טיול ביזמת המועצה לשימור אתרים תחת הכותרת מפג'ה לעצמאות – תש"ח בפתח תקווה בהדרכת ההיסטוריון הצבאי ד"ר חיים מייטליס התמקד הסיור בהתקפה על שני אוטובוסים שנסעו לירושלים בכניסה למושב נחלים למחרת כ"ט בנובמבר 1947 וממשיך לכפר פג'ה ולסירקין
*תמונה ראשית: מחלבת מרקוביץ. צילום ושיווק: סאלי זיסו
אוטובוס אגד מספר 2094
בבוקר של 30 בנובמבר 1947 יצאו שני אוטובוסים של אגד בדרכם לירושלים: האחד מחדרה, והשני – אוטובוס מספר 2094 – הגיע מנתניה, כשנהגו היה אריה הלר, עם 21 נוסעים.
שני האוטובוסים נסעו דרך רמתיים ובדרכם לכיוון לוד ומשם לירושלים. האוטובוס נסע בכביש שבין פתח תקווה ללוד, מדרום לכפר פג'ה לשעבר – אזור שלא היה בו אז כל יישוב יהודי. כאן ארבו בין פרדסים ממזרח וכרמי ענבים ממערב שלושה ערבים שנופפו לשלום, ונהג האוטובוס אריה הלר הניח שהם טרמפיסטים.
כשהלר האט את האוטובוס הוא נתקל ביריות לעברו, והאוטובוס סטה מהכביש ונעצר בשול הדרך. התוקפים הסתערו על האוטובוס וירו במספר אנשים. התוצאה הייתה חמישה יהודים הרוגים, ביניהם אישה בת 22 שהייתה בדרכה לחתונתה וגבר שנהרג כשניסה להגן על אשתו הפצועה, ועוד תשעה פצועים.
דקות לאחר מכן הותקף גם האוטובוס השני, שהגיע מחדרה, ושניים מנוסעיו נהרגו.
שבעת הרוגי האוטובוסים האלה נחשבים לחלליה הראשונים של מלחמת העצמאות, ותקיפת האוטובוסים מציינת את תחילתה של מלחמת העצמאות.
במשך שנים רבות היה מוצב שלט פח כתום בכניסה למושב נחלים, סמוך לתחנת הדלק במקום. ההתייחסות המצומצמת הזאת הטרידה ועוררה יוזמה של שלושה "משוגעים לדבר": אברהם דווידזון, סא"ל במיל' דניאל פרל – ממפקדי סיירת שקד – ויוחנן לייב, אחראי ארכיון ומורשת של מושב נחלים.
השלושה הצליחו לרתום למשימת ההנצחה ושימור האתר את המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, המועצה האזורית חבל מודיעין, אגף ההנצחה של משרד הביטחון ומתנדבים נוספים, ויחד הצליחו להביא גם אוטובוס משוחזר הדומה לאוטובוס המקורי (מספר 2094) ולהציבו במתחם מכובד המספר את האירוע למען הדורות הבאים.
מחלבת מרקוביץ – נחלים
ממתחם האוטובוס המשכנו לתוך המושב.
בני הזוג מרקוביץ ממושב נחלים עושים ומוכרים את מה שהם הכי אוהבים – גבינות. הגבינות נעשות במקום ונמכרות במחירים אטרקטיביים, הן במעדנייה והן לישיבה ואירוח במקום.
המעדנייה במשק היא פינה קסומה ושלווה, רחוקה מהרעש וההמולה, ומציעה אי אמיתי של רוגע ואותנטיות.
קבלת הפנים האישית, מבחר וטיב הגבינות ומעל הכול האווירה הכפרית המיוחדת – הם שהופכים את הביקור במשק מרקוביץ למיוחד. בצד חצר המשק תמצאו דיר כבשים, שמוסיף לאווירה השקטה ומשרה נועם ותענוג של ממש.
מחלבת מרקוביץ מתמחה בייצור גבינות בעבודת יד מחלב כבשים מפוסטר, הידוע בטעמו העשיר ובערכיו התזונתיים והבריאותיים.
הגבן שוקד על פיתוח גבינות מקוריות וייחודיות המשלבות את פירות שבעת המינים. כך נוצר היצע נרחב של גבינות שופעות ניחוחות, צבעים ומרקמים – תוך הקפדה בלתי מתפשרת על איכות חומרי הגלם.
בחנות המחלבה ניתן למצוא יותר מ-40 סוגי גבינות, מגוון יינות מיקבים ישראליים, קונפיטורות, עוגיות, פסטות, שמן זית, קישים ועוד דליקטסים.
הישיבה במקום על בסיס מקום פנוי.
מחלבת מרקוביץ – הגעה ללא תיאום מראש:
רח' שניר 28, מושב נחלים.
פתוח: שני–חמישי 10:00–19:00, שישי 08:00–13:00.
אירוח מיוחד ומותאם לקבוצות בתיאום מראש: 03-9332797
פייסבוק: מחלבת מרקוביץ
שכונת קריית אלון היא פג'ה فجّة
מנחלים נסענו מעט צפונה לשכונה שממערב לכביש 40 ולפתח תקווה.
בראש גבעה שהייתה בלב הכפר הערבי פג'ה נמצא יעדנו – רחוב כיכר גפן, בשכונת קריית אלון בפתח תקווה.
הכפר הוקם בהדרגה החל משנת 1830 בידי מהגרים כהי עור שהגיעו ממצרים. השם פג'ה הוא שיבוש של השם "מי פיגא", שנזכר בתלמוד ושימש כינוי לכפר ששכן בסביבות מעיינות הירקון.
השם אומץ על ידי היוונים, הרומאים והביזנטים ששלטו כאן בעבר, וכן על ידי מקימי הכפר.
במהלך השנים נרכשו חלק מאדמות הכפר על ידי יהודים והוקמו עליהן המושבים עין גנים, כפר אברהם וכפר סירקין.
בשנים 1947–1948 שימש הכפר כבסיס ליציאה להתקפות של ערבים על פתח תקווה וסביבותיה. ב-21.5.1947 פרצה יחידת הגנה בפיקודו של שלמה מילר – שנהרג בקרב זה – לבית הקפה שבמרכז הכפר ופוצצה אותו, כפעולת תגמול על המתקפות החוזרות ונשנות של אנשי הכפר נגד תושבי פתח תקווה והסביבה.
עם הקמת המדינה ברחו תושבי הכפר מזרחה ובתי הכפר נהרסו, למעט בית הקפה.
על השטח שפונה הוקם בסוף 1950 שיכון פועלים שנקרא נווה כיבוש, ורק בסוף 1983 שונה השם לקריית אלון על שמו של יגאל אלון – מפקד הפלמ"ח.
מבנה בית הקפה הפך בשנות ה-50 לבית הקולנוע של פג'ה.
אי שם בשנות ה-60 הפעילו את אולם הקולנוע זוג עולים מצ'כוסלובקיה שעלו בשנת 1949 לארץ יחד עם אמא שלי.
בילדותי נהגנו לנסוע לבקר מדי פעם בשבת אצל אירמה ובעלה (ששמו אינו זכור לי), שגרו ברחוב בלפור בפתח תקווה. לפנות ערב היינו נוסעים עם אירמה לבית הקולנוע בפג'ה, שם היינו נהנים מצפייה בסרטים.
זכורים לי במיוחד סרטי הפעולה והסרטים ההודיים – ז'אנר פחות מוכר בבית הקולנוע של רמתיים, שבו היינו הולכים בדרך כלל.
היום בניין בית הקפה/קולנוע שופץ והפך למרכז תרבות של השכונה ונקרא "בית שלמה", על שמו של שלמה מילר.
מכוורת סימון – כפר סירקין
משק דבורים סימון היא אחת המכוורות הוותיקות והמוכרות באזור המרכז, עם סיפור שמתחיל עוד לפני קום המדינה.
המכוורת נוסדה בשנת 1936 על ידי שבתאי סימון, שהתחיל בכלל כתחביב עם 10 כוורות בלבד. עם השנים התחביב הפך לעסק חקלאי של ממש, שהתפתח לאלף כוורות הפזורות ברחבי הארץ.
המכוורת נשארה עסק משפחתי כבר דור שלישי, ובני המשפחה גדלו בתוך עולם הדבורים.
בחנות המכוורת תוכלו ללמוד על עולם הדבש, למשל שדבורים אוספות צוף בדרך כלל ברדיוס של עד 3 ק"מ מהכוורת. כך שאם ממקמים את הכוורות במטע אבוקדו – הדבש יהיה ברובו מפרחי אבוקדו. אם הכוורות יוצבו בפרדס – הדבש יהיה ברובו דבש הדרים וכו'.
הכוורות של משק דבורים סימון ממוקמות באזורים שונים ברמת הגולן והגליל, ומשם מגיעות חלות הדבש למכשיר הרדייה בכפר סירקין.
כאן רודים את הדבש לתריסר סוגי דבש שונים, ועל כל צנצנת רשום מקור הצוף או האזור ממנו הופק הדבש.
במרכז המבקרים והחנות ניתן להבין את עבודת הדבוראי, הכוללת רעיית דבורים והעברת הכוורות בין אזורי הפריחה השונים בארץ, רדיית הדבש בציוד מודרני ופיתוח מוצרים חדשים על בסיס דבש.
בחנות המכוורת תוכלו לטעום ולרכוש מגוון רחב מאוד של מוצרי כוורת ודבורים: סוגי דבש שונים לפי אזורי וסוגי פריחה, חלות דבש טבעיות, פרופוליס, מזון מלכות, פולן ואף מוצרי קוסמטיקה משעוות דבורים ועוד.
משק דבורים סימון, הנרקיסים 10, כפר סירקין
טלפון: 03-9324574
ווטסאפ: 052-3559926
פתוח:
א'-ה' 09:00–17:00
שישי 09:00–14:00
שבת 10:00–14:00
מחנה סירקין ומבצע אנטבה
ממזרח לפג'ה שוכן מחנה סירקין, שנבנה על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1941 כבסיס של חיל האוויר המלכותי הבריטי ונקרא RAF Petah Tiqva.
הבסיס הפך לאחר קום המדינה לכנף 12, שבו התמקמה טייסת 101 של שירות האוויר של ההגנה – שהיווה את הבסיס להקמת חיל האוויר הישראלי.
באוקטובר 1949 נוסד במקום בית הספר לטיסה של חיל האוויר, והטייסים הראשונים של חיל האוויר עברו כאן את קורסי הטיס עד שנת 1955.
את מקומו של קורס הטיס תפס ב-1955 בה"ד 1 – בית הספר לקצינים של צה"ל – ששכן כאן עד 1968, אז עבר לנגב.
בשנת 1957 הוקמה היחידה – סיירת מטכ"ל – ביוזמתו של אברהם ארנן, שצירף אליו יוצאי יחידת 101 המיתולוגית כמו מאיר הר-ציון והשכן שלי ברמתיים, מיכה קפוסטה.
היחידה, שקיבלה את המספר 269, מילאה רבים מהמבנים הנטושים בסירקין מתקופת המנדט הבריטי, ומשם פעלה עד הפינוי שלה במאי 2021.
אחת הפעולות המוכרות ביותר של סיירת מטכ"ל היא מבצע אנטבה ב-4 ביולי 1976.
סיירת מטכ"ל הייתה הכוח הפורץ המרכזי במבצע, והיא זו שביצעה את המשימה הקריטית ביותר – שחרור בני הערובה מהטרמינל הישן בשדה התעופה של אנטבה, אוגנדה.
כוח הסיירת, בפיקודו של סא"ל יונתן (יוני) נתניהו, היה הראשון לנחות בנמל התעופה. לוחמי מטכ"ל הגיעו אל הטרמינל בשיירת רכבים שהתחזתה לשיירת האבטחה של נשיא אוגנדה אידי אמין, וכללה מכונית מרצדס שחורה ושני רכבי לנדרובר.
ההכנות למבצע התבצעו בלוח זמנים קצר ביותר בבסיס הבית של היחידה באותם ימים – מחנה סירקין והמנחת המנדטורי שבו.
בשטח המחנה הוקם מודל בגודל מלא של הטרמינל הישן באנטבה, עשוי פלטות קרטון ששימשו אז בקמב"ציות וחדרי מלחמה בצה"ל.
המודל שימש את הלוחמים שתרגלו עליו את הפריצה שוב ושוב, כדי להכיר כל פתח ומסדרון.
הלוחמים תרגלו את הנחיתה בהרקולסים, את הנסיעה בשיירת המרצדס והלנדרוברים ואת המעבר המהיר מהרכבים לפריצה רגלית תחת אש.
האימונים נערכו תחת מעטה חשאיות כבד, והלוחמים עצמם קיבלו את האישור הסופי ליציאה רק שעות ספורות לפני ההמראה.
בהמשך פעלו בסירקין גם יחידות נוספות, כמו יעל – שהפכה ליחידת יהל"ם של חיל ההנדסה – מפקדת אגד נ"מ ויחידת הכלבנים עוקץ.
כל היחידות פונו עד שנת 2021.
בעקבות פינוי הבסיס על כל יחידותיו לטובת הקמת שכונת המגורים "צמרת" של פתח תקווה, הוחלט לשמר כ-20 מבנים בעלי ערך היסטורי ואדריכלי, וכן למעלה מ-1,000 עצים ותיקים שהיוו חלק מנוף הבסיס במשך עשורים.
דני בר – טיולים וסגנון חיים
יועץ ומתכנן טיולים בארץ ובחו"ל
פרטים באתר https://www.danybar.co.il/trip_planning
או בפייסבוק https://www.facebook.com/DanysBarTravelWineAndDine
