אשר נולד בשטרסבורג בצרפת וגדל בבלגיה. בגיל 18 אשר עלה לארץ במסגרת תכנית ההכשרה של תנועת בני עקיבא והגיע לקיבוץ לביא. כאשר נשאל איפה הוא רוצה לעבוד, ענה: "בכל מקום רק לא עם בעלי-חיים". מאחר שהוא דיבר כמה שפות, אשר נשלח לעבוד במלון. לאחר כמה שבועות, כאשר נוכחו לדעת שאשר אינו מוכשר בהגשת מזון לבני אדם, הוא נשלח להגיש אוכל לפרות והתחיל לעבוד ברפת. למרות עברו העירוני באירופה, הוא התחבר מיד עם הענף והחליט להמשיך שם. העבודה ברפת עניינה ואתגרה אותו. כאשר התגייס לצבא, אשר המשיך להתגורר בלביא והיה מבקר ברפת מדי פעם. עוד במהלך שירותו, אשר החליט כי יתחיל את לימודיו האקדמאיים מיד עם שחרורו מהצבא, אך התלבט מה ללמוד. בזמנו, הייתה בקיבוץ ועדת לימודים ולאחר התייעצות עם חבריה, אשר החליט להירשם ללימודי חקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות. את התואר הראשון התחיל בתחילת שנות ה-80. לימודי התואר נקטעו על ידי מלחמת לבנון הראשונה. אשר חזר תחילה לסייע ברפת בלביא ולאחר מכן גויס לשירות מילואים. יחד עם עם זאת, אשר הצליח לעבור את המבחנים במועדים מיוחדים וסיים את התואר בהצלחה.
אשר המשיך מיד לתואר שני בהנחייתו של פרופ' חיים תגרי ז"ל, בנושא הזנת זבל עופות לפרות חלב גבוהות תנובה. העבודה הייתה חלק ממחקר רחב בנושא, עבורו זכה פרופסור תגרי בפרס קפלן בשנת 1985.
לקראת סוף התואר השני אשר התקבל לעבודה במחלקה לרדיו-רוקחות במרכז למחקר גרעיני (ממ"ג) נחל שורק ורק לאחר התראה מהאוניברסיטה סיים את התואר.
לאחר כשנתיים של עבודה כחוקר בממ"ג, נודע לאשר שהתפנתה משרה של תזונאי מעלי גירה במכון התערובת "מתמור" שהיה הגדול ביותר במזה"ת באותם ימים, והיה ממוקם מדרום לאשדוד. לאחר התמודדות קצרה, אשר התקבל ומיד קפץ למים העמוקים והחל לעבוד כתזונאי בכל אזור הדרום.
"כשהתחלתי לעבוד כתזונאי, הרפתות האביסו תחמיץ, שחת קטנית ותערובת. ניתן היה לבחור בין כמה סוגי תערובת שנבדלו ביניהן בעיקר באחוז החלבון שלהן. תכנון המנות נעשה במחשב מרכזי ב"דע-רום" והצריך נסיעה ובילוי כמה שעות טובות בתכנון. כמעט ולא היה שימוש בחומרי גלם וכמובן שלא היו חליפות. חלק מהרפתות החלו להשתמש בקליפות תפוזים (תוצר לוואי של תעשיית המיץ) ובגרעיני כותנה. בשלב מסוים התחלנו לייצר תערובות ייחודיות שישלימו בצורה מדויקת את חומרי הגלם הקיימים במשק. המצאתי ותכננתי 6-8 תערובות שנמכרו למשקים. בהמשך, יותר ויותר רפתות החלו רוכשים חומרי גלם מיבואנים, ומכירות התערובות הלכו ופחתו. חיפשתי פתרונות חדשים שיאפשרו למכון התערובת להתחרות ביבואנים. בסיור בארה"ב שמעתי באחד ממכוני התערובת בהם ביקרנו, שייצר תערובות למגדלי חזירים גדולים, שהם מייצרים תערובת ייחודית לכל משק חקלאי. נדלקה לי נורה בראש, וכשחזרנו לארץ ניסיתי להוציא את הרעיון לפועל: לייצר לכל רפת תערובת שתתאים בצורה מדויקת לצרכיה. עד אז, הרכב התערובות היה נתון בצורה בלעדית להחלטת תזונאי מכוני התערובת והשיטה החדשה דרשה להעביר את השליטה ללקוחות. בהתחלה חשבו שהשתגעתי ושלא ניתן ליישם את הרעיון. לאחר כחצי שנה בה התגברתי על הבעיות הלוגיסטיות של מנהל הייצור ועל בעיות צורת חיוב המשקים של הנהלת החשבונות, הצלחתי לשכנע את מנכ"ל מתמור, עודד עופר ז"ל, לצאת לדרך. הוא אישר לי להתחיל להציע תערובות ייחודיות ל-5 משקים, כאשר המהלך ייבחן שוב לאחר חצי שנה.
כולם היו בטוחים שאכשל, אבל השיטה החדשה התקבלה בהתלהבות ומכירות המכון חזרו לעלות. עוד לפני תום 6 החודשים, התחלנו להציע את התערובות הייחודיות לעוד ועוד רפתות, והשאר היסטוריה. חיפשנו שם לתערובות המיוחדות האלו והחלטנו על השם "חליפה" מאחר שהתערובת נתפרת לפי מידה לכל רפת ורפת."
לאחר כשבע שנים במתמור, אשר עבר לחברה חדשה בשוק – ש.ח מהנדסים. החברה נוסדה על ידי זוהר שוחט ז"ל ואדי חסיד. השניים הגיעו מתחום ההייטק וחיפשו להיכנס לתחום המחזור. המוצר הראשון בהם עסקו היה "גפת בירה". הם חיפשו איש מקצוע שיוכל ללוות את בדיקת ההיתכנות השימוש בגפת להזנת בעלי חיים. חבר מהפקולטה העביר להם את הפרטים של אשר ולאחר שנוצר הקשר, אשר סייע להם לבדוק את המוצר, מצא שיטה לשמרו ולהאריך את חיי המדף שלו, ובדק את הערך התזונתי שלו. לאחר שראו כי טוב, זוהר ואדי החליטו להתעמק בתחום בעלי-החיים, והציעו לאשר להצטרף לחברה. החברה הייתה בתחילתה וישבה במרתף בהרצליה. משם שלושתם התחלו לייבא ולהפיץ מוצרים שעד אז לא היו מוכרים בארץ: שמרים של Diamond V, תוסף לתחמיץ של Siloguard, ואבץ אורגני של חברת זינפרו. אשר היה הגורם המקצועי בחברה וערך ניסויים רבים לבחינת כדאיות השימוש במוצרים בתנאי הארץ.
לאחר כ-6 שנים בש.ח. מהנדסים, אשר החליט לצאת לדרך עצמאית והקים את חברת ביוטיב. במסגרתה אשר פיתח וייבא מוצרים למעלי-גירה. אחד החומרים שייבא לארץ נקרא Bio drench, חומר להגמעה לאחר ההמלטה כשהוא מומס ב-30 ליטר מים פושרים. בניסיונות שערך אשר במספר רפתות, הוכח שההגמעה הפחיתה את מקרי הקטוזיס ושיפרה את תנובת החלב לאחר ההמלטה. במבחן המעשה, שיטת ההגמעה לא התאימה לממשק ברפת הישראלית, ועם הזמן המוצר יצא משימוש.
בשנת 2005 מריו טינסקי ז"ל התמנה למנכ"ל צמח. מריו ואשר היו חברים לספסל הלימודים בפקולטה. כאשר מריו נכנס לתפקיד והבין שהתזונאי האגדי כתריאל תבורי ז"ל כבר בן 70, החליט להכין גיבוי. מריו פנה לאשר וביקש ממנו להצטרף לצמח תערובת. זו הייתה הזדמנות נהדרת עבור המשפחה שחלמה לעבור לגור בצפון במשך שנים.
"בשנה הראשונה גרתי בגולן והמשפחה נשארה ברחובות, נסעתי הלוך-חזור ובסיום שנת הלימודים של הילדים במערכת החינוך, המשפחה הצטרפה אליי. במהלך אותה שנה חיפשנו מקום להשתקע בו בצפון. במקרה הגענו להרחבה המתהווה במרום גולן ובחרנו להקים שם את ביתנו."
מאותה שנה ועד לפני שנתיים אשר עבד בצמח במגוון תפקידים: תחילה כתזונאי מעלי גירה ואיש שדה ברפתות, ולאחר מכן כמנהל מחלקת תזונה, סמנכ"ל תזונה, ולבסוף כמנכ"ל המכון שהיה השלישי בגדלו בארץ. לפני כשנתיים אשר סיים את עבודתו בצמח.
עם תחילת עבודתו בצמח, היה צורך להגדיל את היקף הייצור. מריו ואשר הגו את רעיון החליפות הכוללות (חליפות הכוללות את כל המזון המרוכז שבמנה), והתחילו להציע אותן לרפתות.
בהמשך, אשר היה הראשון להביא לארץ ולהציע לרפתות את החומצה הפלמיטית כתחליף לשומן המוגן המסורתי שהיה מורכב ממלחי סידן של שמן דקלים. בתחילה הרפתנים והתזונאים היו ספקנים אך, עם הזמן, הבינו את ההבדלים בין המוצר החדש לבין מלחי הסידן, ואת יתרונות השימוש בו במנה, והמוצר נכנס לשוק באופן שוטף.
במהלך עבודתו בצמח אשר נחשף לטכנולוגיית השיחול (אקסטרוזיה) בה עשו שימוש לייצור תערובות לדגים ולחיות מחמד. השיטה מבוססת על עיבוד התערובת בטמפרטורה גבוהה ובלחץ רב, ואלו משפיעים על התכונות הכימיות והפיזיקליות של חומרי הגלם. אשר החל לבחון את האפשרות להשתמש בטכנולוגיה זו בהזנת מעלי גירה ופיתח תערובת לפרות לאחר ההמלטה. בתקופה זו הייתה כמעט בכל רפת, קבוצה של ממליטות שקיבלו תוספת של תירס, סויה ואספסת על מנת החולבות. התערובת נועדה להחליף את התירס והסויה. בניסוי נרחב שבוצע ברפת המפלים הוכח כי השימוש בתערובת שיוצרה בטכנולוגיית השיחול במהלך 21 הימים הראשונים לתחלובה, הביא להקדמת שיא התחלובה, והגדלת תנובת החלב. יתרון זה נשמר גם בהמשך התחלובה כאשר הפרות הואבסו במנת חולבות סטנדרטית.
בהמשך, בהובלתו של אשר, צמח היה למכון הראשון שהציע חומצות אמינו מוגנות לשימוש בחליפות. בשיתוף עם תזונאי חברת הרמן פרוג'קט (שהפכה לחברת בת של צמח תערובות) אשר פיתח את החלבון המחומם בשיטת האקסטרוזיה, חלבון שרידי להכללה במנה.
במסגרת תפקידיו השונים בצמח, אשר גם שימש תקופה מסוימת כתזונאי בענף הדגים וכסמנכ"ל תזונה היה שותף פעיל לפיתוח ההזנה של ה"עוף ללא אנטיביוטיקה" עבור עוף טוב.
בהתייחסו לדור החדש של התזונאים, אשר מצר על כך כי בוגרי הפקולטה הצעירים חסרים נסין מעשי בהזנה. אשר ממליץ לתזונאים הצעירים להמשיך את הכשרתם לאחר סיום הלימודים בהתלוות לתזונאי מנוסה. חשוב להתמקצע בשטח, ללמוד ולצבור ניסיון.
לרפתנים אשר מייעץ לבחור בתזונאי ש"יש לו קבלות" במשקים בהם הוא מדריך ומייעץ, ולא פחות חשוב – לוודא שיש כימיה ואמון הדדי.
הוא מדגיש שבאופן כללי הזנה היא מכלול מורכב ורחב. תפקיד התזונאי הוא לאפשר לפרה לבטא את הפוטנציאל שלה, אך יש לקחת בחשבון את טיב חומרי הגלם, וכן הכנת המנה וחלוקתה, מספר הקרובים וממשק האבוס, וכמובן מכלול ממשק העבודה ברפת. כלומר, גם מנה מאוזנת ומגוונת לא יכולה לפצות על ממשק חסר.
כיום, אשר עובד באופן עצמאי ומבצע בדיקות מעבדה לחומרי גלם ולבלילים ברפתות ובמרכזי מזון. הבדיקות נעשות בשיתוף עם מעבדת צמח תערובות ומעבדת Dairyland הבינלאומית היושבת ב-Wisconsin ארה"ב. מעבדת Dairyland, מהגדולות בארה"ב, משרתת את ענף החלב כבר 65 שנה ומבצעת היום בדיקות NIR ובדיקות כימיות עבור לקוחות מכל העולם.
אשר זמין עבורכם לדיגום מזון מקצועי, הכנת הדוגמאות לבדיקת NIR או לבדיקה כימית, ומתן התוצאות למשק.
נאחל לאשר המשך הצלחה ועשייה פוריה!
בשנת 2004 נסגר מפעל מתמור בעקבות מיזוג שבוצע בין מכון התערובת הגדול במדינה, אמבר, לבין מכוני התערובת בדרום, מתמור ואסם-יניב. את המיזוג יזמה גרנות, ארגון המפעלים האזורים שליד חדרה, שבבעלות 42 קיבוצים מחדרה צפונה. במסגרת המיזוג קיבלו קיבוצי הדרום את הבעלות על 25% ממניות אמבר, ואילו אמבר קיבלה את הבעלות על מכוני התערובת (https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3021306,00.html).
