מספר איתי הופמן, רבש"צ קיבוץ מעוז חיים ויו"ר אירגון הרבש"צים הארצי, שמנהל מזה שש שנים את מאבק הרבש"צים להכרה בהם כאנשי הקו הראשון בהגנה על 470 יישובים במדינת ישראל ובהכרתם כעובדי משרד הביטחון לכל דבר ועניין * איש לא הקשיב להם, צחקו להם בפנים, "אנחנו לא צריכים אותכם," אמרו להם, "יש לנו טכנולוגיה"
ב-7 באוקטובר, באותה שבת ארורה, התברר כי כמה צדק איתי הופמן (48), רבש"צ (רכז ביטחון שוטף צבאי) קיבוץ מעוז חיים ויו"ר אירגון הרבש"צים הארצי, בהצהרותיו לאורך השנים האחרונות, לפיהן הרבש"צים וכיתות הכוננות ביישובים הם הקו הראשון של הלחימה בביטחון היישוב.
היום אנחנו יודעים שהרבש"צים ואנשי כיתות הכוננות הם אלה שנלחמו מול מחבלי החמאס שחדרו ליישובים או שניסו לחדור למושבים ולקיבוצים – עם מספר נשקים מועט שמספרו קוצץ במשך השנים מול מאות מחבלים ורבים מהם אף שילמו על כך בחייהם. רבש"צים אחרים הצליחו להציל ישובים שלמים מטבח אכזרי.
מזה שש שנים אני מלווה את מאבק הרבש"צים להכרה מצד משרד הביטחון והממשלה, בתפקידם כאנשי ביטחון של 470 יישובים ברחבי מדינת ישראל. מעטים תמכו בהם, אולם רוב בעלי התפקידים האחראיים על ביטחון המדינה ביטלו בהינף יד את טענותיהם, עד ה-7 באוקטובר כשהאמת התפוצצה לנו בפנים.
מה תפקידו של הרבש"צ?
"רבש"צ בעצם מנהל את הביטחון של היישוב, כולל כיתת כוננות, כאשר לכל כיתת כוננות יש מפקד כיתת כוננות. הרבש"צ אחראי על האימונים של חברי כיתת הכוננות, הוא אחראי על כל מרכיבי הביטחון ביישוב, על כל שגרת החירום – כל מה שקשור לביטחון ביישוב. כשאני אומר ביטחון אני מתכוון מהבחינה הביטחונית ולא מההיבט הפלילי, כי לרבש"צ אין סמכות לטפל באירוע פלילי."
איך אפשר לעמוד בזה? אם אתה רואה שאירוע פלילי מתבצע, מה אתה עושה?
"אין לנו סמכות לטפל בכך, אנחנו אזרחים אנחנו לא אנשי חוק או אנשי צבא. אנחנו מקבלים הנחיות מהצבא, הנשק הוא צבאי, ההכשרה היא צבאית, האימונים הם צבאיים – הכל צבאי ונעשה תחת חסות משרד הביטחון – אבל בפועל אנחנו אזרחים ומוגדרים כשורה תקציבית במשרד הביטחון, זה הכל. אין העלאת שכר, אין תנאים, אין ביטוח, אין אופק תעסוקתי, שום דבר…"
אין ביטוח אתה אומר?
"בשוטף אין לנו ביטוח, אין. עכשיו, בגלל המלחמה גייסו עכשיו את הרבש"צים בצו 8, אבל למשל בשנה שעברה עם מה שקרה בעוטף עזה – לא גייסו אותנו. ביקשתי והתקשרתי וביקשתי שיגייסו אותם, כי מה יהיה אם יקרה להם משהו – אבל במשרד הביטחון התעקשו שלא לגייס אותם. מלבד זאת, יש ישובים עורפיים שבסבב ביטחוני מתפקדים כמו כל הרבש"צים בכל הישובים, כלומר הרבש"צ מקבל רק 2,500 ₪ לחודש והוא בפקודה שאסור לו לעזוב את הישוב וללכת לעבודה… אז לפחות תגייס אותם שלא יפסידו כסף אבל כאמור לא גייסו אותם."
על מה אתם נאבקים בעצם?
"אנחנו נאבקים על כל הנושא הבטחוני של הישובים, ביטחון היישובים נפגע לאורך השנים וכמובן – על התנאים וההכרה ברבש"צים, שעד היום לא מוכרים על ידי המדינה. אין לנו תנאים, אין לנו סמכויות, אין לנו ביטוח – אין לנו כלום."
בעצם, שש שנים אתה מנהל מאבק להכרה ברבש"צים כעובדי משרד הביטחון ולשכנע את המשרד שהרבש"צים הם אלה שנמצאים בקו הראשון מול האויב.
"נכון מאוד – הרבש"צים הם חוד החנית בביטחון מדינת ישראל ומשרד הביטחון סירב לאורך השנים להכיר בזאת. אמרתי את זה שוב ושוב ואראה לך שורה של מכתבים ששלחתי עם השנים לשרי הביטחון השונים שהיו, לפקידים, כולל שלושה מכתבים ששלחתי בדצמבר ונובמבר שעבר לשר הביטחון הנוכחי, גם לראש הממשלה ביבי נתניהו כתבתי.
"פנינו גם לחברי וועדת חוץ ביטחון בבקשה לקיים דיון בבקשה להכיר בנו באמצעות הצעת חוק ששמה: 'רשות רכזי ביטחון לאומי'. השבוע כתבתי להם: 'במשך שנים משרד הביטחון והעומד בראשו הזניחו את כיתות הכוננות, ייבשו את הרבש"צים, קיצצו בתקציבי ציוד, רכבים ונשקים. את המחיר שילמו לצערנו תושבי העוטף וכל מדינת ישראל. מודעות האבל על הרבש"צים שנלחמו בגבורה, כנגד כל הסיכויים, במאות המרצחים מעידות יותר מכל על המחדל של המדינה. את מה שהיה לא נוכל לשנות – אבל כדי למנוע את האסון הבא, זה הזמן להעביר את חוק 'רשות רכזי ביטחון לאומי'. הזמן הולך ואוזל, זה עכשיו או אף פעם. אנחנו בקרב על חיינו, מה עוד צריך לקרות כדי שהמדינה תתעורר?"
בזמנו, במאי, קיבלת תשובה מהשר גלנט? מראש הממשלה? ממישהו?
"לא קיבלתי תשובות מאף אחד. רק ח"כ רם בן ברק, יו"ר ועדת חוץ וביטחון ענה לי. הוא ניסה לכנס את הוועדה, ניסה לעזור לנו. כשבן ברק עמד בראש הוועדה דנו בקיצוץ הנשקים והתקנים והייתה שם גם ח"כ נירה שפאק. הם אמרו למשרד הביטחון: 'תעצרו את הדבר הזה, אל תקצצו בתקנים, אל תקצצו ברובים'. ולצערי, משרד הביטחון זה מדינה בפני עצמה – פשוט התעלמו מהמלצות חברי וועדת חוץ וביטחון. אין דרך אחרת להגיד את זה.
"כתבתי מכתבים והזהרתי שהם מביאים לפגיעה קשה בביטחון ישראל, ואף ישבתי עם ראשי משרד הביטחון. עם כולם, לא מדובר כאן על ימין או שמאל, עם כולם ישבנו. כולם אמרו לנו אותו הדבר: 'לא נכיר בכם כעובדי משרד הביטחון, השקענו מיליארדים בגדר, באמצעים טכנולוגיים, אנחנו לא צריכים אותכם'.
"במאי האחרון הייתי בסבב בעוטף עזה, איך שהתחיל הסבב, בום, הנעתי את האוטו ונסעתי לדרום לבקר את הרבש"צים. הייתי בנחל עוז, במעגלים, בכפר מימון, בתושיה, הייתי במלא ישובים בעוטף ופשוט הזדעזעתי ממה שראיתי. רבש"צים שהיו בלי רכב ביטחון, היו יישובים עם נשק אחד או שניים, או עם ארבעה-חמישה נשקים (הכוונה לנשקים ארוכים כ-M-16), ראיתי יישובים שבכלל אין להם כיתת כוננות. במושב תושיה למשל יש נשק רק לרבש"צ ולסגן. בנחל עוז נפגשתי עם אילן פיורנטינו הי"ד, הרבש"צ שנהרג בסבב הזה, וגם שם היו את הבעיות שלהם, לא זוכר בדיוק כמה נשקים היו שם אבל לא היה לו מחסן מלא. בכל ישוב שביקרתי נתקלתי בבעיות. הערימו עליהם קשיים במשך שנים: הרשאות נשק שמתעכבות ביותר משנה, קיצוצים במספר הנשקים על פי סיווג של מרחק מהגדר ועוד.
"לא הבנתי ואני עדיין לא מבין איך מזניחים את הישובים סמוכי הגבול וזה לא משנה כרגע אם זה בעוטף עזה, או בגבול לבנון, בגולן, בבקעה, בערבה. רק לפני כמה חודשים ראינו אירוע שהתגלגל על גבול מצרים, בנס יצאנו מזה. הישובים האלה חייבים להיות מוכנים וערוכים במאה אחוז. ניסינו להעביר חוק במשרד הביטחון שיסדיר את העניין של הרבש"צים וכאמור התעלמו מאיתנו.
"אחרי הסבב שהיה נפגשתי עם שר הביטחון במאי האחרון וישבתי עם פקידים במשרד הביטחון והתרעתי בפניהם. אמרתי להם: 'חבר'ה, אנחנו נמצאים בבעיה רצינית'. הם גיחכו שאני בכלל מעלה את זה ואמרו: 'יש מיכשור מתוחכם, לא צריך', בגדול במשרד הביטחון נפנפו אותנו, צחקו לנו בפנים.
"דיברתי איתם על כך שהרבש"צים זקוקים להעלאת שכר. היום הרבש"צים מקבלים משכורת של בין 2,500 ל-8,000 שקל, תלוי בסיווגים: יש ישובים שנחשבים לקדמיים, יש שנחשבים סמוכי גדר ויש שמוגדרים כעורפיים. אבל בכל מיקרה, ממשכורת כזאת רבש"צ, שצריך להיות זמין 24/7 לכל אירוע ביטחוני לא יכול להתקיים בכבוד. הסיווגים קשורים גם לכמות הנשקים שכל ישוב מקבל: עורפי קיבלו 2 נשקים, סמוכי גדר 4-5 וקידמי 16 נשקים, אבל לא היה 16 לכל ישוב קידמי. בוודאות היו יישובים רבים שלא היה להם 16 ארוכים. היה רבש"צ קידמי שהציל את היישוב רק עם 6 קנים! הוא אמר בעצמו: 'אם היה לי יותר אנשים ויותר נשקים הייתי יכול להדוף אותם'.
אין מי שייקח אחריות
"אנחנו בהחלט מצויים במילכוד מאוד מאוד קשה. יש ניגוד עניינים בין הרשויות לבין הרבש"צים לבין הצבא. לדוגמא, ב'צוק איתן' רצו לפנות את כרם שלום, שיושב ממש על הגבול. הצבא הנחה לא לפנות והמועצה הנחתה כן לפנות. לרבש"צ יש כתב מינוי מהמח"ט, את המשכורת שלו הוא מקבל מהרשות, לא משנה כרגע אם זה מהמועצה או מהישוב. עכשיו המח"ט אומר לו: 'אתה לא מפנה'; המועצה אומרת לו: 'אתה מפנה', אז למי הוא אמור להקשיב?
"עוד דוגמא, ישוב ביהודה ושומרון – שם יש הוראת מח"ט שכל עבודה שנעשית ע"י קבלן ערבי תיעשה עם מאבטחים. התחילו עבודה באותו יישוב, והצבא אומר לרבש"צ 'תעצור את העבודה עד שיגיע מאבטח'. אחרי הצהרים הגיעו המאבטחים ויום למחרת הרבש"צ נקרא לשימוע מטעם הישוב. שאלו אותו למה הוא מפריע לפעילות התקינה של הישוב… אתה כפוף להנחיות של החטיבה אבל מצד שני אתה מפריע לשגרה של הישוב.
"לכן אני נאבק ואומר השכם והערב – הרבש"צים צריכים להיות תחת גוף ביטחוני, אם זה משרד הביטחון או אם זה המשרד לביטחון פנים. לא יכול להיות שהרבש"צים יהיו אזרחים, לא יכול להיות שיגדירו אותם כרכיב ביטחון במשרד הביטחון – ולא יכול להיות שהם יהיו כפופים למועצה, לישוב, לחטיבה ואין להם עם מי לדבר.
"לדוגמא, אם רבש"צ נתקל באיום ביטחוני והוא נפצע או נשרף – אין לו מענה ואין לו שום כיסוי. היה רבש"ץ בעוטף שנשרף במהלך אחד האירועים. הוא הלך לצבא ואמרו לו 'תשמע, אנחנו לא המעסיקים שלך', הלך למועצה ואמרו לו: 'זה לא אנחנו – זה היישוב' – כל אחד אומר לך משהו אחר ואף אחד לא לוקח באמת אחריות על הרבש"צ ומה שעלול לקרות לו. כשנח להם הם שולחים אותו לכבות שריפה, לך תראה בישוב מסוים על גבול הצפון, שלחו אותו לנקות פחים…
"היום אם אתה מנהל קרב באירוע במהלכו נפצעת, אין תשובה ברורה לגבי מי ומה יפצה אותך או את בני המשפחה שלך. אולי תשתייך לנפגעי פעולות איבה, אולי תקבל פיצוי ממשרד הביטחון, מה שפקידי משרד הביטחון יחליטו לגביך אבל לא ברור לרבש"צ מראש מה יהיה המעמד שלו ואיך או ממי הוא יקבל פיצוי."
"לא צריך אותכם"
רשמית, תפקיד הרבש"צים הוא רק לשמור על ביטחון הישוב ולא לעסוק באירועים פליליים. אבל זאת בשעה שכולם יודעים שבלתי אפשרי להפריד בין השניים. כל חשוד שמגיע ליישוב יכול להיות או מפגע או עבריין ולעתים גם שניהם: עבריינות לאומנית. רק בתחילת מאי האחרון איים ארגון הרבש"צים בראשות איתי הופמן בשביתה.
הנה לפניכם מכתב ששיגר הופמן לשר הביטחון, יואב גלנט, בעקבות אירוע אליו הוקפץ רבש"ץ הישוב והתעמת עם חשוד שלבסוף התברר כי מדובר באירוע פלילי והרבש"ץ עוכב לחקירה: "אנו נבקש מהתושבים להתקשר 100 ובזאת נסיים את חלקנו באירוע. גם לאירועים שנחשדים כאירועי פח"ע אליהם נוקפץ ויסתברו כאירועים פליליים, אנו נעזוב את המקום מידית ונשאיר את הטיפול לגורמים המוסמכים. הרבש"צים יצאו ויטפלו באירועים שבהגדרתם הם צבאיים בלבד – רכז ביטחון שוטף צבאי".
מארגון הרבש"צים בבית ההסתדרות הלאומית נמסר אז: "לא ייתכן שמדינת ישראל ושר הביטחון, יואב גלנט, ימשיכו להתעלם מקיומם של רכזי הביטחון וינהגו בהם כאחרוני העבריינים. רבש"צ עלמה הציל אזרח מרצח, במקום שיוכתר כגיבור, הוא תחת מעצר ואזיקים. הרבש"צים ברחבי המדינה נחושים כי משרד הביטחון יכיר בהם, זהו המהלך הראשון מתוך שורת מהלכים שאנחנו עתידים לנקוט".
והופמן ממשיך לספר: "גם בזמנו של בני גנץ כשר הביטחון כתבתי והתרעתי וביקשתי הכרה בנו והתעלמו מבקשותינו. עשינו אז שביתה. הבאנו הצעת חוק שהרבש"צים יהיו תחת חסות משרד הביטחון או המשרד לביטחון פנים."
הופמן וחבריו נפגשו עם בני גנץ והובטח להם שבעוד כמה חודשים יעשו שינוי. אז הבטיחו.
"בגדול, פקידי משרד הביטחון אמרו לנו: 'תעשו שמיניות באוויר – החוק הזה לא יעבור'. פקיד במשרד אמר לי: 'אנחנו לא רוצים אותכם'. למה הוא אמר את זה? כי עד לשנת 1996 הרבש"צים היו מועסקים על ידי משרד הביטחון. המשרד הפריט את זה והרבש"צים הועברו לרשויות. נשארו עוד כמה דינוזאורים אחרונים עדיין מקבלים משכורת ממשרד הביטחון.
"הפקידים אמרו לנו שהיו לנו הרבה תביעות על אופן ההעסקה, על השכר. אמרתי: 'אם הייתם משלמים לרבש"צים כמו שצריך כנראה שלא היו תובעים אותך. זו הסיבה שאתם לא רוצים שנהיה מועסקים במשרד הביטחון?'. היום הכסף למשכורות שלנו עובר ממשרד הביטחון למועצות האזוריות ומהמועצות לוועדים ומשם לרבש"צים.
"אני מדבר על פקידי משרד הביטחון. אתה יכול לצטט אותי – יש אנשים שעשו קריירה על הגב של הרבש"צים. לנו אין תנאים. להם יש קרן השתלמות, תנאים, לנו אין את כל אלה. תחשוב כמה מיליארדים על מיליארדים שפכו על הגדרות האלה. כל החברות שמתקנות באופן קבוע את הגדרות האלה, של החיישנים, של עמודי התאורה, הלדים, על כל גומיה או מכשיר בגדר.
"ומי אחראי על כל אלה? הרבש"צ אבל הרבש"צ אין לו כלום והם רבים איתו על כמות של נשקים, על העלאה במשכורת, על הכרה כעובד משרד הביטחון. המאבטח מחברת שמירה שמשרד הביטחון מעסיק ביהודה ושומרון למשל – התנאים שלו יותר טובים משל הרבש"צ, שצריך ב-2 בלילה להילחם בחדירה לישוב. הרבש"צים אחראים על השמירה שם והמאבטח צוחק על הרבש"צ. הוא עובד 9 עד 5, יש לו קרן השתלמות והוא מרוויח 5,000 שקל יותר מהרבש"צ של הישוב (שמקבל 2,500 ₪ לחודש) ולשומר יש ביטוח במיקרה שחס וחלילה יקרה לו משהו – לרבש"ץ אין. כסף ליותר ימ"מים (ימי מילואים לכיתת הכוונות)? אין. אפודים קרמיים לכיתת הכוננות – אין.
"אותם פקידים דאגו כל הזמן לקצץ מכיתות הכוננות והרבש"צים. את הדלק לרכבי ביטחון שהיה לרבש"צים שכבר יש להם רכב קיצצו. בימי אימונים קיצצו. אותן חברות על הגדר – כולן הרוויחו מאות מיליוני שקלים ועל הגב של מי? על גבי הרבש"צים שכולם צחקו עליהם ואמרו: 'אנחנו לא צריכים אותכם, יש לנו טכנולוגיה' – זה פשוט הזוי שזה המצב."
הרבש"צים שהצילו יישובים
בא נחזור שניה לשבת בבוקר, ה-7 באוקטובר. אתה שומע את החדשות ומה קורה?
"אני כבר מקבל עדכונים מהשטח בשש-שש וחצי בבוקר שיש אירוע מאוד מאוד משמעותי. בהתחלה כשראיתי את התמונות – לא האמנתי למה שאני רואה. ואז אתה מבין שהאירוע הזה הוא וו'חד אירוע. אתה שומע רבש"צים. התקשרתי לרבש"צ והוא צועק לי: 'איתי – כולם מתים'. ואני לא מבין מה קורה פה. ואני שואל אותו: 'מה קרה?' והוא עונה לי: 'כולם מתו' והוא לא יכול לדבר ושנינו בוכים.
"אתה מתחיל להבין את גודל האירוע ואז פתאום כולם הפסיקו לענות בבת אחת. כל הסלולר קרס, לא הייתה קליטה, כבר לא יכולתי לדבר עם אף אחד, זה היה מטורף.
"ואז מאוחר יותר אתה מבין שראינו את הנולד. כמה מכתבים ששיגרנו, בכמה ישיבות שישבנו ואף אחד לא רצה להקשיב, והיינו בכנסת, וצעקנו גם בתקשורת – תיכנס לגוגל תראה כמה שנים אנחנו מתריעים ומתריעים – ואף אחד לא לקח את זה ברצינות. כמה שנים אני צועק: 'אל תורידו את כיתות הכוננות', 'אל תפגעו בתנאים שלנו', 'אל תצמצמו את כמות הנשקים' ואתה אומר לעצמך, זה לא יכול להיות כאילו אתה לא מאמין."
דיברת עם הרבש"צים אחרי הקרבות. אתה יכול לשתף?
"יש כל כך הרבה סיפורי גבורה, לא בכולם אני יכול לשתף שמות בלי אישור האנשים בשטח. הרבש"צ של צוחר למשל התקשר אליי כמה ימים לפני המתקפה ואמר לי: 'איתי לקחו לי את הרכב'. אמרתי לו: 'איך לקחו לך את הרכב?' והוא אומר שהוא סיים את המכסה של הדלק ולקחו לו את הרכב. המזל שהחזירו לו את הרכב עוד לפני אותה שבת. הוא היה עם שני קנים (רובים ארוכים) בלבד.
"יום שבת בבוקר היו אזעקות. הוא יוצא לשער לנעול את השערים, מתחיל לחזור לכיוון היישוב ושומע יריות סביבו ודיווחים בקשר של ישוב שכן: 'יש לי מחבלים ביישוב'. ישר הוא מתקשר לסגן שלו ואיך שהסגן מגיע הם התחילו לנסוע חזרה לשער.
"והרבש"צ מספר לי: 'פתאום אש תופת נפתחת עלינו, עשרה אופנועים, על כל אופנוע שני מחבלים וטויוטה טנדר עם תת מקלע ומחבלים'. ותזכור – הוא עם רק שני קנים ארוכים, זה התקן של הישוב שלו. הם ניהלו קרב מר וארוך ואם אני לא טועה המחבלים נסו. הוא נשאר עם כדור אחד בקנה. הוא אומר לי: 'אם עוד קצת היו מתעקשים, עוד 10 שניות היו שוחטים לי את היישוב'.
"רבש"צ נוסף, גם כן שמע את האזעקות. הוא עשה סיבוב סביב לגדר אבל הרגיש משהו. אגב, כולם סיפרו לי שהיה משהו באוויר, משהו באזעקות, משהו, משהו לא היה כרגיל. כך גם הוא הרגיש והוא החליט שהוא נשאר בש"ג, החליט לא לחזור לישוב. פתאום הגיע אליו טנדר, פורקים לו ארבעה חמושים מהטנדר בבום.
"והוא אומר לי: 'איתי, זו היתה אש תופת. הבנתי שאם אני נשאר באוטו הם שוחטים אותי. ירדתי מהאוטו, טק, אני חוטף כדור ברגל. התחלתי לנהל איתם לחימה'. הוא התעקש איתם והכל כאשר אש גהינום עליו – יריות, רימונים זרקו עליו, מטען, מה שאתה לא רוצה – ואז בום, עוד כדור ברגל.
"ואז הוא אומר לי: 'אני כבר גורר איכשהו את עצמי, ממשיך להילחם איתם'. אני זוכר שהוא הוריד אחד או שניים ובום – עוד כדור בפיקה. הוא אמר לי: 'הדבר היחידי שאני רואה לנגד עיני זה המשפחה שלי ואם אני עכשיו לא עוצר אותם הם שוחטים לי את הנכדה ואת כולם'. הוא נשאר לנהל איתם קרב ולדבריו אירע לו נס – פתאום הם מפסיקים, לוקחים את הפצועים שלהם ונוסעים.
"רבש"צ אחד שדיברתי איתו סיפר שדיווחו לו על מחבלים שנכנסו לישוב. בדרך הוא אסף שני שוטרים שמצא בדרך בטנדר שלו. הוא עשה איזשהו איגוף מצד השער האחורי ואז קלט שהיה מטען על השער האחורי. איך ששלושתם קופצים מעל הגדר פתאום פתחו עליהם באש מכל מיני מקומות. הוא והשוטרים השיבו אש ותוך כדי – אחד השוטרים נפצע. הוא אמר לשוטר השני: 'תן לי חיפוי אני הולך לחלץ אותו'. הוא חילץ את השוטר שנפצע אל הרכב והמשיך לנהל איתם אש. בינתיים השוטר שחיפה עליו נהרג אבל ביחד הם הצליחו להניס את המחבלים מהישוב. יש כל כך הרבה סיפורי גבורה של רבש"צים, רבים מהם חברים שלי שכבר לא איתנו והלב נקרע עם כל סיפור."
לסיכום, מה אתה אומר על כך, שכולם אומרים: "אנחנו במלחמה, אחרי המלחמה נעסוק במחדלים ובאחראים או אשמים למחדל"?
"במדינת ישראל זה אף פעם לא הזמן לביקורת או שינויים. בכל פעם שפנינו וביקשנו שינויים, ביקשנו יכירו בנו, שלא יקצצו תקנים, שנעשה שינוי – תמיד אמרו לנו: 'עכשיו זה לא הזמן כי יש בחירות; לא, עכשיו זה לא הזמן כי יש טרור ביהודה ושומרון; לא, עכשיו זה לא הזמן כי יש מתיחות בצפון; לא, עכשיו זה לא הזמן כי אנחנו עסוקים בעזה – ובקיצור, במדינת ישראל זה אף פעם לא הזמן המתאים – אז מתי זה הזמן המתאים? אני אומר שעכשיו זה הזמן המתאים."
