איננו רוצים ואיננו מוכנים שחרפת הפינוי בגליל תחזור על עצמה גם בגולן. לא נחזור על טעותם של פרנסי המועצות בגליל שהורו לתושבים להתפנות עוד טרם החלטת צה"ל ותבעו פינוי בשיאה של ההמתנה והכוננות לתקיפה
מה שהחל לפני 75 שנים עם 400 אברכים, הפך למפלצת דמוגרפית חרדית תובענית בשנת 2048, במלאת מאה שנה למדינה, כמחצית מהילדים בגילאי פעוטון וגן יגיעו מהמגזר החרדי. 20 שנה מאוחר יותר, בשנת 2068, כאשר
אי אפשר לטעון לדה-לגיטימציה של חמאס שתורתו מבוססת על ציווי אלוהי כל עוד אנו דבקים בעמדה כי העל-אנושי העניק לנו את כל הארץ (מאמר שלישי מתוך ארבעה) המאמר האחרון ("זמן קיבוץ" 28.3.24) טיפל בחשיבות הדה-לגיטימציה
אף אחד לא מתנדב לוותר על מקומו כהולך בראש המחנה. אבל חובה להכיר שאין מחנה באחד האמשים עשיתי את דרכי מרביבים לגוש דן. הדרך הזאת שאני עושה בתחבורה ציבורית מאפשרת לי להאזין לשיח שמתנהל
בצעד פוליטי קיצוני שר החינוך מתכנן שינוי ארגוני ללא הדברות לפני כשבועיים חשף שר החינוך בפני מטה משרד החינוך תוכנית אסטרטגית בת שישה יעדים, אחד מהם הוא שינוי ארגוני בחינוך ההתיישבותי, במסגרתו יועברו בתי
לוחמי חופש הנאבקים על זכותם הלגיטימית לשחרור מולדתם או רוצחים ואנסים מתועבים? חוגים ליברלים והומניטרים לא נותנים לעובדות לבלבל אותם בעולם המערבי המתקרא נאור ומתקדם, קיים נרטיב כמעט קבוע, שצף ועולה מידי פעם בסכסוכים
האם נכון ורצוי בכלל שתהיה לתנועה הקיבוצית אמירה משותפת במאבק על דמותה של המדינה והחברה הישראלית? זו שאלה של מנהיגות, של האומץ לשנות כיוון, של היכולת ללכד את המחנה על בסיס ערכי יסוד משותפים.
יתכן שניר מאיר, המזכ"ל היוצא, שמח להירשם כמי שהפר את הברית ההיסטורית בין הקיבוצים לשמאל, אבל האמת היא שמי שהפר את הברית אינם הקיבוצים אלא השמאל, שהפך לזרם אנטי התיישבותי סערה בתנועה הקיבוצית בעקבות
אחדות לא תוכל להתקיים ללא חתירה להסכמות רחבות, לא תחזיק מעמד כאשר רבע מהעם חש שנשאר מאחור ולא תישמר ללא שוויון מלא למיעוטים הזעזוע מהמכה הקשה שספגנו ב-7 באוקטובר הביא לצד הכאב, הבושה וההרס,
שמעתי והקשבתי לחזונם של שני המועמדים למזכ"לות התנועה הקיבוצית, שניהם הצהירו כי בכוונתם להחזיר את הגלגל לאחור, "להחזיר עטרה ליושנה". הם שואפים להציב שוב את התנועה הקיבוצית ואת דרכה ב"ראש המחנה", כשם שאכן הייתה
למה החלטתי להצטרף להדס דניאלי ילין בדרך להובלת התנועה הקיבוצית כמו כל מה שקורה בחודשים האחרונים, ההחלטה שלי לחבור להדס דניאלי ילין בבחירות לראשות התנועה הקיבוצית מתנקזת ל-7 באוקטובר.מה שעבר עליי בשבת השחורה התחיל
המשימה המוטלת היום על כתפי התנועה הקיבוצית היא עצומה, ועל מנת להצליח בה דרוש מנהיג עז רוח, חולם ומגשים, איש של שותפויות וחיבורים. קצת על מסע אישי, אמונה, משמעות, מנהיגות חדשה ומעגלים שנסגרים לפני
חשוב לקדם את התנועה והקיבוץ בחברה הישראלית אבל אסור לשכוח כי על התנועה גם להגן על זכויות החברים מבפנים. בינתיים מי שדאג לפנסיית מינימום היה רשם האגודות השיתופיות ולא התנועה אינני מכיר לא את
בחסות ממשלה לאומנית מובהקת, מיושמת התנגדות חסרת הגיון הן לפתרון מדינה דו-לאומית והן לפתרון שתי מדינות נפרדות. בהיעדר נכונות מול כל אחת משתי האפשרויות הללו, אנו נותרים ללא שום פתרון מדיניד"ר רן כוחן, צרעה
אל לכותבים (ובכללם יעקב לזר הכותב בעיתון זה), לחטוא בחטא ההכללה ולהתייחס למפלגת "הציונות הדתית" ככזו המייצגת את כלל החברה הדתית לאומית "…לסלק את הציונות הדתית מגוף המדינה. לחסל את החלאות האלה" קרא לאחרונה
אם נאמץ אפילו רק חלק מערכיהם של מחבלי החמאס והאספסוף שבא בעקבותיהם, לא ננצח. יהיה זה ניצחונם של אויבנו היה לי ספק האם נכון לפרסם את הרהוריי בזמן שחיילינו נלחמים ומסתכנים בבוץ העזתי. למרות
לו הטבח היה נמנע, מיהו הראשון שהיה מזדרז להתייצב על כל במה ומול כל תקשורת, כדי לבשר, קבל עם ועולם, על הניצחון המזהיר ועל חלקו הבלעדי ותרומתו הייחודית והסגולית לסיכול מזימות האויב? נתניהו, אתה
המשימה של השמאל הציוני היא לבדל את עצמו, מצד אחד מן המרכז המתון, ומצד שני מהשמאל הלא-ציוני. מי המנהיג שיוביל את המהלך? יש לברך על הודעתה של מירב מיכאלי, בה הבהירה שלא תתמודד על
הביקורת שהשמאל מותח על הדרג המדיני והימין הקיצוני אינה יכולה לבוא במקום ביקורת עצמית בתגובה למאמר "'אני נולדתי לשלום שרק יגיע', לו יהי" שכתבה ענת מאור ("זמן קיבוץ" 14.12.23). הביקורת שהשמאל מותח על הדרג
האם יהיו בנו, התנועה הקיבוצית, העוז והמנהיגות לעמוד באתגר? אחד המאפיינים הבולטים של תולדות הציונות, הוא יכולתה לצאת מהקשים שבאסונות והחורבנות מחוזקת ונרתמת לתקומה. גל הפוגרומים בדרום מערב האימפריה הרוסית בשנים 1882-1881, המכונה "סופות
מי שיזמו את חוק הלאום ביקשו להצהיר כי הזכויות הלאומיות של בני העם היהודי גוברות על הזכויות הלאומיות של מיעוטים אחרים. מבחינת הדרוזים זו יריקה בפרצוף לאחרונה, בעקבות נפילתם של מספר חיילים דרוזיים בקרבות
ההרס, החורבן והמשבר שאליו נקלעו קיבוצי העוטף, מצריכה התגייסות של צעירים מבני הקיבוצים הנפגעים בשנת 2019 ובמסגרת שליחות מקצועית לאפיון פרויקט חקלאי ברואנדה נחשפתי למהלך שיקום מופלא שהגו, יזמו, הובילו ועדיין פעילים בו, קבוצת
לאחר הטבח של חמאס-דעאש איננו מדברים על שלום עכשווי אלא על בניית הסדרים מדיניים הדרגתיים עם הרשות הפלסטינית. תגובה למאמרו של יענקל'ה הלפרט, "הוזי השלום" ("זמן קיבוץ" 23.11.23) תמונה ראשית: ויויאן סילבר, בארי. נרצחה. צילום:
יש קווי דמיון מעטים בין הקרבות בגוש עציון בתש"ח לפוגרום ביישובי העוטף בשמחת תורה תשפ"ד, למרות שבשניהם הגנו חברי הקיבוצים על ביתם בחירוף נפש מאז הפוגרום הנורא בשמחת תורה תשפ"ד (7.10.2023), ביישובי עוטף ישראל