מה בין מערבונים של ג'ון וויין, סרטים מצוירים, מכתבים ארוטיים ודגמי מכוניות שרירים אמריקאיות? תשאלו את הדי בן עמר (אם אתם לא מפחדים מרודנים)
להלן שתי עובדות, תעשו עם זה מה שאתם רוצים:
- בחמישה בחודש מרץ שנת 1953, בשעות הבוקר המוקדמות, באחוזת קונצבו שליד מוסקבה, נפטר בייסורים גדולים הרודן הרוסי יוסיפ ויסריונוביץ' סטאלין.
- בדיוק שנה לאחר מכן, בחמישה בחודש מרץ שנת 1954, בשעות הבוקר המוקדמות, בבית החולים בילינסון, נולד בניתוח קיסרי הדי בן-עמר.
עכשיו תראו, אני לא באמת מאמין בגלגול נשמות או משהו. אני אדם רציונלי לא פחות מכם, ולרגע לא אבוא לטעון כאן ששנה הסתובבה נשמתו של יוסיפ ויסאריונוביץ' סטאלין ונדדה בין העולמות, בין הפורגטוריום לגן העדן והגיהינום, עד שבדיוק שנה מהיום שיצאה לחופשי וחיפשה לה גוף חדש להתגלגל בו, יצא גופי לעולם ומצא לעצמו נשמה למחזר אותה.
בשום אופן אני לא טוען זאת.
אבל עובדה! תראו בעצמכם!
שפם גדול או שפמפם קטן
כדי שיוכר אדם כרודן צריך הוא לשלוט באנשים אחרים.
לא חייב שיהיה זה שלטון על אומה או מדינה – יכול אדם גם להיות רודן קטן, מה שרבים מאיתנו מכירים, שאז די לו שיהיה מפקד על אנשים בצבא, או מנכ"ל בחברה כלשהי או במפעל, ויכול גם שיהיה איש משפחה ואת הרודנות שלו יפרוק על בני ביתו, וישליט בהם את רצונו.
מאחר שתמיד ראיתי בעצמי אדם נאור וליברלי, הדוגל בחרות הפרט ובזכותו לאושר ולצבירת רכוש כמו במגילת העצמאות של ארצות הברית, מאוד הופתעתי ביום שבו מצאתי את עצמי כאב לחמישה ילדים ונשוי לחניה, זוגתי-לחיים-ארוכים, כשהיא הטיחה בי: "אתה יודע שאתה מתנהג בבית כמו רודן?".
אז הלכנו לטיפול זוגי, כי זאת יש לדעת: להיות רודן הוא עניין מאוד ממכר. בעיקרו של דבר הוא מאפיין אנשים שיש בהם רגש נחיתות וחוסר ביטחון בסיסי, והשליטה ברצונם ומעשיהם של אחרים נוטעת ברודנים ביטחון כאילו הם כן שווים משהו, בעת שכל עוד הרודן זקוק לשליטה הזו הוא בעצם אפס מאופס במהותו ואיש חלש.
על כן ברור היה לי שאם לא אעצור את התופעה בזמן, לא ירחק היום ויצמח לי שפם גדול ואביא למותם של עשרה מיליון רוסים, או יצמח לי שפמפם קטן ויתחשק לי לכבוש את אוסטריה ואת פולין, ואולי אפילו אעלה על סוס אביר ואצא למסע כיבושים באסיה בראש להקות של ברברים מסוגים שונים, ומאחר שאני אוהב בכל זאת לסיים את היום בנחת ובשקט במיטה שלי, ורצוי מול נטפליקס, מזל גדול הוא שעצרתי את הנטיות הללו בזמן וחזרתי להיות איש פשוט ורגיל, במקום להיות טרוד במסעות כיבושים והוצאות להורג של אזרחים תמימים, שכל חטאם הוא שאינם אוהבים אותי.
הגם שבתוך תוכי אני משוכנע שאלו שלא אוהבים אותי ראויים בכל זאת, אם לא להוצאה להורג הרי לפחות לעינויים קשים – דבר שחניה חולקת עליו מכל וכול וטוענת שאדרבא, מי שאינו מחבב אותי ראוי לציון של כבוד על כושר ההבחנה העמוק שלו.
ומאחר שכיום, אחרי שורה של מטפלים ומטפלות זוגיים, המילה האחרונה בבית היא שלה, אני שותק ולא אומר כלום בתגובה.
אבל בכל זאת הרגשתי במהלך השנים איזושהי שותפות גורל עם מי שלא זכה שחניה תהיה זוגתו-לחיים-ארוכים ותדע לעצור אותו בזמן, על כן קראתי פה ושם על האומללים הללו שגדלו ונעשו רודנים של ממש, והסתבר לי להפתעתי שלכל הרודנים הגדולים בהיסטוריה, כמעט, היה איזה תחביב, איזו חולשה למשהו, שמאפיין דווקא אנשים שפויים ולאו דווקא דיקטטורים.
אז הניחו לי לסבר את האוזן והעין בכמה תחביבים כאלה.
תום וג'רי
ואם כבר פתחנו את הטור הנוכחי ביוסיפ ויסריונוביץ' סטלין, נפתח בו גם בסקירת התחביבים:
אם כן, סטלין, הרודן שהנהיג משטר קומוניסטי רצחני, היה חובב מושבע של סרטים אמריקניים, ויותר מכול אהב דווקא מערבונים. הוא ציווה לבנות בביתו אולם קולנוע פרטי, שם הוקרנו סרטים אמריקניים ובעיקר מערבונים, כשהכוכב האהוב עליו היה ג'ון וויין.
לסטלין היה אוסף הסרטים הגדול ביותר של ג'ון וויין מבין האספנים המוכרים.
לאידי אמין דאדא שמורה בלב כל ישראלי פינה חמה, משום שהוא עשה בישראל קורס צניחה, ואף שלא סיים אותו, קיבל במתנה כנפי צניחה וענד אותן כל תקופת שלטונו.
אידי אמין אהב סרטים מצוירים. האיש שהרג בימי שלטונו מעל מאה אלף אזרחים, זרק את מתנגדיו לתנינים ואף אכל בשר אדם של חברי אופוזיציה – היה משוגע על סרטים מצוירים ועל תום וג'רי במיוחד!
בניטו מוסוליני אהב לכתוב מכתבים ארוטיים לנשים, ואם לחלק מהרודנים המטורפים היו תחביבים נורמליים יחסית, אני לא בטוח אם אפשר להסכים כאן על הנורמליות של מוסוליני ותחביבו זה, אבל בל נשכח שערוצי פורנו ואינטרנט לא היו זמינים אז.
על תחביב הציור של אדולף שיקלגרובר היטלר רבים יודעים, אבל לא רבים יודעים שהוא צייר הרבה תמונות של דמויות דיסני, ויודעי דבר מספרים לנו שצייר גדול העולם כנראה לא הפסיד.
מאו טסה-טונג נהג לכתוב שירים בסתר, מה שנגד את רדיפת אנשי הרוח במהפכת התרבות שמאו הנהיג. השירים הללו התגלו בעיזבונו אחרי מותו.
גם הגנרליסימו פרנסיסקו פרנקו נהג לצייר. הוא צייר תמונות נוף ללא אנשים, אולי בגלל שלא ברור היה אם האנשים שיופיעו בציור נלחמו נגד פרנקו או איתו במלחמת האזרחים, אז למה להסתבך?
קים-ג'ונג-איל, הרודן הצפון קוריאני ששלט מ-1994 ועד 2011, היה חובב ידוע של קבוצת ה"שיקאגו בולס". הוא צפה בכל משחקי הקבוצה, היה מעריץ של מייקל ג'ורדן, ופגש מספר פעמים את דניס רודמן, ששיחק בקבוצה יחד עם מייקל ג'ורדן במשך תקופה. גם קים-ג'ונג-און, בנו ויורשו, חיבב את רודמן.
ואם הזכרתי את קים-ג'ונג-און, הרודן הנוכחי של צפון קוריאה, גם לו יש תחביב, שעליו הוציא מיליוני דולרים – סוסים גזעיים רוסיים דווקא. ידוע בינתיים על 130 סוסים כאלה שיש לו.
ויש גם רודן קטן יותר, שבינתיים שולט שלטון יחיד רק במפלגה שלו, רודן שיש לו תחביב אקסלוסיבי ויקר, אבל יודעי דבר מספרים שהעובדה שהתחביב יקר אין לה כל משמעות, משום שתמיד יש בסביבה מיליונר או מיליארדר שישלם עליו, והתחביב הזה נקרא "עישון סיגרים".
ואם לאימלדה מרקוס אשת הרודן הפיליפיני היה תחביב של איסוף נעלי מעצבים, 3000 במספר מהם, הרי לאשתו של הרודן הקטן שהזכרתי כאן יש תחביב של שמפניה ורודה, שגם זה בלי ספק נותן בשעות הפנאי סוג של תעסוקה.
והינה מסתבר שגם בעניין התחביבים יש לי מן המשותף עם הרודנים הגדולים בעולם, שכן גם לי יש תחביב, ואפילו שניים: אני אוסף דגמי מכוניות שרירים אמריקאיות ואוסף פסלי קדושים נוצריים מיניאטוריים.
על התחביב השני ארחיב בהזדמנות אחרת, אבל בעניין מכוניות השרירים האמריקאיות – יש לי מקדמת דנא חיבה למכוניות הללו, מהימים שלפני משבר הנפט של שנות ה-70, כשמנוע של מכונית כזו התחיל מ-6000 סמ"ק ומעלה.
יש שמועות משמועות שונות בעניין גברים הנמשכים למכונית גדולה, אבל נשבע לכם שאין לזה קשר אלי.
אז למה כן? לא שואלים רודנים שאלות כאלה, שלא תמצאו עצמכם ארוחת-ערב לתנינים אחר-כך.
ואם אתם תוהים למה אני אוסף דגמי מכוניות שרירים אמריקאיות במקום את המכוניות עצמן, התשובה היא פשוטה – אני רודן עני.
שלא כמו מלך סעודיה וסולטן ברוניי, אין לי כסף לקנות אותן.
