עד לפני ארבעה חודשים היו אמורות רפת גזר ורמת הכובש להתאחד, אך הרפורמה שתכנן השר סמוטריץ באה וטרפדה את המהלך. בצל אי-הבהירות לגבי העתיד, מנהל הרפת של גזר מרקוס בן אליאס סבור שרפת החלב תיכנס בשנים הקרובות בצורה רצינית גם לשוק הבשר. ראיון עם אחד ממנהלי הרפתות המובילים והמסורים בישראל
*תמונה ראשית: רפת גזר ממעוף הציפור. צילום רחפן: מרקוס בן אליאס
רפת גזר היא רפת קיבוצית אבל לא טיפוסית, כלומר היא בין הרפתות הקיבוציות הבודדות שלא התאחדו עם רפת של קיבוץ אחר. בתחילת חודש מאי שוחחתי עם מרקוס בן אליאס (60), מנהל הרפת בגזר, שמונה 270 חולבות (530 פרות, כולל עגלות). ברפת שתי סככות מרחביות, 2 סככות רגילות ומכון של אפימילק. בן אליאס הוא גם מנהל מרכז המזון של גזר, שמייצר אוכל לרפת גזר בלבד, תוצרים של גד"ש משותף לגזר ונען.
מרקוס בן אליאס נולד בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. בשנת 1988, יום לאחר שמלאו לו 22, הוא עלה לבדו לישראל והצטרף לגרעין בקיבוץ בחן. הוריו של מרקוס, שכפר נפטרו, היו עירוניים לחלוטין: אביו היה בעל מכולת ומונית במקביל ואמו עבדה כמלבישה בערוץ טלוויזיה. שניהם נותרו בארגנטינה ומרקוס שמר איתם על קשר, ועדיין מבקר את בני משפחתו בארגנטינה כל כמה שנים.
"בארגנטינה הייתי שנים רבות חניך ומדריך ב'השומר הצעיר' ואפשר להגיד שחונכתי חינוך ציוני. קיבוץ בחן שעליתי אליו היה אז 'על הפנים' ולכן משם עברתי לכמה קיבוצים, למדתי באולפן קיבוץ ברגבים. לאחר מכן הייתי שכיר בתל-יצחק.
"אחר כך הייתי בירושלים, שם הכרתי את אשתי, יהודית, שאף היא ארגנטינאית אבל הכרתי אותה בארץ. הייתי בחופשה מהצבא והלכתי עם חברים לפאב בירושלים, היא גם גרה אז בירושלים והגיעה לפאב עם חברות. כך הכרנו. כאשר הכל הפך לרציני דיברנו והחלטנו שהמקום הכי טוב לגדל את הילדים יהיה בקיבוץ והתחלנו לחפש קיבוץ שיתאים לנו. אחרי שהבת הראשונה שלנו נולדה המשכנו לחפש וב-1998 הגענו לקיבוץ גזר".
למרקוס ויהודית בן אליאס נולדו שלוש בנות: הבכורה קמילה (30), סול (24) ונטלי (22), חיילת בקבע.
ואיך התגלגלת לרפת?
"לפני שהגעתי לקיבוץ הייתי מנהל מחסנים של חברה ירושלמית. כאשר הגענו לקיבוץ גזר הציעו לי לעבוד במפעל, אבל אני לא ממש יודע למה – התעקשתי ואמרתי שאני רוצה לעבוד עם בעלי חיים ונכנסתי לרפת. באיזשהו שלב הקיבוץ, כמו הרבה קיבוצים, עבר הפרטה ורצו להוציא את הרפת מהקיבוץ. אני הכנתי מצגת והסברתי למה כדאי שהרפת תישאר ותמשיך לפעול בקיבוץ. לבסוף הוחלט להמשיך עם הרפת. ב-2002 נכנסתי להנהלה כחבר מזכירות ובסוף 2002 הפכתי למזכיר ומנהל קהילה, אבל במקביל למדתי ברופין ועבדתי ברפת יומיים בשבוע.
"בסיום הקדנציה השלישית שלי, ב-2012, הציעו לי להיכנס ולנהל את הרפת ושם התחלנו בכל התהליך של שיקום הרפת. כשנכנסתי היה לרפת רמת שומן וחלבון בחלב מאוד נמוכה, אבל גבוהה בגוף של הפרות, עמדנו על 12 אלף ליטר לשנה. התחלתי לשחק הרבה עם גנטיקה כדי לבנות עדר טוב, כשהמטרה הייתה לשנות את כל ההיבטים האלה. היום זה הפוך לגמרי, בשומן וחלבון בחלב אנחנו מאוד גבוהים. בנתונים עכשוויים, אתמול למשל, עמדנו על 46 ליטר לפרה נחלבת, אפשר לומר שאנחנו בעשיריה הראשונה בארץ של ייצור חמ"מ. כמעט 14 אלף ליטר לפרה בשנה".
מה המכסה שלכם?
"3.5 מיליון ליטר. אחת הבעיות שיש לנו כאן, במרכז הארץ, היא שלא נותנים לנו הרבה לגדול. באותה כמות כוח אדם שיש לי, הרפת שלי יכולה לייצר בקלות 4.5 מיליון ליטר או מינימום 2.5 מיליון ליטר, אבל אנחנו במכסה של 3.5 ולכן יש לנו הוצאות גבוהות בכוח אדם".
הרפת היא רק של גזר, למה לא בשותפות?
"לא, לא, אנחנו לצערי לבד. עד לפני כמה חודשים היה לנו משא ומתן מאוד רציני עם רפת רמת הכובש – אפילו התחלנו לתכנן תוכנית ולעשות את ההכנות – אבל באיזשהו שלב עם כל העניין של הרפורמה שרצה סמוטריץ' להעביר הכל נעצר, גם בגללנו וגם בגלל שיקולים של רמת הכובש. התחלנו לחשוב את הדברים שלא כל כך רוצים לומר אותם – אם ביטול התכנון הוא עניין של שנה, שלוש, חמש, שבע שנים, באיזשהו שלב לא יהיו מכסות – ואם לא יהיה לי מכסה למה אני צריך שותף? אני יכול לגדול לבד".
אז מה עושים עכשיו?
"אז עכשיו אנחנו מתחילים לבנות תוכנית להגדלת הרפת בצורה עצמאית. בשנה שעברה עשינו מעל 150 אלף ליטר עודף מלבד המכסה. הגעתי לכמות הפרות המקסימלית שיכולה להיות פה – לא יכול להכניס עוד סיכה לרפת. עכשיו אנחנו מתחילים לחשוב על להגדיל לשתי סככות בשביל פיטום. אז התחלנו לחשוב בכיוון של פיטום והתחלנו בתכנון של הסבת קרקעו משק לחקלאות וההיפך, כדי שבשלב מסוים, נוכל לגדול בשטח שקרוב למכון החליבה בלי בעיה".
אז יש פוטנציאל גדול…
"כן, פוטנציאל גדול יש ונראה מה יהיה בעתיד. עם השטח שלי אני יכול לגדול אפילו ל-900 חולבות. נכון שצריך מכון חליבה חדש אם אנחנו נלך לכיוונים האלו, אבל היום יש לי מכון שתוך שעתיים-שעתיים וחצי מסיימים חליבה, שלוש פעמים ביום, מכון חליבה 14-14 לכל צד (אפיקים), עם שתי חצרות המתנה שאנחנו בקיץ עושים לפרות מקלחות צינון מאוד אינטנסיביות. בשיא הקיץ אנחנו מגיעים לשמונה מקלחות ביום".
עברנו תקופה לא פשוטה עם עוד רפורמה. איך הרגשת עם כל הסיפור הזה של הרפורמה שיזם שר האוצר סמוטריץ?
"בעיקר הרגשתי שהמדינה ממש לא איתנו. במשך כל המלחמות וכל הזמן אנחנו עושים את הכל כדי שיצא מכאן חלב, עכשיו זה גם ממשיך בצפון, אנחנו כל הזמן נותנים את הנשמה, עובדים מהבוקר עד הערב ללא תנאים, ממשיכים לעבוד 24/7 כל יום והמדינה רצתה לעשות משהו שנכשל במדינות אחרות דווקא פה, בגלל עניין פוליטי. אז ההרגשה שלי הייתה שממש בגדו בנו, לא התחשבו בנו ולא הסתכלו עלינו.
"הרגשתי כמו שדקרו אותנו עם סכין בגב. המדינה לא איתנו – למשל מדברים על התייעלות, כשיש עודף חלב, והסברנו להם שאתה לא יכול לבוא לרפת ולהגיד לפרה, 'היום אני לא לוקח ממך חלב', ויש חגים וחלק מהחלב נשפך – המדינה לא מבינה את כל האילוצים האלה שיש לנו כרפתנים. יש לי חברים שבתחומים אחרים, וכאשר אני מדבר איתם על חקלאות ועל החיים שלנו ברפת הם אומרים לי: 'אנחנו לא מבינים איך אתם יכולים לעבוד ככה'. אבל בסדר, זה מה שיש לנו במדינה ועם זה נסתדר".
בעצם, הרפורמה שרצו להעביר כאן הרסה לכם את השותפות המתוכננת?
"כן, בהחלט, אבל אני רוצה להסתכל על חצי הכוס המלאה. אני מאמין שכשדלת נסגרת נפתח חלון חדש. נפתחה עכשיו אופציה אחרת וצריך לחשוב לדעתי אחרת לגמרי ממה שחשבנו עד עכשיו על מה שצריך להיות ברפת.
"בעידן החדש צריך לחשוב כל הזמן טיפה שונה. להערכתי אם מבטלים את המכסות אז נוכל לגדול ולדעתי בשנים הבאות 2026-27-28 מרכיב הבשר יהיה מאוד חשוב בהקשר של רפת החלב. זה הולך להיות מאוד-מאוד משמעותי. צריך לבדוק איך אנחנו משנים את כל הפונקציה של הרפת, זה לא יהיה רק חלב אלא זה יהיה גם חלב וגם בשר לדעתי".
אבל הבקר לבשר, הפרות והעגלים, שונים מהבקר של רפת החלב, לא?
"זה נכון, אבל חלק מההכנסות שלנו בעתיד יהיו לדעתי באופן משמעותי גם מבשר. אם למשל יש לך שטח, ובמקום למכור את העגלים אחרי שבוע אתה יכול לגדל אותם ל-10-12 חודשים, זה ייתן לך רנטה יותר רצינית. זה בכל אופן מה שאני חושב. אולי אני טועה, אבל עם הזמן כבר אבין אם צדקתי או לא צדקתי".
התפיסה שלך על ניהול הרפת בעתיד היא חדשה, לא שמעתי את אותה תפישה ממנהלי רפת אחרים.
"תשמע, כשאתה רואה וקורא מה שקורה עם המחסור בבקר לבשר בארצות הברית, שרק לאחרונה התחילו להכניס בשר מארגנטינה, מה שבמשך שנים היה מבחינת האמריקאים 'סדין אדום' ולא נתנו לבשר הארגנטינאי להיכנס במחיר שפוי. ואני מתעדכן שאין להם מספיק בשר, סגרו בתי מטבחיים בארה"ב, זה משבר שנוצר בתהליך שנמשך כבר הרבה זמן. אז צריך לראות אם התהליך הזה שהתחיל בארה"ב ישפיע גם עלינו ועל מדינות אחרות".
אתה מרוצה מהעבודה שלך כרפתן?
"בטח, כל יום שאני קם מוקדם בבוקר והולך לרפת, ורואה את העבודה והפרות אני מרוצה. בדרך כלל אני קם לעבודה בשש בבוקר, אבל אני כל הזמן חי את הרפת. אני הולך לעבודה בכל פעם שיש בעיה, אם מתקשרים אליי ב-2 או ב-4 בלילה, בכל מצב אני ברפת.
"היום יש לנו קצת עודף עובדים, כי מספר 2 שלי היה שלושה חודשים במילואים, הוא ואני הישראלים היחידים ברפת. עכשיו יש לי שלושה תאילנדים וארבעה פיליפינים, שהם סטודנטים ולומדים חקלאות בארץ (Agro study). המאביסה שלי היא חברת קיבוץ ותיקה, פנסיונרית, שעובדת חמישה ימים בשבוע. היא באה בבוקר, מכינה את האוכל, מכינה את מרכז המזון ופעמיים בשבוע אני מחלק אוכל במקומה. גם בשביל להיות עם 'יד על הדופק' כי האוכל הוא אחת ההוצאות הכי גדולות שלנו".
רפת זו לא עבודה שאתה יכול להפסיק לשבועיים ואחר כך להמשיך. אתה כבול לרפת וחייב להיות שם כל יום
"תראה, גם כשטסתי עם המשפחה וגם כשאני בחו"ל – כל יום אני ברפת! אני פותח את המחשב, מסתכל מה קורה, בודק ושואל. זה לא שאני לא סומך על צוות העובדים שלי, זה בא מהרגשה שבי שאני צריך להסתכל מה קורה ברפת שלי. אם אני טס לחו"ל, אשתי שואלת 'למה אתה לוקח את הלפטופ? למה אתה צריך אותו?' על הדברים האלה תמיד יש ויכוח".
אתה עוד אופטימי לגבי ענף רפת החלב הישראלי?
"תשמע, אני חושב שבסופו של דבר אנשים צריכים לאכול ולשתות חלב ואת מוצרי החלב. אני חושב שזה משהו חיובי. אני לא יודע אם התחושה שלי אופטימית או לא אופטימית. אני מאוד שמח מהעבודה שלי, מרוצה מהגרגיר שאני תורם בתוך המערכת – לתת את ה'פול-גז', לתת עבודה בכל הכוח ולעשות את כל הנדרש ואני מקווה שיהיה טוב, אני גם מאמין שתמיד לאנשים יהיה צורך לאכול גבינות ומוצרי חלב ולשתות חלב, אין מה לעשות.
"העבודה ברפת חלב זה מעגל חיים, אתה רואה את הפרות, אתה רואה את ההמלטות, אתה רואה את העגלות, זה יפה מאוד. אני מנסה להיות כמה שפחות בתוך המשרד. אתה רואה את הירוק, אתה באינטראקציה עם אנשים מתרבויות שונות, זה העובדים שלך ואם תיתן להם את ה-100% יחס טוב – הם ייתנו לך את ה-200%. כל הדברים האלה מאוד יפים.
"גם אני אוהב את ביקורי הילדים והנערים מהקיבוץ ברפת, חלקם באים לעבוד ועובדים איתנו, אז יש גם את כל העניין החינוכי של עבודה ברפת. זה לא מובן מאליו שכל ילד רוצה לעבוד ברפת ועם בעלי חיים – רוב הצעירים היום מנסים לעבוד כמה שפחות בחקלאות, כך שזה לא משהו טריוויאלי. יש לנו כמה צעירים שכן רוצים לעבוד ברפת ואתה נותן להם את כל המעטפת, כדי שיגדלו ויבינו את היופי ברפת, זה מאוד יפה בעיני. יש אפילו ילד אחד, שאני קורא לו 'הסגן שלי', שהוא מגיל שבע פה, מסתובב ברפת. היום הוא בן 11-12, כבר מבין בהמלטות ויודע הכל ואני יכול להגיד לך: הוא יכול בקלות לתת את המקסימום פה. הוא בעצמו אומר לי: 'מרקוס, הפרה הזאת הולכת להמליט, הפרה הזאת יש לה דלקת'. אלו הם הדברים היפים שאתה רואה בעבודה עם הילדים".
משהו לחג השבועות?
"אני מאחל לכולנו שיהיה לנו חג שמח ושקט, שכולם יחזרו לצפון ושיהיה לנו שקט סוף-סוף".
