שירלי גזית

אומרת ד"ר רתם סיון הופמן, מנהלת מכון הדימות בביה"ח מאיר, מנהלת מחלקה, מומחית לצינטורי מח, ופעילה חברתית, ממקימות תנועת "אמא ערה" –  אימהות של לוחמים ולוחמות בצה״ל, שדורשות לנהל דיון ענייני ומקצועי, אודות התכלית

“יהוד עמלי", תערוכת ציוריה של עידית סולומין משער העמקים, השואבת השראה מתמונות עמל חלוצי של מייסדי הקיבוץ, מוצגות בכנסת ישראל *תמונה ראשית: "מסכת תנ"כית בחג העשור": הקיבוץ עלה על הקרקע ב-2.6.1935. כעבור עשור, שבועות מספר לאחר

ספיר אוחיון תקוותם, אחות מקיבוץ נווה איתן, ביוזמה מרגשת להנגשת בדיקה לגילוי מוקדם של סרטן השד והשחלה: היא הביאה את המרפאה לנשות הקהילה האתיופית במרכז הקליטה בבית אלפא, 32 נשים נבדקו בערב אחד *תמונה

שנה אחרי שהמדשאות התמלאו מחדש, התושבים של קיבוצי הגליל העליון מגלים שהחזרה הביתה הייתה רק ההתחלה. בין מי שפונו וניסו לבנות מחדש לבין מי שנשארו תחת אש ופיתחו חוסן, הקהילות משנות צורה ולא כולן

האם למנוע מאדם להתאבד היא פעולת הצלה או פעולה אגואיסטית? הדי בן עמר מעלה שאלות לא קלות. ותשובות אין אנתוני בורדיין היה סיפור הצלחה מכל בחינה שהיא. הוא היה שף ידוע, שהחל את דרכו

הרפת ומכון החליבה של יראון נסגרו ב-1978, שופצו מחדש והפכו לחלל Open Space מואר ומזמין, תוך שמירה על השלד המקורי ועל הקורות המקוריות של הגג. עכשיו, לאחר החזרה לצפון, התמקמה בו חברת הבת של

איחוד במקום פלגנות ובדלנות וקיבוץ חדש משותף שיוקם במבואות ערד. לצד זה, שאלות ביחס להתיישבות מעבר לקו הירוק, האם תהיה קריאה משותפת לתמוך במועמד בבחירות, ולא פחות חשוב: האם בראש פרסומים משותפים יכתב ב"ה? ראיון עם

דרכים חפורות, סיורי תיירים אין-סופיים בקיבוץ ועודף שורשי פטרוזיליה בכלבולית. אביבית ג'ון עושה כמיטב יכולתה למצוא את הדרך בין שבילי בארי *תמונה ראשית: לא רק דרכים: בבארי גם בונים, ובשצף קצף. כך זה יראה אם

הדי בן עמר ("זמן קיבוץ" 29.1.26) טוען ש"אנחנו טובעים בתוכן ירוד ושטחי ומוצפים בטיפשות וברוע אנושי, אז למחזר עיתונים, קרטון ופלסטיק – זה מה שאמור להטריד אותי עכשיו?".  עלי קדם, ממחזר אובססיבי, חושב דווקא