אמונה נפוצה בקרב הציבור מציעה שפוליטיקאים משנים עמדות ודעות. הם אינם מתכוונים באמת למה שהם כותבים ו/או מצהירים ברבים. מדי פעם נשמעים בתקשורת דיבורים על כך, שכל מה ש"משודר" ע"י פוליטיקאים מכוון אך ורק
מחשבות בעקבות הפרסומים על החבלה במתקני הגרעין של איראן והדיון על העמימות אני שותף להערכה (הרגשה), שלא נכון לשבור את העמימות סביב המבצעים שלנו במרחקים. שאלת העמימות נכונה וחשובה אך היא שאלה טקטית בלבד
במלחמת העצמאות אנחנו ניצחנו והערבים נחלו מפלה כואבת. הוקמה מדינת ישראל וחלק מתושביה יושב על כפרים וערים שלפני המלחמה חיו בהם ערבים פלסטינים. נדיבות מסייעת לריפוי הפצעים שעדיין כואבים ומפחיתה את הרצון לחדש את
ההסתדרות ותנועת העבודה היו המרחב בו המשיכה להתקיים השותפות בין הקיבוצים והערים. האם נפילת ההסתדרות הכללית הייתה לבסוף מה שגרם לנתק בין הקיבוצים לחברה הישראלית בפתח הדברים הבאים אני חייב בהתנצלות. עד כה שמתי
אני לא בטוח אם בני גנץ עיין אי-פעם בספרו של ניקולו מקיאוולי "הנסיך". אם לא – חבל וראוי שיצטער על שלא עשה זאת. לו היה קורא בעיון פרקים בספר, אפשר שהיו נחסכים ממנו הרבה
אני נמנית על מי שנאבקים/ות , מכל הסיבות הנכונות, (לדעתי), את מאבק ״רק לא ביבי״. כל יום שהוא נשאר בתפקידו, הוא יום של נזק נטו לחברה הישראלית. אבל אם בשם ״רק לא ביבי״
ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ז"ל אמר: "האמת אינה תלויה בכוח והצדק אינו צמוד לרוב.. עיקרה של החירות הוא חירות מפחד. כי הפחד הוא שליט לא פחות נורא מכפי שהוא נסתר" עמדות ערכיות בעקבות
במאמרי "יש תקווה", תיארתי את השינוי הדרמטי במערכת הפוליטית שחוללה פרישתו של גדעון סער מהליכוד והקמת תקווה חדשה. צעד זה יצר לראשונה הזדמנות להקמת ממשלה חלופית לנתניהו, על טהרת מפלגות ציוניות ופטריוטיות, ללא תלות
צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו שהפריצות לבסיסיו בדרום יימשכו. צריך וניתן להגן על הבסיסים ועל הנשק ואמצעי הלחימה שבהם – להגן על בסיסי צה"ל הפריצות לבסיסי צה"ל שאירעו לאחרונה הן ביזיון למדינת ישראל
לפני שלושה חודשים הפכו הבוחרים בארצות הברית את דונלד טראמפ ממנהיג פופוליסט שהיה נראה שיכול לעשות ככל העולה על רוחו ולהמשיך לנצח, לכתם על דפי ההיסטוריה האמריקנית. הם התחילו לשקם את המדינה שלהם מארבע
נדמה לי שבני גנץ, שרי כחול לבן וחברי הכנסת שלה, הוכיחו שגם בתנאים הקשים ביותר, במאבק מול התחמן הפוליטי הגדול ביותר שקם במדינת ישראל, הם הצליחו לקדם ולמנוע מהלכים הרי אסון. עמדה לא פופולרית
אם אלפי משפחות רוצות להצטרף לקיבוצים, חייבת להיות סיבה לרצונם לעזוב את הקיים, את העיר, את העירוניות, ולחפש בקיבוצים אורח חיים חלופי, קהילתי. נשאלת השאלה, מה היא הקהילה ובעיקר מה הייחודיות שלה כמרכיב של
תקווה חדשה היא המפלגה שעשויה לתת מענה לאיומים הכרוכים בהמשך שלטון נתניהו. אני רואה בגדעון סער דמות של מנהיג מאחד ומלכד, ניגודו המוחלט של נתניהו, המנהיג המפלג והמשסע. תקווה חדשה? בעוד מעט יותר מחודש,
הסעיף "שיטת הבחירות המזכיר (או מזכירת) התנועה עולה לדיון והכרעה במועצת התנועה בישיבתה המתוכננת ביום 23.02.21. כעת, מועמדים חייבים לגייס 1,000 חתימות של תומכים על מנת להעמיד את עצמם כמועמדים. הוועדה שמונתה לבחון את
צריך להכיר בכך שהתקופה בה עתידה של הדמוקרטיה הליברלית נראה מובטח – חלפה. היום, זוהי מלחמה על עצם קיומה של הדמוקרטיה, ונחוצים צעדים הרבה יותר תקיפים להגנתה אוהד שמיר, שער הגולן ההסתערות על
מיהו 'פטריוט' ציוני אמיתי? האם זה שמאמין בזכותו של עם ישראל על כל מטר מארץ ישראל, זו שהובטחה לאבותינו, או האם 'הפטריוט הציוני האמיתי' הוא דווקא מי שמוכן לוותר על 'קרקע', ובתמורה להבטיח את
החיפוש אחרי כוכבים, ידוענים, אחרי אישים שיוכלו להוביל חברה שלא מגבשת לה דרך, מוביל למאבק מותגים משטח, לא להתמודדות עם בעיות אמת פוליטיקה דמוקרטית הומנית : במכתב שכתבה תלמידה שלי במכינה קדם צבאית היא
אסונו של השמאל הישראלי הוא ניצחונו האידיאולוגי והפוליטי, שהביא ליישום חלקי של דרכו. יישום הדרך הזאת הוכיח בעליל שהיא שגויה והרת אסון מצבו של השמאל הישראלי גרוע מאי פעם. דווקא היום, כאשר קיימת סבירות
מדוע כל כך הרבה נהגים צופרים לאות הזדהות עם המפגינים בצמתים, ומדוע מותר להיות אופטימיים בנוגע לתוצאה הפוליטית אליה אנו חותרים אנחנו נמצאים במרכזה של סערה פוליטית ושוב עומדים בפתחה של מערכת בחירות. מה
אין לנו סיבה לחפש את השמאל האבוד בסמטאות הצרות של הפוליטיקה או בכיכרות. גדלנו כולנו על המיתוס של תנועות מגשימות הבונות בעצמן עולם ומלואו של ערכים ודרך. עם כל ההערכה לאוטופיות ולנתיבים לאוטופיות, הנדרש
האם המשבר הנוכחי, לאחר שנתגבר על המגפה והחולי, יביא להעמקת הפערים ולקיטוב חברתי גובר, או שהוא יביא בעקבותיו לחיזוק הערבות ההדדית וליותר סולידריות חברתית אל מול הקשיים, כפי שהתגלו בתחילתו? לפני ימים אחדים התקיים
קראתי בעיון את הראיונות עם שלוש מזכ"ליות תנועות הנוער הכחולות – רונית שניר מהשומר הצעיר, לירון אבנת מהמחנות העולים ומיה גבע מהנוער העובד והלומד, שהתפרסמו בגיליונות אחרונים של "הזמן הירוק". אלה שלוש נשים מרשימות
שופט בית המשפט העליון חנן מלצר קבע באחת מפסיקותיו: "זכות ההפגנה היא זכות יסוד שיש בה כדי לעצב את אופי המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי". בכך הוא קבע, כי אין להציב גבול לחופש ההפגנה מול
אדם קרוב אצל עצמו ואצל אזורו הגיאוגרפי ולכן לא יפנה במצוקתו או ברווחתו לבית התנועה הקיבוצית, אלא למועצה האזורית בחדשי החל"ת הארוכים שגזרו עליי, כמו על רבים אחרים, שהות ממושכת ומשתקת בבית הפרטי, חשבתי