סא"ל (במיל׳) שרית עמרם-כץ משדמה משמשת כמנהלת ארגון מורשת ההגנה ובמקביל מתנדבת במגוון פעילויות למען הקהילה, באיחוד הצלה, בפורום "דבורה" ועוד • שרית חברה במועצה אזורית גדרות ומכהנת כיו"ר ועדת קיימות והגנת הסביבה – ורואה בכל עיסוק את השליחות ותרומת הטוב לתפקיד • ראיון עם אישה מיוחדת ומסקרנת
*תמונה ראשית: שרית עמרם-כץ, מנכ"לית ארגון למורשת ההגנה, בחצר בתה במושב שדמה. צילום: חני סולומון
לפגוש את שרית עמרם-כץ במרפסת ביתה במושב, שהיא מוקפת בגינה עצים ובפרחים, מפגש שגרתי שלא מסגיר במאום את העובדה שלפניי ניצבת אישה רבת תפקידים, התנדבויות וכישרונות, המקבלת את פניי. אישה שהמוטיב המרכזי בכל העשייה רבת הזרועות שלה, היא תחושת השליחות – לעזור ולתרום מהידע והמקצועיות שרכשה במשך השנים. כשאני שואלת אותה איך היא מצליחה לדחוס כל כך הרבה תפקידים ומטלות: ליום, שבוע או חודש אחד. תשובתה הצנועה והמעשית היא: "אני קמה מוקדם בבוקר ויוצאת עם חברותיי לפעילות ספורטיבית מגוונת עם הזריחה. זה נותן זמן למחשבות, רעיונות וארגונים. וכך אני מוטענת למשך היום."
פעילות ציבורית עניפה
מי את שרית – הציגי עצמך!
"במקצועי אני פסיכולוגית ארגונית (תואר שני), מנהלת בכירה בעלת ניסיון עשיר בניהול פרויקטים אסטרטגיים, מחקר והובלת גופים ציבוריים וצבאיים. כיום מכהנת כמנכ"לית עמותת ארגון מורשת ההגנה. ומנחת סדנאות חוסן ופיתוח צוות בצה"ל. נשואה, אם לשלושה ילדים ופעילה קהילתית."
בעברה שרית שירתה בדרגת סא"ל בצה"ל כראש ענף מחקר במחלקת מדעי ההתנהגות (ממד"ה), ועדיין משרתת במילואים. כמו כן כיהנה כסמנכ"לית המידע והמחקר ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. לצד פעילותה המקצועית, היא מעורבת עמוקות בעשייה קהילתית כחברת מועצה במועצה אזורית גדרות, כיו"ר ועדת קיימות והגנת הסביבה. שרית גם מתנדבת כחובשת ב"איחוד הצלה" ובמלר"ד של בית חולים קפלן.
נושא המגדר וקידום נשים מאד יקר לליבה, ולכן היא משמשת כמנטורית לנשים בתחילת הקריירה שלהן, כחלק מהתנדבותה וחברותה בפורום "דבורה". מומחיותה משלבת ידע רב בתחומי: הסוציולוגיה, המגדר, הבטיחות בדרכים והחוסן הארגוני.
מה היו אבני הדרך שעיצבו את אישיותך ופעילותך הענפה!
"אני מאמינה שכל תחנות חיי בתקופות שונות השפיעו בעיצוב אישיותי. נולדתי באשקלון למשפחת עמרם, המונה הורים, ארבע בנות ואח. כבכורה בילדים הייתה עלי תמיד אחריות, שהובילה אותי כבר מאז להיות אישיות מעורבת שאכפת לה מהסובב אותה. הילדות שלי הייתה מאושרת ובריאה. אנחנו משפחה מאד מלוכדת שחינכו אותנו מגיל צעיר, לערכים ולאהבת הארץ, זה התבטא במגוון דרכים."
עמרם-כץ מספרת לדוגמא שבסיום ארוחות שישי וחגים עם המשפחה המורחבת, נהגו לשיר שירי ארץ ישראל. היו שבתות שהמשפחה עם ההורים יצאו לטיולים קרובים ורחוקים. במיוחד אהבו לטייל לעתיקות אשקלון, ולמקומות מרתקים אחרים בעיר, בסביבה וכן טיולים ברחבי הארץ.
בתיכון למדה עמרם ב"תגר-רונסון" ומציינת שהייתה מצד אחד "חנונית" שאוהבת לקרוא שהתעניינה בתנ"ך, היסטוריה וספרות, "ומצד שני, חיפשתי דברים אחרים ושונים להשתלב בהם. כך למשל הגעתי לחוג ירי תחרותי במטווח באשקלון. עד היום אני זוכרת מורות ומורים מצוינים מהתיכון ומהיסודי שהשפיעו עלי לאורך כל חיי על תפיסת העולם והקוד הערכי שלי (לשון – רות שרוני, תנ"ך – רבקה חזן, היסטוריה – משה זמברג, ספרות – יעל דיין).
"בשירות החובה שלי שירתי כצלמת צבאית בחיל האוויר, תפקיד מיוחד שבו הסתובבתי עם מצלמת סטילס וצילמתי אירועים, עד שמיציתי את התפקיד והתחלתי להשתעמם. יצאתי לקורס קצונה בפיילוט של ח"א, שרצה לבחון אפשרות של שילוב נשים במערך קצונת הקשר והאלקטרוניקה. למרות הרקע העיוני/הומני שלי מהתיכון, סיימתי בהצלחה ושירתי כקצינת קשר בבסיס חצור עד לסיום שירות החובה. כאן למדתי שלא צריך להירתע מאתגרים ושכמעט כל דבר ניתן ללמוד אם מספיק רוצים – וזהו כנראה מסר חזק המוביל אותי בתחנות חיי.
"השתחררתי מהצבא ופניתי ללימודים אקדמאים משנת 1998 – 1993: תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה ארגונית מטעם אונ' בן גוריון. מעניין שעד אז, בכלל לא חשבתי על קריירה בשירות צבאי. אך כשהתחלתי לחפש עבודה בתחום של פסיכולוגיה ארגונית היו הצעות שונות. ראש החוג באוניברסיטה בדק איתי אם מעניין אותי להתמיין למשרת מחקר בצה"ל. השיקול שהכריע את הכף מבחינתי לטובת השירות בצה"ל, היה שידעתי ששם אעשה מחקרים מעניינים, שתוצאותיהם יכולות להיות משמעותיים ברמה הלאומית. זאת, אף יותר מהאופציה שהייתה מונחת על השולחן, להישאר באקדמיה ולהמשיך לדוקטורט.
"הבחירה הזו שלי עיצבה את המשך הקריירה כפסיכולוגית ארגונית בתחומי המחקר הצבאי. ניהלתי מחקרים מרתקים שחלקם אף עיצבו ושינו תפיסות של מפקדים וגופים בצה"ל בנושאים של מודל שירות הקבע, מודל שירות המילואים, יחסי צבא-חברה, מעבר צה"ל דרומה, שילוב משפחה וקריירה, מנהיגות בקבוצה המבצעית, הטרדה מינית, שילוב קבוצות מיעוט, שילוב מגדרי בהכשרות הקצונה, בעולם הלחימה ובעולם הטכני. השנים האלו עיצבו את תפיסת העולם שלי, לגבי תפקידו של מחקר סוציולוגי יישומי. והחשוב מכל פוטנציאל התרומה שלו לשיפור הארגונים בתוכם הוא פועל. לכן, כשכיהנתי כסמנכ"ל המחקר ברלב"ד (2017-2022), דחפתי לגיבוש תכנית לאומית רחבה ומקצועית, שמטרתה צמצום משמעותי במספר תאונות הדרכים ובחומרתן (התכנית הלאומית לבטיחות בדרכים 30 עד 50). לצערי התוכנית הכוללת שנכתבה יושמה רק באופן חלקי ביותר ובשנים אחרונות, שיעור תאונות הדרכים נמצא במגמת עלייה חדה ומדאיגה."
החיבור למושב ולמעורבות קהילתית
"אנו בשדמה משנת 2008, 18 שנים שהם פרק נכבד בחיינו. בתקופת החיפושים היו לנו העדפות לתנאים מסוימים. רצינו להשתקע. שמחנו שמצאנו מושב בגדרות במודל הייחודי של שישה מושבים הסמוכים מאד זה לזה: שדמה, משגב דב, כפר מרדכי, מישר, גן הדרום וכפר אביב. היישוב עשרת המשמש למרכז קהילתי המספק את צרכי המתיישבים, עובדה המסייעת להימצאות קהילה רחבה ומגוונת.
"שלושת ילדינו שני בנים (24, 21) ובת (16.5), גדלו בגדרות וקיבלו את כל הטוב שבה. קיבלו אותנו בזרועות פתוחות וחמות, נקלטנו יפה, למרות שרוב חיינו היינו עירונים. אנחנו מאוד שמחים בבחירה שלנו לחיות במושב שדמה, מעריכים את השלווה, היופי של המקום והאזור המשופע בחורשות וצמחי בר – וכמובן הערך הנוסף האנשים והקהילתיות של המקום.
"מבחינתי הקהילתיות היא ערך. למשל ברכות הבוקר ההדדיות, ההיענות המדהימה לבקשות עזרה אקראיות בקבוצות הוואטסאפ, פגישות ושיחות של חברי קהילה במופעים: בבית העם, אמפי, המתנ"ס או בפאב הקהילתי בגן הדרום. העבודה האכפתית המשותפת של תושבים בוועדות השונות של המועצה ובהתארגנויות אחרות, כמו: 'חברותא', ההתנדבות ל'איחוד הצלה' ולצוותי הבטחון לצד מג"ב. וכמובן התגייסות של תושבים לעזרה בזמני חירום ואבל אישי.
"אני מאמינה שמי שיש לו את היכולת והרצון להשפיע ולהזיז החלטות, כדאי שיהיה מעורב קהילתי. כשהציעו לי להצטרף לעשייה נעניתי ברצון. בין השנים 2017-2022 הייתי חברת וועדת ביקורת של מושב שדמה. אני שמחה שנחשפתי ליזמויות התנדבותיות מאד מגוונות, כך שיכולתי לבחור, במה אוכל להשתלב ולהועיל."
היא מפרטת את תחומי ההתנדבות שהתחברה ופעלה, כמו בפרויקט 'תן כבוד', שמשמעותו ביקור שבועי אצל אזרחים וותיקים תושבי גדרות: "התנדבתי בו בין השנים 2025- 2016. פרויקט מחמם לב המשותף ל'איחוד הצלה' ולמחלקת הרווחה."
בצוות גדרות של 'איחוד הצלה', בהובלתו של עופר ארזי, היא מתנדבת כחובשת כוננית משנת 2023 ואילך, ומוקפצת למתן מענה רפואי ראשוני ולסיוע בחירום לתושבי האזור. משנת 2024 מכהנת עמרם-כץ כחברת מליאה במועצת גדרות ויו"ר וועדת קיימות והגנת הסביבה. "המועצה הנוכחית, בראשותו של ערן גלזר," היא אומרת, "מקדמת בברכה יוזמות ומיזמים ונותנת רוח גבית במידת האפשר, ואני מקווה שהרוח הזו תישאר לאורך זמן. הוועדה מקדמת פרויקטים שונים ומגוונים כך למשל, נטיעות של עצי ארץ ישראל בגבעת עשרת ובגן דוד כמו גם החזרת בצלי חצבים לגבעה ועוד.
"אני מחלקת את זמני בין כמה פעילויות ומחויבויות בהן אני מעורבת: בשירות מילואים פעיל בצה"ל כפסיכולוגית ביחידה לניהול אירועי פיגוע-מיקוח בצה"ל; כחברת וועד מנהל בעמותת 'צוות 7' של יוצאי ומשרתי היחידה, וגם חברה בפורום 'דבורה' ומנטורית מטעמו לליווי נשים בשלבי קריירה שונים. גם נושא ההתמחות במתן מענה ראשוני במקרים רפואיים, מתפצל להתנדבויות נוספות. כמו: במלר"ד קפלן כחובשת פלבוטומיסטית ומדריכת עזרה ראשונה. בנוסף, מאז תחילת המלחמה, בשלוש השנים האחרונות, אני עובדת עם קבוצות חיילים וחיילות בסדיר ובמילואים בסדנאות עיבוד מנטלי של אירועים ופיתוח חוסן."
ארגון מורשת ההגנה
מה זה אומר להיות מנכ"לית ארגון מורשת ההגנה?
"התחלתי את התפקיד לפני מלחמת חרבות ברזל, לפני כשלוש שנים. מטרת עבודתי בארגון היא לתרום מניסיוני המקצועי, להצעידו ולהנגישו קדימה ברוח הזמן. אני עובדת יחד עם יו"ר הארגון ד"ר אפרים לפיד. זוהי עמותה ששמה לה למטרה להנחיל את מורשתו של ארגון ההגנה – ארגון המחתרת הגדול ביותר בתקופת המנדט הבריטי, שתרומתו להקמת המדינה בתחומי הבטחון, ההתיישבות הכפרית וההעפלה – לא תסולא בפז.
"כיום העמותה ממקדת את הפעילות בהנחלת מורשת ההגנה ברחבי הארץ ובפני קהלים שונים באמצעות כנסים, הרצאות, סיורים, מגזין וירטואלי, רשתות חברתיות, העלאת הידע באתר אינטרנט ייעודי שלנו וביוטיוב. זאת, מתוך הבנה ברורה, שפעילות ההגנה עוד לפני קום המדינה שימשה את המסד לצה"ל ולמדינה.
"אין יותר מתאים מלצטט כמה שורות מ"זמר הפלוגות" שנכתבו ע"י נתן אלתרמן בשנת 1938 והולחן ע"י דניאל סמבורסקי – הושר כהימנון הבלתי רשמי בפי הלוחמים, ובטקסים מאוחר יותר …"כִּי לֹא נָשׁוּב אָחוֹר, וְדֶרֶךְ אֵין אַחֶרֶת, אֵין ַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו…" השיר נכתב לכבוד פלוגות השדה של ארגון ההגנה, לחזק את רוחם שיצאו למשימות שמירה והגנה בלילות, בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. המילים האלו, בנות 88 שנים, מאירות את דרכנו גם כיום – אל לנו לשכוח בזכות מה ומי אנו חיים במדינת ישראל, כדאי שנלמד מהלקחים ונפעל לאור הערכים של תרומה למען הכלל וראיית המטרה המשותפת.
עמרם-כץ מתארת "אנו ממוקמים ופועלים ב'בית אליהו גולומב' ברחוב רוטשילד בת"א, במבנה שנבנה בשנת 1923 ושימש כביתו הפרטי של גולומב ושימש כמטה החשאי של הארגון. כיום, חלק נכבד מהמבנה משמש כמוזיאון המציג את פעילות ההגנה בתקופת המדינה שבדרך תחת המנדט הבריטי. במבנה זה פועל גם ארכיון ההגנה."
שרית ממשיכה ומסבירה על ארגון "ההגנה", שהיה כוח המגן המרכזי של היישוב היהודי בא"י בתקופת המנדט הבריטי, והיווה את הבסיס הישיר להקמתו של צה"ל. מתוך תפיסה של ערבות הדדית, חלוציות וממלכתיות, הפך הארגון מקבוצות שמירה מקומיות לצבא מפותח ומאורגן שמנה עשרות אלפי פעילים.
"כשלושה עשורים הארגון פעל בשלושה צירים מרכזיים שעיצבו את גבולות המדינה העתידית: 1. הגנה אקטיבית וביטחון: מעבר מאסטרטגיה של הגנה סבילה להתקפה ויוזמה; הקמת יחידות השדה (הפו"ש והחי"ש) והקמת הפלמ"ח (פלוגות המחץ) בשנת 1941 ככוח צבאי סדיר, מגויס ומאומן. 2. העפלה (עלייה ב'): הובלת מפעל ההעפלה הימית והיבשתית אל מול סגירת שערי הארץ על ידי הבריטים. המוסד לעלייה ב' העלה ארצה עשרות אלפי ניצולי שואה ומעפילים והפך את מאבק העלייה לסוגיה בינלאומית, שהקנתה ליישוב לגיטימציה מוסרית גלובלית. 3. התיישבות אסטרטגית: סיוע להקמת יישובי 'חומה ומגדל' וביסוס נקודות אחיזה בנגב ובגליל. הארגון תפס את ההתיישבות ככלי ביטחוני ראשון במעלה, שקבע בפועל את קווי הגבול של המדינה שעמדה לקום.
"בין הנקודות שהוקמו במסגרת 'חומה ומגדל' הוקמו גם מושבים, 13 מהם שייכים לתנועת המושבים: הראשון במושבים שקם בשנת 1936 הוא כפר חיטים. ב-1937 הוקמו: בית יוסף, בני ברית (מולדת), צור משה, משמר השלושה (כיום חלק מיבנאל). 1938 קמו המושבים: שבי ציון, שדה ורבורג ורמת הדר, שכיום היא חלק מהוד השרון, בית יהושע וגאולים. ובשנת 1939 הוקמו המושבים: הזורעים, כפר נטר, כפר ורבורג, שדמות דבורה, שרונה ושאר ישוב."
פמיניסטית בנשמה
פעילותך בנושא מגדר ולמען הנשים ממה היא נובעת?
"קשה לשים את האצבע במדויק ולומר מה היה הטריגר, אני חושבת שזה נוגע במסלול התחנות שעברתי בחיי, אפילו כנראה עוד מתקופת הילדות הרחוקה. מאז היותי ילדה צעירה שקראה ספרים מגוונים מרקע ישראלי, אך גם מסיפורי העולם הגדול. קראתי ספרים כמו: 'שרה גיבורת ניל"י', 'ז'וזפין', 'דזירה', 'שמוליק של זוהרה', 'האסופית', 'ג'יין אייר', 'פוליאנה' ועוד ועוד. בכל אחד מהם ספגתי את תפיסות העולם והערכים של אותם גיבורי העלילה (ובייחוד הגיבורות).
"במשך השנים הפנמתי דרך פעולה ערכית מסוימת, שהתחזקה והתגבשה במהלך השנים. מעניין שלא הייתה לפני דמות אישה ספציפית כמודל לחיקוי. אני מאמינה שבדרך חיי פגשתי והכרתי אנשים רבים. ומכל אחת ואחד שהרשים אותי בפעילותו, למדתי ולקחתי צידה לדרך, בתוספת הקריירה המקצועית שלי כחוקרת. התוצאה המעשית שהפנמתי מספר תובנות חשובות ומשמעותיות שאימצתי לעצמי."
את התובנות היא מפרטת ומשתפת בשמחה: לקחת אחריות על חיי ולפעול. להאמין ביכולת שלי כאדם וכאישה. לאחוז בתפיסת עולם אופטימית אך לדעת שהטוב לא יקרה מעצמו, אלא שצריך לפעול לכיוונו. לראות את החסמים הבלתי נראים בפני שילוב נשים באופן משמעותי בעולם הציבורי ובעולם העבודה ולפעול להסרתם.
שרית מצהירה בהחלטיות שתפיסת העולם הפמיניסטית שלה טבועה בה שנים רבות: "אני טוענת שכל חברה אנושית תרוויח את המקסימום מחבריה, באם לא יוצבו מגבלות בפני הנשים, או בפני הגברים. לא התבלבלתי, המוסכמות החברתיות מציבות מגבלות גם בפני גברים. איך הם צריכים להראות, מה תחומי הקריירה המקובלים, מה תפקידם בהורות וכו'.
אני מאמינה שהחברה צריכה לשאוף לכך שכל אדם יעסוק במה שמתאים לו – על פי רצונותיו ויכולותיו. לצערי, בשנים האחרונות אנו עדים להתעצמות תהליך, שמטרתו לייצר הפרדה בין נשים לגברים – באירועים ציבוריים, במוסדות השכלה, בארגונים ביטחוניים ואפילו במרחב הציבורי היומיומי, במדרכות. יש הטוענים כי ההפרדה הזו דווקא יכולה לעזור לקידום נשים, חרדים וקבוצות חברתיות אחרות, אך אני חושבת שבטווח הארוך ברוב המקרים ההפרדה מייצרת: זרות, חוסר הבנה והכרות נמוכה של יכולותיהם של בני הקבוצה השנייה, ולאורך זמן ההפרדה מעכבת שוויון בהזדמנויות ומייצרת תפיסות חברתיות מגבילות. אך יותר מכך, אני חושבת שחוסנה של חברה נמדדת ביכולת שלה לעמוד באתגרים העומדים בפניה. ביכולת שלה להתאושש מאתגרים אלו וביכולת שלה להשתנות מבלי לאבד מערכיה."
עמרם-כץ משוכנעת שהגיע הזמן להתעורר ולפעול, ויש לה גם דוגמאות אישיות מהשטח: "לפני 78 שנים נוסדה מדינת ישראל במאבק עיקש על זכותנו להקים מדינה, למול כל העולם. המאבק הזה לא היה מצליח, לולא ההבנה המשותפת של ראשי היישוב היהודי דאז. על כל גווניהם שהקמת מדינת ישראל היא מטרה משותפת, עליונה והרבה יותר חשובה. מחילוקי הדעות והתפיסות השונות לגבי האופן בו אנו חיים במדינה.
"אנחנו נמצאים בשנת 2026 ועדיין נלחמים על מדינתנו למול מדינות העולם. אך לדאבוני החברה הישראלית מתקשה להתגבר, על ההבדלים והתפיסות השונות שמרכיבות אותה. אני נתקלת בחוסר כבוד ואפס סובלנות של האחד כלפי האחר. רואים את זה בתור לקופת חולים, בצפירות ברמזור, באלימות כלפי בני משפחה, באלימות כלפי עוברים ושבים ברחוב, בירידה בהערכה כלפי משרתי המילואים ועוד. התפיסה הבוגרת שאפיינה את המנהיגות על גווניה השונים בהקמת המדינה כבר פחות קיימת.
"ואיך כל זה קשור להפרדה? כמעט בכל אתגר חברתי מוצעת ההפרדה מוצעת כפתרון מעשי כמעט לכל אתגר, המוצב בפני החברה הישראלית כהפרדה בין נשים לגברים, הפרדה בין לוחמים ללוחמות, הפרדה בין תושבים ערביים לתושבים יהודיים, הפרדה בין דתיים לחילוניים וכדומה. הפרדה היא לעיתים קרובות פתרון פרקטי שקל ליישם אותו ובשל כך הוא פתרון שמוצע באופן שכיח.
"חלפו רק עשרות שנים ספורות מאז שננקטו תקנות ההפרדה בין 'לבנים' ל'שחורים' בארצות הברית. ההפרדה הייתה בכל מישור של החיים: בתי ספר, תחבורה ציבורית ואפילו שימוש בתאי שירותים נפרדים. החברה האמריקאית עדיין משלמת את מחירי ההפרדה הזו. ההפרדה היא מדרון חלקלק, התמכרות חברתית – ההפרדה תלך ותעמיק עוד ועוד. ואז להיכן יהיו פנינו מועדות…?
"אירוע שקרה לי לפני כשנה, קיבלתי הזנקה לאירוע חירום רפואי ביבנה, כשהגעתי לכתובת הבנתי שזה בית ספר יסודי לחרדים. השומר בשער לא איפשר לי להיכנס בגלל שאני אישה. הייתי כוננית יחידה שהגיעה תוך דקות ספורות למקום, ולמרות שלא ידע מה חומרת האירוע הרפואי של התלמיד, הוא לא איפשר לי להיכנס! עמדתי שם מחוץ לשער המומה – ההפרדה המגדרית ניצחה את האחריות לשלומו הרפואי של הילד. במקום לנקוט בפרקטיקה של הפרדה, אנחנו צריכים לאחוז את השור בקרניו ולהתמודד עם ההבדלים בין תפיסות העולם. הדרך הנכונה יותר בעיניי הוא פשרה של כל הצדדים מתוך בגרות חברתית, כבוד הדדי ואמונה שיש לנו אחריות משותפת לגורל מדינת ישראל שהיא חשובה יותר מההבדלים ביננו."
מהן התוכניות לעתיד והיעדים שהצבת לעצמך עבודתך המקצועית?
"במהלך השנים פיתחתי לעצמי כמה קווים מנחים לעבודתי המקצועית: חשוב לי שפירות העבודה שהשקעתי ישפיעו מערכתית ולא רק מקומית. חשובה לי התרומה הערכית בתחומי התוכן השונים, ליהנות ולהיות מסופקת מהצד האנושי. זה אומר עבודה עם קולגות מחויבים ואכפתיים. בימים אלו אני מתלבטת עם עצמי, האם לצאת ללימודים? ואם אחליט שכן אני מבינה שאצטרך לתעדף ולוותר על חלק ניכר מהפעילויות שלי. קשה לשחרר ולוותר ולכן ההתלבטות בעלת משמעות."
כאישה פעילה ובעלת קריירה ומשפחה, אלו טיפים את מציעה?
"אכן לעבוד ולשלב חיי משפחה עם גידול ילדים, זאת משימה לא פשוטה. לאורך השנים הקפדתי על כמה נקודות: 1. ניהול וארגון שני התחומים באופן יעיל. 2. שותפות מלאה של כל חברי הבית בתפעול, אחריות ומשימות. זה לא רק שלי – זה של כולם. 3. עבודה אישית עם עצמי, ללא רגשי אשמה. שהמסקנה היא שאני לא מסוגלת להיות כל כולי בבית. עדיף שבני ביתי יראו את ההצלחה והסיפוק שלי בתחומים השונים. תוך כדי השלמה עם המחירים והתמקדות בתועלות לי ולבני ביתי. 4. חשוב כמובן למצוא את הזמן לעצמי ולתחביבים שלי. אני אוהבת לצייר בעיקר בשמן ואקריליק, ולאחרונה לשחק ברידג'."
הקשר למושב משמר השבעה
יו"ר ארגון מורשת ההגנה, תא"ל (במיל') ד"ר אפרים לפיד על שרית עמרם כץ: "ארגון מורשת ההגנה הוא עמותה (מלכ"ר) הפועלת להנחלת מורשת תקופת המדינה-בדרך. משנת 2022 אני עומד בראש העמותה. לראשונה מתפקד ראש עמותה שלא היה בהגנה. הבאתי רוח חדשה של יוזמה ויצירתיות. לאחר שנה בתפקיד קיבלה ההנהלה את המלצתי למנות לראשונה מנכ"ל לעמותה. וכך נבחרה שרית עמרם כץ מתוך כמה מועמדים, בלי שהכרנו אותה קודם. ניהול עמותת מתנדבים, תוך מחסור במשאבים הוא אתגר כבד. אך ההתלהבות של שרית ושלי, העובדים יד ביד ורואים את רוב הדברים עין בעין, הוא מתכון בדוק להצלחה. שרית מביאה את ניסיונה מתחום ההתמחות האקדמית בהתנהגות ארגונית, ומתפקידיה הקודמים בצה"ל וממשרד התחבורה. על כל אלה היא מוסיפה מהרוח הטובה והמקצועית שלה. ומהמזג הניהולי המיוחד שהיא מקרינה על קהלי היעד והשותפים במערכות השונות."
על הקשר בין מושב משמר השבעה לארגון מורשת ההגנה, אומר אפרים לפיד: "מושב משמר השבעה ליד חולון ואזור, שנוסד ב-1949 מוכר לי מילדותי. שם גרה משפחת דודתי האהובה מרים ואריה גלסנר , אחות של אמי, עם בעלה וארבעת ילדיהם, בני דודיי. בביקורי התכופים במושב התוודעתי, אני העירוני לחקלאות אורגנית. פעם ראשונה הכרתי וטעמתי אבוקדו, ושמחתי לעזור בשדות, ובערוגות של עגבניות, מלונים ואבטיחים. לרוע המזל עברה המשפחה אסונות כבדים: הבן משה שלח יד בנפשו לאחר שלא עמד בסבל הנפשי, כאשר נעקר ממושב בחבל ימית, במסגרת הסכם השלום עם מצרים. הבת נועה אלון עם נכדתה נרצחו בפיגוע בגבעה הצרפתית בשנת 2000, ובן נוסף של המשפחה דניאל, נהרג בתאונת טרקטור במושב בעת עבודה חקלאית. כך הייתה זו משפחה ציונית למופת שנאבקה על עבודת האדמה ועל המשך חיים ציוניים פעילים בארץ הזאת. כיום, בהיותי יו"ר מורשת ההגנה, אני רואה את המושב גם בזכות הסמליות שהוא קרוי לזכרם של שבעה נוטרים של ההגנה שנפלו במלחמת העצמאות בינואר 1948, בעת משמרתם על הגנת הדרך מחולון לירושלים."
