ההתמודדות עם חום הקיץ

המלצות להתקנה והפעלה מיטבית של מערכות הצינון

ד"ר ישראל פלמנבאום  |  פתרונות צינון לבקר בע"מ    israflam@inter.net.il

הרבה דרכים ישנן להשגת תוצאות טובות בצינון הפרות בקיץ הישראלי. במאמר זה מובאות המלצות שמבוססות על שנים רבות של ניסוי, תרגול והתאמה לרפת ולקיץ שלנו.

מאמר זה כולל את הנושאים הבאים:

•  אפיון השיטות השונות לצינון הפרות
•  המלצות להתקנה מיטבית של מערכות הצינון
•  המלצות להפעלה מיטבית של מערכות הצינון
•  מתי להפעיל את הצינון?
•  כיצד נדע אם הצינון יעיל?

אפיון השיטות השונות לצינון הפרות

ניתן לצנן פרות בשתי דרכים עיקריות:

א. "צינון עקיף" – קירור המבנה באמצעים מכניים וע"י כך, קירור הפרה.

ב. "צינון ישיר" –  הפעלת צינון באופן ישיר על הפרה מבלי להשפיע על טמפרטורת הסביבה בה היא נמצאת.

בין הדרכים ל"צינון עקיף", ניתן למנות שיטות של אידוי מים מהאוויר באמצעות ערפול בלחץ גבוה או "מזרון לח", וכן מיזוג אוויר מלא בסככה. בכל אילה מדובר על מבנים סגורים. אידוי מים בתוך המבנה יעיל בדרך כלל, בתנאי "אקלים יבש" (לחות שנמוכה מ- 30%). שיטות אלה יקרות, בהשוואה לשיטות הצינון הישיר שנהוגות בארץ. עם זאת, הפעלת שיטות אלה באזורים מתאימים בארץ, ולרוב בשילוב עם אמצעים מן ה"צינון הישיר" נתנה תוצאות טובות בכל הנוגע להתמודדות עם חום הקיץ ויש מקום להרחיב את לימוד הפעלתם באופן המיטבי. במקביל, לדעתי, הגיע הזמן לבחון מחדש הפעלת מיזוג אוויר מלא ברפתות. הדבר נבחן בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת בפלורידה ולמרות התוצאות המקצועיות הטובות, מיזוג האוויר לא נמצא כדאי כלכלית. נראה שלאור השיפורים הטכנולוגיים וההתייעלות של מערכות מיזוג האוויר מחד ועלייה בתנובה וייצור החום של הפרות מאידך, יש מקום לשוב ולבחון הפעלת מיזוג אוויר ברפתות.

השיטה השלטת כיום בתנאי הארץ היא שיטת "הצינון הישיר". הדבר נובע לדעתי, בעיקר, מהימצאות מרבית הרפתות בישראל באזורים שמאופיינים בלחות גבוהה בקיץ, כמו גם מתנאי השיכון של הפרות בארץ, שמאופיינים במבנים גבוהים ופתוחים ושטח רביצה גדול לפרה, מה שמגביל אפשרות סגירת המבנה לשם קירורו.

צינון הפרות בישראל מבוסס ברובו על העיקרון של שילוב הרטבה ואוורור מאולץ של הפרה. אידוי מים מעל פני הפרה מגדיל במידה ניכרת את הפסד החום שלה, זאת  בהשוואה להפעלה של אוורור מאולץ או הרטבה, כל אחד בנפרד.

קיימים ברפת מספר "אתרים" לצינון הפרות, בניהם ניתן למנות:

א.  "חצר ההמתנה" בכניסה למכון החליבה

ב.  פנים מכון החליבה והיציאה ממנו

ג.  "חצר צינון" שממוקמת באזור מרכזי של הרפת

ד.  "מדרך האבוס"

ה.  סככות הרביצה

מאמר זה יתמקד בהמלצות לצינון מיטבי של הפרות באתרי "חצר ההמתנה", "פס המדרך" וסככות הרביצה, שזה מרבית הרפתות בארץ.

•  התקנה מיטבית של מערכות הצינון

התקנת הצינון בחצר ההמתנה  

• צינון מיטבי בחצר ההמתנה  מחייב את התנאים הבאים:
• שטח של לפחות 1.8 מ"ר לפרה
• כיוון הצבה של מאווררים עם "ציר האורך" של החצר (רצוי מהמכון כלפי חוץ)
• אוורור מאולץ בעוצמת רוח של לפחות 3 מ' לשנייה בכל נקודה בחצר
• שימוש במאווררים בקוטר של 24 אינץ' או יותר
• הרטבה באמצעות ממטירים בספיקה של לפחות 300 ליטר לשעה וטיפות גדולות
• הפעלת הצינון באמצעות טיימר שיאפשר הפעלת ההרטבה והאוורור לסירוגין, למשך 20-40 שניות הרטבה, כל 5-4 דקות. אפשרי ולפעמים אפילו רצוי להפעיל את האוורור ברציפות, תוך שימוש במשנה תדר, כל זמן הפעלת הצינון בחצר (חיסכון בחשמל ושמירה על אורך חיי המאווררים)

התקנת הצינון במדרך האבוס       

צינון מיטבי באזור מדרך האבוס מחייב את התנאים הבאים:

• קיום מדרך מבוטן ומתקן מסודר לקליטה ולטיפול נאותים של זבל המדרכים
• הצבה של המאווררים, רצוי עם כוון הרוח השלטת
• ההרטבה באמצעות "ממטירים במפתח של 180 מעלות ובספיקה של לפחות 100 ליטר לשעה (עם טיפות גדולות). הממטירים יותקנו בגובה של 2- 2.2 מטר מהרצפה ובמרחק בין ממטיר למישנהו, שיאפשר "כיסוי" מיטבי של ההרטבה.  הפעלת הצינון תיעשה באמצעות טיימר שיאפשר ההרטבה והאוורור לסירוגין עם הרטבה באמצעות "ממטירים" תינתן ההרטבה למשך 20 – 40 שניות כל 5-4 דקות. גם במקום זה, אפשרי ולפעמים רצוי (חיסכון בחשמל ושמירה על אורך חיי המאווררים) להפעיל את האוורור ברציפות, תוך שימוש במשנה תדר, כל זמן הפעלת הצינון באזור האבוס.

לאחרונה פותחה בברזיל שיטת צינון שהופכת את פס המדרך ל"חצר צינון" מלאה, זאת על ידי התקנה של שני פסי הרטבה, התקנת וילונות משני הצדדים ושערים שמאפשרים "לכלוא" את הפרות באזור המדרך (ראו תמונה) ובכך לצנן את הפרות אחרי ובין החליבות ללא הצורך להוביל אותן לחצר ההמתנה ומבלי להיות מוגבלים על ידי הזמן שחצר ההמתנה זמינה. אני ממליץ לרפתנים ששיטה זו עשויה לעניין אותם, לפנות אלי במייל שמופיע בתחילת הכתבה. 

ההחלטה על אופן ההרטבה הרצוי בפס האבוס צריכה לקחת בחשבון את הגורמים הבאים:

• טיפול הקצה ברפת – ככל שהשימוש במים בעייתי, יש חיסרון בשימוש בצינון באתר זה           
• רוחות צד – כאשר קיימות רוחות צד בעוצמה גבוהה, מספר רב של שעות ביממה, יש יתרון לצינון הפרות בשילוב וילונות ושני טורי "ממטירים"
• שיטת ניקוי המדרך – ברפתות שבהן ניקוי המדרך נעשה באמצעות "סקרייפר", ניתן להתקין את המאווררים נמוך יותר ובכך להגדיל את עוצמת האוורור על הפרות 

לאחרונה פותחו ומופעלות בארץ מערכות צינון בפס המדרך שמאפשרות את הפעלת הצינון באופן ממוקד, רק בעת נוכחות הפרות באבוס ובכך לחסוך בתשומות הצינון של מים וחשמל. המערכות מזהות בדרכים שונות את נוכחות הפרות ורק אז מופעלים ההרטבה והאוורור המאולץ, באופן דומה לצינון המדרך הרגיל. פרסומים ראשוניים שבחנו את ביצועי המערכות הנ"ל בארץ, מלמדים שאכן, הפרות "יודעות" להשתמש במערכת בהתאם לצורך שלהן. אני תקווה שבשנים הקרובות תיבחן באופן מעמיק מידת הכדאיות הכלכלית של ההשקעה בטכנולוגיות הנ"ל שנועדה לחסוך בהשקעה בכוח אדם לשם ניוד הפרות אל ומאתרי הצינון ואולי גם חיסכון בתשומות מים וחשמל.    

הפגת חום בסככות הרביצה

אפשרות צינון הפרות בסככות הרביצה מוגבלת מטבע הדברים לאוורור מאולץ בלבד. מומלץ שהפעלת מאווררים בסככת רביצה תיעשה רק בזמן שאין רוח בעוצמה של לפחות 1 מטר/שנייה. הפעלת האוורור תוך בקרה באמצעות "שבשבת" עשויה לאפשר חיסכון בעלויות האוורור. לשם אוורור אזור הרביצה מומלץ להתקין מאווררים בקטרים גדולים (סביב 50 אינץ'), רצוי, בכל זאת, עם כיוון הרוח הטבעית השלטת.

הפעלה מיטבית של הצינון

ייצור החום הרב של הפרות בארץ, שנגזר מתנובתן הגבוהה, מחייב הפעלת מערכות צינון אינטנסיביות ולמשך מספר רב של שעות ביממה. על בסיס הניסיון שצברנו בשנים האחרונות, ההמלצה היא לצנן את הפרות בתנובה גבוהה למשך זמן מצטבר של 6-8 שעות ביממה (כאשר הצינון כולל הרטבה ואוורור מאולץ לסירוגין, כמומלץ).

מעבר להפעלת האוורור בסככות הרביצה, שלגביו ניתנו הנחיות בסעיף קודם, הרי שאת הצינון ברפת ניתן לבצע בשתי דרכים עיקריות:

א. צינון המתבסס רק על חצר ההמתנה.

ב. צינון המשלב את חצר ההמתנה ופס המדרך.

צינון שמתבסס רק על חצר ההמתנה (מתאים בעיקר לרפתות קטנות בהן משך החליבה קצר יחסית וכזה גם המרחק מסככות הרביצה למכון). מומלץ להביא את הפרות לצינון בחצר ההמתנה לעוד 2-3 פעמים ביממה, מעבר למועדי החליבה, ולהפעיל את הצינון למשך 1-1.5 שעות לקבוצה בכל פעם, לשם השגת "משך צינון" מצטבר וכולל, שמתקרב ל-6 שעות ביממה.

צינון שמשלב את חצר ההמתנה והמדרך –  מחייב התקנה נאותה של מערכות הצינון בשני האתרים. צינון זה מאפשר ביתר קלות, השגת מספר שעות נדרש של צינון ביממה. הפרות בממשק זה תקבלנה צינון לפני החליבות (בדומה לנאמר בסעיף קודם), למשך זמן מצטבר של  1-1.5 שעות ביממה. להשלמת משך זמן הצינון שנדרש מומלץ על תוספת צינון בין החליבות. הדבר יכול להיעשות בשתי דרכים, כאשר ההחלטה תלויה במרחק הסככות מהמכון, מידת הזמינות של חצר ההמתנה (משך החליבה ברפת) ומצב כוח האדם.

א. הבאת הפרות לצינון בחצר ההמתנה.

ב. צינון הפרות באזור המדרך, על ידי הפיכתו ל"חצר צינון" באמצעות התקנת וילונות וקווי המטרה משני הצדדים (כפי שתואר קודם).                       

מתי להפעיל את הצינון?

קיימים מדדים שונים אשר על בסיסם ניתנות ההמלצות בנוגע למועדי ההתחלה וההפסקה של הפעלת הצינון ברפתות. לגורמים כמו גובה התנובה ברפת, סוג המבנים, האזור הגיאוגרפי שבו שוכנת הרפת, הטופוגרפיה ומאפיינים שונים של מיקרו-אקלים בסביבת הרפת עשויה להיות השפעה על המועד שבו יש להפעיל את הצינון. טמפרטורת המינימום ביממה (או לחילופין מדד עומס החום THI), נמצאים במתאם גבוה עם ביצועי הפרות בקיץ ומהווים לכן,  מדד חשוב לקביעת צורכי הצינון. השימוש במדד זה מאפשר מתן המלצה אחידה לרפתות שנמצאות באזורי הארץ השונים, שמגוונים מבחינה אקלימית.   

מומלץ להתחיל את הצינון כאשר טמפרטורות הלילה באזור הרפת עולות באופן קבוע על 18 מעלות (68 THI). בשלב ראשון, יש להתחיל לצנן את הפרות רק בשעות הצהריים (לפני ואחרי החליבה). כאשר טמפרטורות הלילה עולה בקביעות על 20 מעלות, מומלץ להרחיב את הצינון גם לשעות הערב ובטמפרטורות לילה שמעל ל-22 מעלות בקביעות, לצנן את הפרות באופן מלא בכל שעות היום. כאשר טמפרטורות הלילה עולות על 25 מעלות (THI 75). בעמקים החמים, זה במרבית ימי הקיץ וביתר האזורים בתקופות מצומצמות יותר שהולכות וגדלות משנה לשנה כחלק מהתחממות כדור הארץ, מומלץ לצנן את הפרות גם בשעות הלילה.

כיצד נדע אם הצינון יעיל?

בחינת יעילות הצינון צריכה להתבצע בשני מישורים:

א. בחינת ההשפעה בטווח הקצר (בסמוך לזמן ההפעלה).

ב. בחינת השפעת בטווח הארוך (בתום עונת הקיץ).

בחינת ההשפעה לטווח הקצר – נעשית באמצעות מדדים כמו טמפרטורת הגוף (באמצעות אוגרי חום תוך וגינליים). קיימים כיום אוגרי חום שיודעים לשדר את חום הגוף ברמת הפרה והקבוצה באופן רציף אל מחשב או הטלפון הנייד של הרפתן. כמו כן מדידת הנשימה, שנעשית באמצעות תגים של מערכות החליבה שאוספות נתון זה באופן עקיף, ומציגות לרפתן בכל זמן נתון את מספר הפרות שנמצאות בעקת חום. במצב "נוחות-טרמית" נעה טמפרטורת הגוף של הפרה בתנובה גבוהה  בין 38.5 ל-39.2 מעלות וקצב הנשימה נע בין 40 ל-60 נשימות לדקה. משך הזמן ביממה שבו נמצאות הפרות מעל ערכי סף אלה, נמצא במתאם גבוה עם הירידה בצריכת המזון היומית של הפרות ובתנובת החלב שלהן.

בחינת ההשפעה לטווח הארוך  –  הבחינה נעשית באמצעות דו"ח מיוחד לנושא שפותח לפני כ-30 שנה על ידי המחלקה לבקר בשה"מ, בשיתוף עם מערכת ספר העדר של המ"ב (דו"ח יחס קיץ-חורף), ונכלל במסגרת כלל הדו"חות של תוכנת הניהול "נעה". הדו"ח מפיק נתונים מתוקנים של תנובת חלב ופוריות ומשווה את ביצועי העדר, קבוצות גיל וקבוצות בהתאם למרחק מההמלטה, בקיץ (ממוצע יולי-ספטמבר) לחורף (ממוצע ינואר-מרץ). המדדים להשוואה הם ייצור החלב, החמ"מ, השומן, החלבון, התאים הסומטיים והתנובה בשיא, כמו גם יחס שיעור ההתעברות מהזרעות שניתנו בקיץ בהשוואה לחורף. יחס חמ"מ בין הקיץ לחורף שגבוה מ-95% מצביע על כושר התמודדות טוב עם חום הקיץ. בעוד יחס שנמוך מ-90% מצביע על ליקויים בהתקנה או בהפעלה של הצינון, שמחייב נקיטת צעדים לשיפור המצב. •