השנים האחרונות העמידו את הקיבוץ בפני דילמות חדשות הן בגלל מבחנים טרגיים שבאים מבחוץ והן בגלל התפתחויות פנימיות דרמטיות. קיבוצים עירוניים, קיבוצי פריפריה העומדים בחזית וקיבוצים שמצאו עצמם במרכז הסואן. כיצד פועלים במשק ניאו ליברלי וכיצד מנווטים? לשם כך כדאי לקרוא בספר "הקיבוץ – מקומונה לקהילת רווחה" של פרופ' יחזקאל (חזי) דר
*תמונה ראשית: סכר דגניה. כנער בימי מלחמת העצמאות הועמד חזי דר על הגשר על הירדן עם פקודה לירות במי שנסוג מן הקרב על דגניה. צילום: שלמה רודד, מתוך אתר פיקיויקי
עלי לפתוח את דברי על ספרו של חזי דר בהערה אישית. כשהגעתי לקיבוץ מן העיר קינאתי בבני הקיבוץ, האמנתי שהם יכולים לדלג מעל חוסר הכשרתי לעבודת האדמה. כרבים מהדור הראשון בקיבוץ האמנתי שבן הקיבוץ יחיה בו באופן טבעי, ללא ייסורי מי שהצטרף אליו וחייב לערוך מהפכה בחייו. אז פגשתי בחזי דר, איש דגניה, שעמד בראש חטיבת נוער האיחוד. אם בן קיבוץ היה כל כך נישא בעיניי במעמדו, אזי מנהיג בני הקיבוצים על אחת כמה וכמה. רק כעבור שנים נודע לי כי חזי דר אומנם עמד בראש בני הקיבוץ אך אין הוא בן קיבוץ. הוא הגיע לדגניה כאחד מילדי טהרן, כלומר עבר את ייסורי הילדים היהודים בתקופה הנוראה ההיא. גם נודע לי שכנער, בימי מלחמת העצמאות, קיבל על אחריותו לקחת את עדר הפרות של דגניה בזמן הקרבות הקשים, ואפילו הועמד על גשר הירדן עם פקודה לירות במי שנסוג מן הקרב על דגניה.
התברר לי שחזי דר, הסוציולוג של החינוך ושל החינוך הקיבוצי, השתתף באופן פעיל בהיסטוריה של הקיבוץ. שהוא יכול להיות גיבור ספרותי. אך הוא לא חיפש את ההיסטוריה או הספרות. הוא חיפש משהו אחר. לעבוד קשה כמו חברי דגניה אך בתחומי המחקר הסוציולוגי. כמנהיג נעורים ומחנך שכנע את דגניה לקיים לינה משותפת בגיל ההתבגרות מתוך רצון להקים דור המשך לקבוצה, וזאת למרות שדגניה מראשיתה סרבה להלין את ילדיה בלינה משותפת.
המחקרים השפיעו על גורל הקיבוץ
לא במקרה כתב דר ספר סוציולוגי טהור על הקיבוץ בתמורותיו. שלמה גץ עזר ושני המלומדים כתבו ספר המשקף את כל העבודה הסוציולוגית שנעשתה על הקיבוץ משך דורות. לא לשם כך הוא נכתב אך בדרך אגב משתקפת בו עבודה מחקרית של רבים. צריכים לזכור, חברי הקיבוץ ומנהיגותו קראו לא מעט מחקרים על הקיבוץ שלווה על ידי חוקרים רבים. המחקרים הללו, גם כשהיו ביקורתיים, השפיעו באופן ממשי על גורלו של הקיבוץ. הנחקרים התעקשו לקרוא את כל מה שנכתב עליהם. הספר מתנזר מכל תיאור היסטורי ומבקש לנתח ניתוח סוציולוגי טהור ומופשט. הספר מכיל תמונה רחבה ביותר של הסוציולוגיה הישראלית לענפיה ולהיסטוריה שלה.
כלים אינטלקטואלים להבנת הדרך של הקיבוץ
בשעת המפנה של הקיבוצים, במשבר סוף המאה ה-20 וראשית המאה ה-21, קיבלה הסוציולוגיה של הקיבוץ מעמד מיוחד. ועדה של סוציולוגים בראשותו של בן רפאל עסקה בעיצוב ובמתן לגיטימיזציה לקיבוץ המתחדש.
הסוציולוגיה הישראלית נוסדה על ידי מרטין בובר כשעלה ארצה ב-1938. הוא ביקש ללמד באוניברסיטה העברית מדעי הדתות אך זה לא ניתן לו. פרופסורים שחשו שעליהם להגן על הציונות המדינית חסמו את דרכו. כך חשו שהם מגינים על הגחלת הלאומית הדוגמטית. בובר, כמורה, האמין בסוציולוגיה שעיקרה הוא בניית חברה שתהיה יצירת חברה דיאלוגית. כוונתו זו נדחתה על ידי ממשיכיו. שמואל אייזנשטאט, יורשו של בובר, ותלמידיו, בקשו לעסוק בהתמודדות עם אתגר הפיתוח והקידמה הטכנולוגית. נראה היה אז כי זהו המפתח שעמד בפני העולם המתחדש של שנות ה-50. הקידמה נמדדה על יסוד פיתוח טכנולוגי וכלכלי. בובר ותלמידיו ראו ביסודות אלה עול הכרחי אך לא מספיק.
בעצם ימי הפילוג הגדול בקיבוצים ביקשו אנשי איחוד הקבוצות והקיבוצים עוגן רעיוני. בתנועות האחרות מארקס נתן גיבוי אידיאולוגי ברור. על כן פנו אנשי איחוד הקבוצות והקיבוצים לתלמידתו של מרטין בובר, יונינה טלמון גרבר, לערוך מחקר על הקיבוץ שיוכל להעניק כלים אינטלקטואלים להבנת הדרך של הקיבוץ. (ממחקר זה שיש לשוב ולחקור אותו צמחה מסורת מחקרית ענפה לה חב חזי דר ולה תרם רבות). הרעיון של טלמון לנתח את התפתחות הקיבוץ מעדה לקהילה, אחראי למינוח הפופולרי של היום לפיו נקרא הקיבוץ "קהילה".
תמורות דרמטיות ביחס הקיבוץ לשיתוף
למרות שהספר של חזי דר מדבר סוציולוגית, מאחוריו עומדת שאלה היסטורית מובהקת: מה השתנה ביחס הקיבוץ לערכי השוויון ולשיתוף? הוא טוען כי במשך כל השנים חלו תמורות דרמטיות ביחס הקיבוץ לשיתוף. תמורות כלכליות ופוליטיות שינו את דפוסי השיתוף, אך לא כן ביחס לשוויון אשר נשאר יציב במשך ההיסטוריה של הקיבוץ, עד ימי המשבר הקיבוצי של שנות ה-90 ושנות האלפיים. אז חלו תמורות דווקא ביחס לשוויון.
אם הייתי יכול לכתוב כמה מילים לסיכומו של ספר מדייק זה על כתיבתו בלשון סוציולוגית עשירה, הייתי כותב בסיומו את דבריו של יוסף חיים ברנר: עוד החשבון לא נגמר.
השנים האחרונות העמידו את הקיבוץ בפני דילמות חדשות הן בגלל מבחנים טרגיים שבאים מבחוץ והן בגלל התפתחויות פנימיות דרמטיות. הוקמו קיבוצים עירוניים, קיבוצים חרושתיים עם סניפים בעולם, קיבוצי פריפריה העומדים בחזית וקיבוצים שמצאו עצמם במרכז הסואן. תהליכי עיור ופיתוח האומנות. כיצד פועלים במשק ניאו ליברלי וכיצד מנווטים? לשם כך כדאי לקרוא בספר של חזי דר ולחשוב עוד פעם.
הקיבוץ – מקומונה לקהילת רווחה
תיאור התפתחותו של הקיבוץ מראשיתו בשנות העשרים עד היום
יחזקאל דר, רסלינג הוצאת ספרים
הקיבוץ: מקומונה לקהילת רווחה
כיצד צמצום השיתוף, הפרטת העבודה ושכרה, והעברת הבעלות על הדירות מהקהילה למשפחות, הגבירו את האוטונומיה האישית והמשפחתית מבלי לבטל לחלוטין את חזון הקהילה המשותפת?
"הקיבוץ הישראלי נוסד בראשית המאה ה-20, ולאחר הקמת המדינה הוא היה לתנועת התיישבות של מאות יישובים ואלפי חברים", נכתב בגב הספר.
"מראשיתו ביקש הקיבוץ לממש רעיונות סוציאליסטיים רדיקליים של שוויון, אחווה ושותפות מלאה במודל קהילתי המבוסס על שיתוף כלכלי וחברתי מוחלט – בקומונה. לאחר הקמת המדינה, בעקבות מיסוד וגיוון פנימיים ושינויי עומק בחברה הישראלית, התמודדו הקיבוצים עם אתגרים חברתיים וארגוניים חדשים והחלו במעבר הדרגתי ממבנה קומונלי מלא למודל גמיש יותר.
תחילה, בתחום השיתוף – הופרטה הצריכה המשותפת. בהמשך, לקראת סוף המאה, בעקבות משבר כלכלי קשה, עורער גם השוויון. כאשר האחריות לפרנסה הועברה מהקהילה לפרט ולמשפחה, פערי השכר יצרו בידול כלכלי בינאישי. האחריות חולקה מחדש בין הקהילה ליחיד והמשפחה, והוגדרו מחדש ערכי השוויון, הצדק והערבות ההדדית.
ספר זה מבקש להבין את הגורמים שהובילו למהלכים אלה, את גבולותיהם ואת השפעתם על אופן העיצוב מחדש של יחסי יחיד וקהילה. כמו כן הוא מברר כיצד צמצום השיתוף, הפרטת העבודה ושכרה, והעברת הבעלות על הדירות מהקהילה למשפחות הגבירו אוטונומיה אישית ומשפחתית מבלי לבטל לחלוטין את חזון הקהילה המשותפת.
הטענה המועלית כאן היא שהחזון הקהילתי עוצב מחדש במודל של "קהילת רווחה" המשלבת בין אחריות חברתית למרחב אינדיבידואלי ומשפחתי; בין המשכיות מוגבלת של ערכים קיבוציים והתאמתם למציאות כלכלית וחברתית עכשווית."
