התנדבות בחקלאות – עם ישראל במיטבו

שלושה גופים גדולים אזרחיים מארגנים את ההתנדבות בחקלאות – השומר החדש, לקט ישראל והאחים למשק * עדי שוח ירדה לעין בשור – הצטרפה למתנדבים בקטיף עגבניות שרי וחזרה מבסוטה * רוצו לעזור לחקלאים, זה יעשה לכם רק טוב 

התנדבות בחקלאות היא צו השעה בימים אלו. המלחמה הזאת העלתה שוב את המודעות לביטחון התזונתי ולחשיבותה של חקלאות מקומית. כך נוצר מצב שמושבניקים רבים אינם מחזיקים את המשקים שלהם ושוהים אי-שם במלון בארץ והרבה "מושבניקים לשעבר" מתנדבים בהמוניהם. ההבנה העמוקה של המשמעות של כל יום שהירקות לא נקטפים והשדה לא מטופח, הביאה גם אותנו להתנדב. 

שלושה גופים גדולים מארגנים את ההתנדבות בחקלאות מטעם פיקוד העורף.  

השומר החדש 

הארגון הראשון הוא "השומר החדש" שבמשך שנים רבות תומך בחקלאים בעזרה בעבודות חקלאיות ובשמירה מפני גניבות חקלאיות. השומר החדש הינו ארגון חברתי חינוכי וציוני שהוקם בשנת 2007 על ידי קבוצת מתנדבים אוהבי הארץ, בכדי לשמור על אדמות המדינה תוך סיוע והעצמת החקלאים וגורמי האכיפה, לצד חיבור אזרחים וצעירים לאדמה, לאהבת הארץ ולזהות ציונית. בימים רגילים פעולות הסיוע והחיבור נעשות על-ידי התנדבות חקלאית מגוונת לצד פעילויות חינוכיות, הכוללת תנועות נוער, נוער בשנת שירות ועוד. בימים אלו מרכז הארגון קבוצות מתנדבים לחקלאות בכל חלקי הארץ. 

לקט ישראל 

גוף נוסף הוא "לקט ישראל". לקט ישראל הוא ארגון הצלת המזון הלאומי, גוף שאחראי לאיסוף וקטיף עודפי מזון איכותיים ומגוונים, וחלוקתם באמצעות עמותות לטובת מאות אלפי נתמכים בכל הארץ. הארגון הוקם על ידי ג'וזף גיטלר בשנת 2003 במטרה להציל מזון מחד ולמגר את בעיית חוסר הביטחון התזונתי. הארגון עוסק בקטיף עודפי תוצרת חקלאית ואיסוף ארוחות מבושלות, מיונם וחלוקתם לנתמכים ברחבי הארץ. כמו כן, מתקיימת בקרה על איכות המזון המוצל, תוך ווידוא שהינו בעל ערך תזונתי גבוה, וכי הוא נשמר בתנאים מיטביים. 

בימי מלחמת "חרבות ברזל" הארגון מרכז פעילות התנדבותית בחקלאות בכל מקום בארץ שיש בו צורך ובנוסף מחלקים המתנדבים ארוחות חמות לתושבים בערי הדרום שנפגעו. 

אחים למשק 

הארגון השלישי הוא "אחים למשק"– גוף שנוצר מ"אחים לנשק", חמ"ל אזרחי, שהוקם בתחילתה של מלחמת "חרבות ברזל", שקורא למתנדבים לעזור לחקלאי הדרום לשמר את התוצרת החקלאית שלהם. ההתנדבות מטעמם כוללת  את כל העבודות לפי צרכיו של החקלאי, קטיף, קציר, שתילה, עישוב, גיזום, הדלייה וכיו"ב  במטרה להמשיך לעבד את האדמה. אחים למשק מתמקדים ביישובי עוטף ישראל. 

החמ"ל של אחים למשק ממוקם ב"עידן הנגב", ליד צומת בית קמה. למ"ל מגיעים מידי יום מאות מתנדבים מוקדם בבוקר ומשם הם מפוזרים למשקים החקלאים שזקוקים עכשיו יותר מתמיד לסיוע בידיים עובדות. 

יורדים לדרום 

כמושבניקים, שכיום גרים בהרחבה, אי אפשר להישאר אדישים למצוקת החקלאים בכל הארץ. למצוקה הגדולה ביישובים ליד הגבול והחלטנו להתנדב לעבודה בחקלאות ואם להתנדב בעבודה בחקלאות, אז שיהיה בעוטף ובחרנו להתנדב במסגרת "אחים למשק". 

מלחיץ לנסוע לעוטף, אני גם לא רגילה לעבודה פיזית. במקורי אני פאלאחית ויודעת מה זה עבודה בחקלאות, אך האם יהיה לי כח לעשות את מה שיידרש? ואם יהיה "צבע אדום", רוב התושבים הרי מפונים משם, והאם יש מיגון? היו הרבה חששות, אבל התגברנו והחלטנו לנסוע. 

ההיערכות להתנדבות מתחילה כבר בערב לפני, קונים לחמניות טריות, מכינים סנדוויצ'ים, שוטפים פירות, נזכרים בימים שעבדנו במשק של הוריי, נזכרים בארוחות בשדה – הופכים את הארגזים מסדרים שולחן וכסאות, מוציאים את הכריכים הטעימים, הירקות, הפירות, תרמוס הקפה… נזכרים גם בתחושה המיוחדת הכרוכה בלהשכים קום, לנסוע לשדה לפנות בוקר כשעדיין קר. וכך עם הזיכרונות והנוסטלגיה מתכוננים ליום המחרת בהתרגשות המלווה בחששות. 

ביום רביעי קמנו בשעה חמש, ארזנו את התיק – כובעים, כפפות, חולצות ארוכות בכדי לא להישרט וכמובן אוכל ומים. ויצאנו לכיוון "עידן הנגב", נקודת המפגש של "אחים למשק". 

בשעה שבע בבוקר מאות אנשים היו בנקודת הכינוס ושם ארגון מופתי, סורקים ברקוד לביטוח יומי, ממשיכים לחלוקה הראשונית לפי דרגת הקושי של העבודה, בכל נקודת רישום על פי דרגת קושי יושב צוות מתנדבים ובידיו רשימה ארוכה של חקלאים המחכים למתנדבים.  כל מי שמגיע משתבץ בטבלה, בה רשום שם החקלאי, המושב והעבודה הנדרשת. המון נשים וגברים ניגשים אל שולחנות הרישום, לחלקם כמוני זו הפעם הראשונה, ורבים אחרים כבר הספיקו להתנדב מספר פעמים קודם לכן.  

ברגע שממלאים את הטבלה בכמות המתנדבים הנדרשת, במקרה שלנו היינו שמונה, יוצרים קבוצת ווטסאפ, עליה ממונה אחראי קבוצה מטעם "אחים למשק", כל קבוצה מקבלת מספר (אנחנו היינו קבוצה 128) וממשיכים לתדריך בו נציגי "אחים למשק" מקפידים לדבר על "עוטף ישראל" ולא "עוטף עזה", הרי ביחד עם השוטרים והחיילים הם עטפו את כולנו ועצרו בגופם ובדמם את חדירת מחבלי החמאס לכל שטחה  של מדינת ישראל. 

שטח צבאי סגור 

התהליך יעיל ומהיר ויוצאים לדרך בשיירה. פחות מרבע שעה אחרי שהגענו, כבר היינו בדרכנו למשק של דין ליכטמן בעין הבשור – לקטוף עגבניות שרי. בדרך אנחנו רואים מקומות שנפגעו. אנחנו עוברים ליד אופקים, בסיס אורים ונזכרים בכל הזוועות שהיו שם, נזכרים גם בסיפורי הגבורה. שומרים על הנסיעה בשיירה.  

בצומת מעון יש מחסום צבאי ושלטים המכריזים של "שטח צבאי סגור". ראש הקבוצה מטעם "אחים למשק" מסדיר את המעבר של כולנו ומשם אנחנו ממשיכים עוד דרך קצרצרה לעין הבשור. בשער המושב עומדים חיילים – אלו לא ימים רגילים. אנחנו חוצים את המושב לשער השדות. עין הבשור הוא מושב יפיפה וכמעט אין זכר למה שהתרחש בכל האזור בשבת השביעי באוקטובר. 

היינו בקבוצה מושבניקים, קיבוצניקים, מושבניקים לשעבר ועירונים, כולם מלאי כוונה טובות ורצון לעזור ולעבוד בחקלאות. אנשים לא צעירים. דין ליכטמן קיבל אותנו עם חיוך גדול והודיה גדולה עוד יותר. בכניסה לחממה עמד כבר שולחן עם ארוחת בוקר וקפה. ברגע הראשון עוד דובר על 15 שניות במקרה של "צבע אדום", על הנוהל לשכב על האדמה עם ידיים על הראש. הרגיעו אותנו בכך שיותר משלושה שבועות לא הייתה שם אזעקה. שתינו קפה, קיבלנו תדרוך והתחלנו לקטוף עגבניות.  

קטיף של עגבניות שרי, הוא קטיף סלקטיבי, ביום שהיינו העגבניות הבשלות היו בחלק הנמוך ביותר של השיח. מרגע לרגע השתכללנו בקטיף ובעיקר חיפשנו את הדרך לשמור על הברכיים והגב.  

תוך זמן קצר הצטרפה אלינו קבוצה נוספת מאוניברסיטת תל אביב, קבוצה הכוללת סטודנטים ומרצים, שחלקם כבר התנדבו מספר פעמים באותו המשק. עבודת הקטיף הייתה נעימה, במהירות מלאנו נספק אחד אחרי השני, את הארגזים המלאים הסענו על עגלה לשביל המרכזי. בחורים צעירים מהמושב סחבו את הארגזים למשטח.   

זו הייתה חוויה נהדרת לקטוף את העגבניות. יש קסם מיוחד בעבודת האדמה, יש בה כח של ריפוי לנפש שבימים אלו פצועה ומדממת. מהרגע שהתחלנו לקטוף לרגע לא פחדתי, זו הייתה חוויה ששילבה בין חדוות הקטיף לזיכרונות נוסטלגיים מהימים שעבדנו כל המשפחה ביחד במשק הוריי. תוך שלוש שעות גמרנו את מכסת הקטיף היומית.  

הייתה הפסקה, בה דין סיפר לנו על מה שהתרחש במושב באותה שבת נוראית. בסיום ההפסקה, קיבלנו הדרכה על גיזום עלים. כל אחד קיבל מזמרה, כל זוג קיבל שורה ובסיום משימת הגיזום, נפרדנו. למשך כל שהותנו שם, היה חשוב לדין להגיד עד כמה הוא מוקיר תודה לכל אחד ואחת מאיתנו.  

לנו הייתה זכות גדולה להיות לעזר במקום שצריך ידיים עובדות, להיות חלק מהצלתו של עוד משק ביישובי העוטף. חזרנו הביתה עייפים ומרוצים.  

מכאן אני ממליצה לכל מי שיכול לפנות יום להתנדבות. צריך הרבה מאד ידיים עובדות. אנחנו היינו יום אחד (בינתיים) מטעם ארגון אחד במשק אחד, אבל ישנם הרבה מאד משקים בעוטף משוועים לידיים עובדות, שלושה ארגונים פועלים במלוא המרץ לסייע לחקלאים. זה ייקח עוד הרבה מאד זמן עד שהחקלאים יוכלו לעמוד על הרגליים. 

וכל מי שקורא את הידיעה הזו, מוזמן להתנדב ולהפיץ את הבשורה הלאה. 

למעוניינים להתנדב ניתן להיכנס לפייסבוק של שלושת גופי ההתנדבות" השומר החדש, לקט ישראל, אחים למשק או לפייסבוק: "צו 8 לחקלאות"