הצפון זקוק לחוסן

בני בן-מובחר, ראש המועצה האזורית מבואות החרמון, הוא חבר מושב שדה אליעזר ומשמש גם כיו"ר אשכול רשויות הגליל המזרחי * בן-מובחר סומך על הצבא, אך מתריע על מצב התושבים ועסקיהם בצפון * הוא דורש מן המדינה תוכניות לטווח ארוך למען החזרת יישובי הצפון לחיים של רווחה

משפחתו של בני בן-מובחר, ראש המועצה האזורית מבואות חרמון, תרמה רבות ליישוב הארץ, במיוחד בגליל. אביו משה היה בין מייסדי מושב שדה אליעזר. הוא פעל לבואם של משפחות צעירות למושב ולהרחבתו. "אבי אהב תמיד לעזור לכול מי שזקוק," מעיד בני, "ויש לו תרומה גדולה מאוד להתפתחות המושב שלנו." בזמנו הוא קיבל מן הקרן הקיימת תעודה של ראש הוועד הוותיק ביותר במדינת ישראל ברצף. 

אבי רעייתו מיכל, חותנו של בני, היה רענן נעים ז"ל, חבר כנסת מטעם המערך ופעיל בתנועת המושבים . נעים היה מזכיר ארגון הקניות של הגליל ואחר-כך כיהן כרכז התנועה בגליל. הוא היה בין מייסדי מושב רמות נפתלי. כמו כן הוא יזם את היפרדות המועצה האזורית בגליל לשתי מועצות: גליל עליון – אליה שייכים קיבוצים ומבואות חרמון – שיש בה רק מושבים. בשטחה של המועצה האזורית מבואות חרמון נמצאים היישובים: אליפלט, אמנון, בית הלל, דישון, יובל, כורזים, כחל, כרכום, מרגליות, משמר הירדן, רמות נפתלי, שאר ישוב ושדה אליעזר.   

בני בן-מובחר ממשיך את הפעילות הציבורית בגליל, בעיקר במושבים. בתחילה שימש סגן ראש המועצה מבואות חרמון וממלא מקום. בשנת 1997 הוא נבחר לראשות המועצה, ומאז הוא בתפקידו זה כבר קדנציה חמישית (!).  

הוא נולד בשנת 1957 בשדה אליעזר: "כל חיי, החל מגיל ילדות, אני קשור לחקלאות," אומר בני. "אבי היה חקלאי גדול מאוד בתחום הנשירים. מובן שספגתי את היחס לחקלאות כבר ממנו – וזה התחזק אחר-כך, כשלמדתי בבית הספר החקלאי בפרדס חנה."  

בני מספר סיפור די מבדח מילדותו: "כאשר אבא החליף את סוס העבודה בטרקטור, החלטתי להאכיל את הטרקטור. לכן מילאתי את הרדיאטור ביֶרק. בבוקר אבי לא הבין מה קרה ושאל אותי אם אני יודע מי עשה זאת – ואני עניתי לו שנתתי לטרקטור אוכל כמו שנותנים לסוס."  

בצבא שירת בני בצנחנים. בהמשך למד ויש לו תואר במנהל עסקים עם התמחות בשיווק.

המשפחה במושב  

בני הוא בעל נחלה בשדה אליעזר, המושב הכי דרומי במועצה, לא רחוק מיסוד המעלה. היישוב מתפתח יפה. אחת ההוכחות לכך היא העובדה שבוצעו בו כבר שלוש הרחבות: "בהרחבה האחרונה מתגוררת בתי שיר ונכדתי היא כבר דור רביעי במושב." אומר בני בגאווה.   

מיכל רעייתו של בני היא תת-אלוף במילואים, שירתה באגף כוח אדם של צה"ל ובתפקידה האחרון היתה ראש חטיבת הסגל. "מה שמחבר בינינו מאוד הוא כל מה שקשור באנשים," אומר בני. "היא הובילה הרבה מאוד פרויקטים משמעותיים בתחום משאבי אנוש והתחדשות ארגונית, וגם היתה מפקדת נציבות קבילות חיילים במשך שש שנים."  

מיכל הגיעה מרמות נפתלי והצטרפה אל בני בשדה אליעזר. למיכל ובני שלושה ילדים: שיר – עוסקת בשיווק וקידום עסקים קולינריים, שי – שף קונדיטורית, ויובל – סטודנט למנהל עסקים. 

טיפול באוכלוסייה עם צרכים מיוחדים מבואות חרמון בראשותו של בני מטפחת מרכז גדול מאוד לטיפול בילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. "זה הפייבוריט שלי," אומר בני. "יש לנו את המתחם הגדול ביותר בארץ, בדומה ל'עלי נגב', של דורון אלמוג בנגב (אבל אצלנו זה ללא לינה וללא בית חולים).

"אנחנו משרתים כאן כל מי שזקוק לחינוך מיוחד ובכלל ילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, הן פיזיים או שכליים. אגף השיקום שלנו הוא שלוחה של בית לוינשטיין, ואנחנו מטפלים במאות אנשים בתחום השיקום עם הסכמים של כל קופות החולים בארץ. אנחנו עובדים בשיתוף גם עם  משרד הביטחון וארגון נכי צה"ל, כך שמופנים אלינו בין השאר גם חיילים בסדיר.  

"הפעילות היא יומית, כאמור ללא לינה. יש לנו שתי בריכות הידרותרפיות, מכון שיקום, בריכת שחייה שיקומית, חדר כושר שיקומי. ממש כל מה שצריך עבור אוכלוסייה זו. המטופלים משובצים בשלוש מסגרות לפי גילים: מגיל שלוש עד שש, מגיל שש עד עשרים ואחת, ומגיל עשרים ואחת מאה ועשרים …" בימים אלו ולנוכח המצב הבטחוני, מקבלים המטופלים מענים במקומות שונים מחוץ למרחב המאוים.

בעת מלחמה  

אמצעי התקשורת מרבים לראיין את בני בן-מובחר עתה, כאשר היישובים בתחום המועצה סובלים מירי יומיומי מתחום לבנון, טילי נ"ט ורקטות ששולח החיזבאללה וכטב"מים. שישה מיישובי המועצה היישובים פונו לגמרי מיושביהם בהוראת הממשלה, והם: בית הלל, מרגליות, יובל, דישון, שאר ישוב, ורמות נפתלי. ביישובים אלו נשארו בעיקר אנשי כיתות כוננות וחקלאים, בדגש על אלו המטפלים בבעלי חיים.  

כאשר הוא נשאל לגבי שובם של המפונים לבתיהם, עונה בני: "אנחנו צריכים לחזור הביתה. זה הבית שלנו. מי שצריך להיות מתחת לאדמה ולהתחפר הם חוליות רדואן וכל החיזבאללה, לא תושבי הצפון. מתי, איך ובאיזה עיתוי יחליט הקבינט הביטחוני. אני מקווה מאוד, שבבוא העת, בעיתוי הנכון, חיל האוויר שלנו, השריון שלנו והלוחמים המדהימים שלנו יֵדעו לעשות את מלאכתם על מנת שאנחנו נוכל לחזור הביתה ולהחזיר את המשפחות ואת מוסדות החינוך לחיים כפי שהיינו רגילים לחיות כאן בצפון. 

"אני מחזק את ידיהם של הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הצפון. אנחנו סומכים עליהם לגמרי. אבל," הוא מצהיר: "תושבי קו העימות בצפון לא יחזרו לבתיהם עד השגת שקט מוחלט. חוסן קהילתי הוא הבסיס לחיים שלנו בגליל. ולצד האמון המלא שלנו בכוחות הביטחון – אנחנו דורשים פתרון מדיני אחראי לתושבים ולבעלי העסקים שעקורים ממקום מגוריהם למעלה משלושה חודשים."  

בן-מובחר מציין את הצורך בהתייחסות המדינה לתושבים בעלי העסקים שנסגרו בצפון, ושאינם פועלים למעלה משלושה חודשים. וכמובן יש צורך בהתייחסות גם לחקלאים.  "אנחנו זקוקים לחוסן," הוא חוזר ומדגיש, "וכדי לשמור עליו אנחנו צריכים לשמור על הקהילה שלנו. וזה לא קל, עקב פיזור המפונים ביישובים שונים."

למען המפונים 

"כל התושבים ביישובים הדרומיים שלנו, ואלה שהתפנו מהצפון לסובב טבריה, נצרת, כרמיאל, הם חזקים. אבל אנחנו חייבים לחבר אותם יותר לקהילה כדי להפעיל את מוסדות החינוך. אלו הם ילדים שחוו את התקופה של הקורונה. יש תלמידים שצריכים להיבחן בבחינות הבגרות. אנחנו רוצים להקים מרכז חינוך שיחבר את המפונים עם היישובים הדרומיים שלנו שלא מפונים. המפונים הם חלק מהקהילה שלנו, ועתה, כשהם נמצאים מחוץ לישובים, יש צורך לקרב את כולם, וכן לחבר אותם למורות ולמורים שלהם."  

תושבי מבואות חרמון התפנו ברובם לבתי מלון בטבריה וסובב כנרת והם מקבלים מהמועצה ליווי ומעטפת תומכת באמצעות צוותים שנבנו בכל אחד ממרכזי הפינוי. 

אם לא יהיה מהלך צבאי מול החיזבאללה בצפון ולא יצליחו להרחיקו מהגבול באופן מדיני – האם התושבים יחזרו? 

"אנחנו נחזור לחיות כאן, כי זה הבית שלנו, כאן נולדנו. בפגישה עם שר הביטחון יואב גלנט הוא אמר לנו חד משמעית: 'אנחנו נחזיר אתכם כשיהיה לכם ביטחון מלא'. וכך גם אומר לנו אלוף פיקוד הצפון, האלוף אורי גורדין, שפוגש אותנו אחת לכמה ימים לעדכונים: 'כשיהיה ביטחון, אנחנו נגיד לכם לחזור. כרגע תאספו את עצמכם, תעשו את כל מה שאתם יכולים על מנת לא לפרק את הקהילה, על מנת לחזק את הקהילה, לחזק את החקלאים'. ואכן, אנחנו מנסים לחזק את כולם, וגם את הלולנים שלנו, שבעצם נלחמים בוקר, בוקר, ובאים לאסוף את הביצים תחת אש." 

מצד אחד בני מביע ביטחון מלא בחזרת התושבים לצפון כשיתאפשר, ומצד שני הוא מודאג: "המפונים שלנו נחשפים עכשיו במקומות שהם התפנו אליהם במרכז הארץ למערכות חינוך, והם מוצאים שם מקומות עבודה. אנחנו חייבים לראות איך עוצרים את זה. מדינת ישראל חייבת להכניס את היד עמוק לכיס בכדי לבלום את זה. ואז נוכל להחזיר את התושבים לצפון ביום שאחרי המלחמה." 

מצב העסקים 

והוא ממשיך לדבר על העסקים: "העסקים סגורים בגליל כבר למעלה משלושה חודשים," הוא אומר. "מדינת ישראל צריכה להבין שיצטרכו להקים כאן את העסקים מההתחלה. לא די שבאים אלינו רק בזמן המלחמה, וזה לא המקום והזמן לבכי ונהי, חלילה. לא צריך להתמהמה. הממשלה צריכה לקבל עכשיו את ההחלטות הנכונות ולדאוג לשים את הגליל במקום הראוי לו. האנשים כאן הם אנשים מדהימים, המשפחות כאן מגלות חוסן, הם צריכים את העזרה ואני מקווה מאוד שממשלת ישראל אכן תיקח את זה למקום שאנחנו רוצים להיות בו. לפיכך יש צורך לבצע את התוכניות שכבר הוחלט לגביהן, ביניהן הקמת אוניברסיטת תל-חי בקריית שמונה ותוכנית הרכבת, שתחבר את אזור מרכז הארץ לגליל." 

פעילות למען המפונים  

"אנחנו מבינים שיש להעניק פתרונות מותאמים למצב החדש. לפיכך אנו פועלים לקדם פתרון דיור זמני באזור דרום המועצה, שיאפשר לתושבינו לשוב מן המרכז לאזור שלנו ולשהות קרוב יחסית לסביבת מגוריהם הטבעית. זה יאפשר להם גישה לעבודותיהם ולחיים שהשאירו בצפון. במקביל אנו מקדמים מרכז חינוכי אזורי סמוך לבית הספר 'רמת כורזים'. הבהרתי לשר הביטחון בשיחתנו שתושבינו חזקים, אבל בתקופה מורכבת זו עלינו כרשויות ועל הממשלה לחזקם ולתמוך בהם, ולאפשר ככל הניתן את המוכר והיציב עבורם." 

ועוד הוא מוסיף: "אני מציע שברגע שהדרג המדיני-ביטחוני יקבל את ההחלטה שהצבא יכול להשתחרר מאזור עזה, חלק מהכוחות יבואו לפה ופשוט יצטרכו לעשות את מה שעשו שם בסג'עייה, שיטחו את המקומות לגמרי, ניקו אותם מכל דבר. צריך גם פה, לדעתי, לשַטֵּחַ הכול, עד הליטאני. כולם מחבלים שם. אף אחד מהם הוא לא אזרח. יש להחריב את כל הכפרים. אלו אינם כפרים. אלו הם מעוזי מחבלים של כוחות רדואן וחיזבאללה."

תוכניות עבר ועתיד  

בשנת 2020 גובשה תכנית "מגן הצפון", אשר מטרתה היתה לשדרג את המקלטים הציבוריים, למגן מוסדות חינוך ורווחה, לחזק ולמגן את מוסדות הבריאות ועוד. כל זאת עבור 21 יישובים הסמוכים לגדר. אך לדברי בן-מובחר תוכנית 'מגן הצפון' קוצצה: "הצלחנו למגן רק יישובים הנמצאים עד קילומטר אחד מהגבול, כך שיש אוכלוסייה גדולה ללא מיגון, ובכל זאת חלק חוזרים הביתה, בעיקר העובדים בחקלאות. 

"יש הרבה דברים ללמוד ולקחים להפיק מאירועי השבעה באוקטובר," אומר בני, "ומה שמתרחש באזורנו בימים ובשבועות האחרונים הוא נורת אזהרה ואזעקה לגיבוש פתרון מידי. אנחנו מצפים מהדרג המדיני להנחות את הצבא לפעול על מנת לייצר שקט ובטחון בגבול הצפוני. עם ליווי נכון של גורמי ומשרדי הממשלה והתנהלות נכונה ומחוברת למציאות בשטח מצד משרד האוצר, ניתן יהיה לתכנן את העתיד הקרוב והרחוק. אזור הצפון עכשיו הוא שממה ושיממון, הממשלה צריכה להקשיב לראשי הרשויות, שיודעים מה צריך לעשות בכדי שמשפחות והעסקים לא יקרסו. הגליל והצפון כרגע סגורים. 

"אני קורא גם לשר החקלאות ולראש הממשלה לתת מענה אמיתי לתושבי הצפון, כדי שנוכל להמשיך לחיות ולגדל את הילדים שלנו כאן."  

ולסיום אומר בני בן-מובחר: "אנחנו רוצים פה מהגליל לשלוח חיבוק ענק והחלמה מהירה לכל פצועי צה"ל שנמצאים בבתי החולים, שיחזרו לחיק המשפחה כמה שיותר מהר, ומובן שאנחנו לא שוכחים את החטופות והחטופים. עלינו לחזק את המשפחות שלהם, להיות קשובים אליהן ולהפסיק את המלחמות ואת 'הירי בתוך הנגמש'. זאת שעת האמת שלנו, ואני מצפה שממשלת ישראל תגלה את החוסן האמיתי ותדחה את כל הוויכוחים לאחר מכן. היום צריך להתעסק בלחימה ולהחזיר את השבויים שלנו חזרה הביתה."