאברים באוריינטציה ג'אזית. […] דקל לא כפתה את עצמה על השירים. היא אימצה אותם ברגישות, בהומור, בעיבודים מגוונים – כמו אומרת: הם כבר עשו את שלהם בחמשת העשורים האחרונים. אני נוגעת בהם מתוך החופש, שלקחתי בלי לעשות שינויים ג'אזיים מרחיקי לכת, אלא בעיקר – מתוך הרצון לשמור על יופיים וליהנות מהם מחדש. הצליח לה. ורד דקל עוררה בי תיאבון מחודש לשירי אבבא."
שוב לניו-יורק וחזרה
"בגיל שלושים רציתי להקליט אלבום עם המוסיקה שלי," מספרת ורד, "ארזתי שוב את המזוודות ונסעתי עם בן זוגי, היום אבי ילדיי, לניו יורק, כדי להקליט את אלבום הבכורה שלי עם קולגה שלי, זמר אמריקאי בשם מיילס גריפית'.
"התגוררנו כמה חודשים בניו יורק. מיילס ואני כתבנו בשיתוף פעולה: בחלק מן השירים הוא כתב מילים ואני מנגינה, ובחלק אחר – אני כתבתי מילים והוא חיבר את המנגינה. נכנסנו להקליט באולפן בניו יורק. לאחר סיום ההקלטות נסעתי עם בן זוגי לטיול דרום אמריקה. כשחזרנו לניו יורק' הוזמנו למועדון ה-blue note להשיק את האלבום שנקרא "expanded interpretations".
ורד חזרה ארצה והמשיכה ללמד. בין לבין היא נסעה להופעות עם האלבום שלה באיטליה, באנגליה ובגרמניה. לאחר מכן היא הקליטה בארץ, תוך כדי הופעות, שני אלבומי ג'אז: את האלבום השני "make way for love" והשלישי live at shablul jazz"". אגב, האלבום השלישי, בו היא שרה ומנגנת, הוקלט בפני קהל במועדון הג'אז הידוע "שבלול", שהיה אז בנמל תל-אביב.
אלבומה הרביעי של ורד מכיל כבר שירים מקוריים בעברית עם הרכב "רוזא" כשם האלבום.
"במקביל התחלתי ללמד ב'אקדמיה למוסיקה ולמחול' בירושלים, שזה המקום העיקרי בו אני מלמדת היום." מספרת ורד. יש לה גם תואר שני בקומפוזיציה מטעם אותו מוסד אקדמי.
מוסיקה למחול ולהצגות
ורד כתבה מוסיקה למחול ולהצגות. אחת ההצגות היתה "אבשלום" בשנת 2012. זו היתה הצגת יחיד של השחקן נועם מאירי, בבימויו של נועם אז"ר.
מספרת ורד: "כתבתי את המוסיקה והייתי אמורה להקליט אותה, כדי לשלבה בהצגה, אבל הבמאי התעקש שאני אהיה על הבמה ואנגן על הפסנתר. כך שזו הפכה להצגת יחיד לשחקן ולמוסיקאית." להלן קטע מן הביקורת על הצגה זו שכתב יובל בן עמי על ההצגה בעיתון "עכבר העיר": "מילה קטנה אחרונה על האישה הממשית שעל הבמה ושמוסיפה כל כך הרבה ל'אבשלום'. ורד דקל לא מלווה את מאירי, היא מנהלת איתו דיאלוג בלתי פוסק, קולח, חכם ומרגש. ההצגה היא קונצ'רטו לשחקן ולפסנתרנית וסולנית סופרן. […] המוזיקה המקורית פשוט יוצאת דופן.."
אלבום חדש בעברית
במרוצת השנים נולדו לה ולבן זוגה אריאל שלוש בנות. "גם הורות היא אמנות," אומרת ורד, "ואני דילגתי בעצם בין שתי האומנויות האלו – הורות ומוסיקה."
יחד עם זאת, בשלב מסוים החליטה ורד להפחית עומס בעבודת ההוראה שלה ולהקדיש יותר לביטוי אמנותי. היא נשארה ללמד רק באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, וחשה שהפעם היא רוצה לשיר בעברית. כאן המקום לציין שמלבד האלבום הראשון "רוזא" שהיה בעברית, כל השירים שכתבה ושרה עד עתה בסגנון הג'אז היו בשפה האנגלית.
"מכיוון שגדלתי באנגליה בילדותי ושהיתי תקופות שונות בניו יורק, הייתי מקשיבה לרוב למוסיקה באנגלית," מסבירה ורד. "אבל לאט לאט, אולי בהשפעת ההורות, היה לי רצון להביע את עצמי בעברית והתחלתי להתנסות בשפה זו, שדווקא לא מתקשרת אצלי לג'אז. אז עשיתי איזה שינוי כזה לתוך מוסיקה ישראלית. הקמתי הרכב והוצאנו אלבום תחת השם 'שבילים חדשים' ובו שירים מקוריים שלי בעברית."
"אם מקשיבים לאלבום הראשון שלי בעברית 'רוזא' שיצא לפני שמונה שנים ולאלבום החדש 'שבילים חדשים', אפשר להרגיש, לדעתי, שיש איזו היא התפתחות והעמקה. במקביל אני ממשיכה לבצע הרבה ג'אז באנגלית בפרויקטים שונים.
"אני כאילו חיה בשני עולמות מקבילים," אומרת ורד ומוסיפה: "השירים בעברית מדברים על דברים שמעניינים אותי בגיל חמישים: אימהות, זוגיות, המצב בארץ. אני מרגישה סוג כזה של בשלות וגם מרגישה שהעברית מבקשת ממני להיות מאוד ב'כאן ועכשיו', בניגוד לאנגלית. אנגלית עבורי היא שפה ציורית יותר ומרמזת יותר, ובעברית הרצון שלי הוא להיות יותר ישירה. העברית מביאה אותי לדבר ישר אל הלב. אני מבטאת דברים שאני מרגישה. עכשיו לא מתאים לי לדבר על התאהבות של גיל עשרים וכו'. אני רוצה לשתף בדברים שמעניינים אותי ולא לנסות למצוא חן."
האלבום "שבילים חדשים" שהוקלט בזמן הקורונה, יצא לפני כחודש. "התחלתי לצאת אתו להופעות אינטימיות, ביתיות, ביישובים קטנים, בעיקר במושבים. במופע ביתי יש משהו חופשי, כיפי, אפשר לדבר יותר על השירים." אומרת ורד. האלבום נמצא בספוטיפיי, וניתן להוריד אותו ולשמוע את השירים.
הופעה ביתית
כותבת שורות אלו הוזמנה לאחד המופעים בחצר של משפחת שוהם במושב ניר ישראל. ורד הופיעה עם הצ'לן רוני ברכה. ורד סיפרה על המפגש שלה עם רוני, שהיה לפני כשנה וחצי חדש מסרביה, והיא "שלפה" אותו להופעות ממרכז הקליטה בו שהה ולמד עברית.
ורד הנעימה את זמנם של האורחים בשירה ובנגינה על פסנתר בשיריה בעברית ושילבה כמה שירים באנגלית. היא הפליאה לנגן על הפסנתר, ורוני הראה את כישרונו בנגינה על הצ'לו. רוב השירים היו שקטים, אבל שולבו גם שירים קצביים, בהם שיתפה ורד את הקהל בשירה בפזמון ובמחיאות כפיים קצביות. קולה הנפלא בלט במיוחד דווקא בשיר ישראלי מוכר, שהיא שרה ללא ליווי מוסיקלי. זה היה ביצוע מעניין במיוחד של "פזמון ליָקִינְתּוֹן" (מילים: לאה גולדברג. לחן: רבקה גווילי).
ואכן, המופע היה אינטימי ומהנה, כפי שהתכוונה אליו ורד. גור חתולים יילל לאורך כל המופע, אך הוא לא הפריע, ולמדנו על חוש ההומור והקלילות של ורד, שלא התרגשה כלל, להיפך, זה הוסיף לאווירה החופשית והידידותית. מזל שכאשר התנים התחילו ליילל בחוזקה, המופע היה כבר לקראת סיומו…
המופע הבא של ורד יהיה ביום שישי, ה-3 באוגוסט, במושב תלמי יפה, ב"קרמזינה" של הדס קרמזין, עם טעימות של בירה ביתית. (ראו: "הבו בירה ונשמח", "קו למושב", גיליון 1273, 2.2.2023). ניתן להתעדכן בלוח המופעים של ורד בפייסבוק.
במושב
ורד חיה במושב יד נתן עם בן זוגה אריאל, בן קיבוץ רעים, ועם שלוש בנותיה: בת 20, בת 18 ובת 13. "אריאל ואני גרנו בתל-אביב ובשלב מסוים הרגשנו שאנחנו רוצים לצאת מהעיר. נטיית ליבנו היתה יותר דרומה. עברנו למושב יד נתן לפני חמש-עשרה שנים.
"אריאל עובד במושב זוהר במיכון חקלאי, והוא עושה בירה ביתית נפלאה. אני מלמדת בירושלים ומופיעה במקומות שונים בארץ, אבל אנחנו לוקחים חלק בחיי המושב, במיוחד באירועים חברתיים. בדרך כלל אריאל עוסק בהגברה ואני, כמובן, תורמת את חלקי במוסיקה."
ועוד היא מוסיפה: "אנחנו מאוד נהנים מהשקט ומהיופי במושב שלנו, ומאוד אוהבים את האזור הזה."
