איציק ברתנא

ספרו של מתי פרידמן, "לחפש בן אדם", שב אל סיפורם של צנחני היישוב במלחמת העולם השנייה, כמעט כולם חברי קיבוצים, ומעלה מחדש את השאלות הקשות: האם המבצע נידון לכישלון מלכתחילה, מה חשבו על כך

ד"ר סער הראל, מנהל המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער: על AI, צמצום פערי המיגון, קידום חדשנות וחקלאות, עידוד תלמידי י"ב להשתתפות במכינות ויעדים נוספים לשנה *תמונה ראשית: ד"ר סער הראל. צילום: מאיר אמזלג/לע"מ 

חגי תשרי אינם מאפשרים לאמונות הגדולות שלנו להישאר רעיונות יפים. הם מכניסים אותן אל הזמן, אל הגוף ואל החיים *תמונה ראשית: תקיעה בשופר ליד גבול לבנון. צילום: איל מרגולין/ פלש90  "גאונותה של היהדות", כותב

האומנית הדר סייפן מראש הנקרה הופכת מקלטים, גדרות ופטרולים ליצירות אומנות מהפנטות. איך ילדות תחת קטיושות הפכה לשפה אומנותית, למה היא אוהבת מקלטים, ומדוע, למרות הכול, היא ממשיכה לבחור לחיות על הגבול? *תמונה ראשית:

במסגרת משימת התיישבות וחיזוק הקהילות שנפגעו במלחמה, 11 גרעינים, מצפון ועד דרום, ממשיכים את המסורת של הנח"ל, שחודשה בשנה שעברה, ומביאים איתם כוח צעיר, עשייה ותקווה לעתיד  *תמונה ראשית: גרעין נענע לקיבוץ ניר עם  

אביבית הוציאה המשתלה לפגרה ואת עצמה לחופש: כל בוקר בעשר בבריכה בניסיון לחיות חיי חטא של פנסיונרית עצלה 2.8 – חם נורא ומאובק. בכל פינה בקיבוץ חופר שופל ומעלה עננה, כל יציאה לכביש פנימי

מי שהבחינו בין התיישבות, שזה אנחנו, הטובים והיפים, לבין ההתנחלות, שזה הם, הרעים והמכוערים – הפסיקו להתיישב. כוונתי אלינו, התנועה הקיבוצית. ובכך חטאנו לייעודנו. ואנו חוזרים גם לחזונו של יגאל אלון – התיישבות בבקעת

בקעת הירדן היא שטח כבוש שעתידו אמור להיקבע בהסכם בין שני עמים. הקמת קיבוץ חדש שם עכשיו אינה מעשה חלוצי. היא התנחלות. ולתנועה הקיבוצית אסור להיות חלק מזה *תמונה ראשית: מאחז בבקעת הירדן, ינואר

נהדר ל"שחק" אותה הומני ואוהב שלום, כל עוד אינך מסתכן. בעת סכנת חיים, כמעט כולם יעשו "פוס" לאידאולוגיה כדי שחייהם לא יגדעו בתחומים רבים של חיינו, אנו "תופשים טרמפ". לנו שומרי המצוות יש התר