במסגרת המפעל השנתי להנצחת יוסי יפה, מפקד סיירת הצנחנים שבעת מילוי תפקידו, מאות חניכים מכל רחבי הארץ הגיעו לאתרי העבודות בלכיש לסייע למשקים חקלאיים, לטייל בשבילים ונחלים, לשקם יער ולשפץ אנדרטאות *תמונה ראשית: בני
אין ולא היה מצב דומה בתולדות המדינה, בו האויבים מבפנים עשו יד אחת עם האויבים מבחוץ להשמיד את החברה הישראלית, ולא היה מצב דומה בתולדות המדינה שהאויבים מבפנים היו חברי הממשלה של המדינה הזו.
אל"מ (מיל') ניר חג'בי, חבר כיסופים, איבד את בנו יהונתן בטבח 7 באוקטובר. בעודו מנסה להבין את גודל האסון, הוא נדרש לגייס את הגדוד שלו ולצאת למלחמה. לאחר מאות ימי מילואים ושנים של שירות
עדיין לא מבינה את השאלה הזו. שואלים אותי אותה בערך מ-8 באוקטובר, ובאופן קבוע שני הצדדים לא מבינים אחד את השני, וכלום לא מתבהר בשיחה שמתפתחת בעקבותיה *תמונה ראשית: הדשא הגדול, הבמה המרכזית ובניין
שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר, תמונת מצב של קיבוצי הנגב המערבי מציגה שיעורי שיבה מרשימים, מאמצי שיקום נרחבים וקליטת משפחות וצעירים. לצד האופטימיות וההבטחה לעתיד, בקיבוצים עדיין מתמודדים עם צלקות המלחמה ועם החשש שהאסון
פוסט קצר בשם "בית מרקחת לחיבוקים" הוביל את נעה חוברה מסופה, ששכלה את עדו בעלה ב-7.10, להתחיל לכתוב כדי לפרוק. כך נולדה עֹמֶר אטיאס – אלמנה לא סטנדרטית. היוצרת הגאה, הכנה והמפוחדת שלה, לא
אסון כפול נפל על קהילת קיבוץ שמרת ביממה אחת באוקטובר 2024. גיא עידן, רבש"צ הקיבוץ נפל בקרב בלבנון. בזמן שהקיבוץ מנסה לעכל את הבשורה ולהיערך להלוויה, הגיעה בשורה קשה נוספת על נפילתו של עידו
הוויכוח הוא על המספרים. אלאור אזריה קיבל חיבוק נשיאותי. אם הוא לא ינצח, המערב לא ישרוד. פרץ של ציוצים הומוריסטיים שני גבלסים קטנים לא ראיתי עדיין את הסרט נז"א. אצפה בו כשיתאפשר. אני מבין,
הבית שלנו בבארי נשרף בשבעה באוקטובר. ואיתו נשרף גם הדבר הזה שתמיד נראה לי כל כך מובן מאליו, המקום שאליו חוזרים *תמונה ראשית: איתי שאבי כמעט שלוש שנים אני אומר שאין לי בית. זה
אין להפלות בין מי שבחר לטפל בגופתו של נפגע פעולות איבה בדרך של שריפה, לבין מי שבחר לעשות כן בדרך של קבורה באדמה, אומרת האלמנה, אך בית הדין קבע כי שריפת גופה אינה חלק
כשאני נוסעת בכביש 232 והשדות נפרשים משני צדדיו, נמצאים איתי מי שאינם, הסיפורים שאסור לשכוח, וגם החיים שממשיכים לצמוח כאן *תמונה ראשית: סעד. סוכות שנותרו בקיבוץ שפונה טור זה נכתב בעיצומו של חג הסוכות,
כ-2,500 איש נטלו חלק בעצרת הזיכרון לציון שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר, שהתקיימה ביער "חרבות ברזל" בהובלת התנועה הקיבוצית, בהם תושבי קיבוצים ומושבים מהנגב המערבי, תושבי ערי הדרום, משפחות שכולות ושורדי שבי. מזכ"ל התנועה
