הנזקים שמסב הסמארטפון בהיותו "מוצץ דיגיטלי" שאותו נותן ההורה המתוסכל לילד המשתולל, ולמה סטיב ג'ובס ומארק צוקרברג בחרו להרחיק את הילדים שלהם מהמסכים. ההתמכרות של הדור הבוהה
מיכאלה נכדתי בת שנה ושלושה חודשים.
היא מתגוררת בחיפה ואנחנו הסבים מצד האימא מתגוררים ביד חנה. בגלל המרחק אנחנו רואים אותה רק פעמיים בשבוע, ובשאר הזמן מתגעגעים.
כדי להקל על הגעגועים שלנו נהגה בתנו, אימא של מיכאלה, לעשות את הדבר הבא: להתקשר אלינו בשיחת וידיאו ולנהל איתנו שיחה כשמיכאלה מביטה בנו דרך המסך.
זה עבד יפה עד שמיכאלה הייתה בת שנה, שאז הסתבר שהיא עוקבת אחרי תנועות האצבע של אמא שלה ויודעת איפה ללחוץ כדי לגרום לדברים לקרות על המסך.
יותר מכל היא אהבה ללחוץ על הכפתור האדום – כנראה שיש בצבע הזה משהו מושך את העין של ילדים – וכתוצאה מכך לנתק את השיחה.
העניין לא הפריע לנו במיוחד כי כששיחה מתנתקת אפשר לחייג שוב ולהמשיך אותה, אבל מה שהפריע לנו מאוד הוא הדבר הבא: שמיכאלה למדה מהר מאוד חלק מסוים מתפעול המכשיר הזה, ואפילו הוקסמה מהעובדה שהיא יכולה לגרום לו להפסיק לפעול בלחיצה על הסימן האדום ההוא.
ואם לסכם בקצרה: מאוד הדאיג אותנו שכל העניין מצא חן בעיניה.
ועם כל הצער והגעגועים, מה שקרה אחרי זה הוא הדבר הבא:
הפסקנו את שיחות הוידיאו האלה.
תפיסה מהירה
אני יושב לא מעט עם נינה בתי בקפה גולדה שבקרן הרחובות עולי ציון ומרגוזה – הצומת המרכזי של שוק הפשפשים.
מכיוון שמדובר בצומת מרכזי של אזור תיירות, שאנשים מעבירים בו את יום החופש שלהם או סתם זמן של נינוחות, הרבה אנשים עוברים בו במשך היום, בהם לא מעט הורים לילדים קטנים, חלקם עדיין בעגלת תינוק.
מכיוון שבית הקפה ששימש את הבאים לאזור נסגר בעקבות המלחמה, ועדיין לא נפתח אחר במקומו כי המלחמה נמשכת לנצח, גלידה גולדה הפכה לבית הקפה המקומי.
אנשים יושבים שם לאו דווקא לאכול גלידה, אלא גם על כוס קפה הפוך, או במקרה שלי: אספרסו כפול ארוך.
כשאני יושב שם, לא פעם אני רואה את הדבר הבא: הורים לילדים קטנים שרוצים לשבת בנחת ולא להיות מוטרדים בלי הרף על ידי הילדים, נותנים להם את הסמארטפון שלהם לשחק בו.
והם מרגישים בסדר עם זה.
לא רק שהם מרגישים בסדר עם זה, הם אפילו מתפעלים מהתפיסה המהירה של הילד שלהם, שכבר בגיל שנתיים או שלוש יודע להזיז תמונות במכשיר ואולי אפילו לשחק בו.
אני מנחש שהסבתא של הילד הזה גם מספרת בגאווה לחברותיה ונכדותיה: "הנכד שלי יודע לתפעל את הסמארטפון יותר טוב ממני! איזה דור פנטסטי צומח היום! אני כבר בת 70 ובקושי יודעת לשלוח הודעה!".
ואין להם מושג איזה נזק הם עושים לילד שלהם.
התמכרות לכל דבר
שימוש בסמארטפונים ובמסכים בגיל הרך, במיוחד בגילאי 0 עד 6, הוא נושא שנחקר רבות בשנים האחרונות.
ארגוני בריאות מובילים בעולם, כמו ארגון הבריאות העולמי ואיגוד רופאי הילדים האמריקאי, מזהירים מפני חשיפה מוקדמת ומופרזת, שכן מוחם של ילדים בגיל הזה נמצא בשלבי הפיתוח הקריטיים ביותר שלו.
בתור סבא דואג, שנכדיו הקודמים נולדו לפני עידן הסמארטפון, קראתי לאחרונה כל מחקר כזה שיכולתי להניח עליו יד, ועל כן אני פורש את הממצאים כאן בפניכם – ואלו עיקרי הנזקים האורבים לילדיכם, או במקרה שלי – לנכדים:
פגיעה ברכישת שפה ודיבור: ילדים לומדים לדבר דרך אינטראקציה אנושית – מבט עיניים, תנועות שפתיים ותגובה של המבוגר.
כל שעה של צפייה עצמאית במסך בגיל הרך קשורה לירידה בכמות המילים שהילד הוגה ומבין, ולירידה ביכולת ואיכות האינטראקציה האנושית.
טווח קשב קצר ובעיות ריכוז: התוכן בסמארטפונים מבוסס על סרטונים קצרים ומשחקים.
המאבק הוא על הקשב של הצופה ועל כן הקצב הוא מהיר ומלווה בגירויים חזקים.
הוא בנוי לגרום למוח הפרשת דופמין חזקה.
הדופמין, אם תהיתם, הוא ההורמון הגורם להתמכרות – להימורים, לאלכוהול וסמים, לסמארטפונים ולרשתות חברתיות.
המוח מתרגל לרמת דופמין גבוהה מאוד ובמהירות, דבר שמקשה על הילד להתרכז בהמשך במשימות איטיות יותר באופיין כמו קריאת ספר, הקשבה בגן או משחק קוביות עצמאי.
ירידה ביצירתיות ובפתרון בעיות: כשהמסך מציג לילד פתרונות מוכנים ומבדר אותו באופן פסיבי, הוא מפספס את "השעמום הבריא" – אותו מצב שדוחף ילדים להמציא משחקים, לחקור את הסביבה ולפתח חשיבה עצמאית.
מה שציינתי כאן, אגב, בעייתי גם אצל מבוגרים, ומאוד ברור שמבוגרים שנחשפו לסמארטפון בגיל מבוגר יותר – פשוט מהסיבה שעדיין לא היו סמארטפונים עד 2007 – מתמודדים טוב יותר עם בעיית ההתמכרות.
כי מדובר, אם תהיתם, בהתמכרות לכל דבר ועניין.
קושי בוויסות רגשי: הסמארטפון משמש לעיתים קרובות כ"מוצץ דיגיטלי" – ההורה נותן אותו כדי להרגיע את הילד כשהוא בוכה או משתולל, וכך הילד לא לומד כיצד להתמודד עם תסכול, שעמום או כעס בכוחות עצמו.
בנוסף, ניתוק המסך מהילד גורר פעמים רבות התקפי זעם קשים, שהם תסמיני גמילה לכל דבר.
כמו מאלכוהול או סמים.
פגיעה בכישורים חברתיים: ילדים קטנים זקוקים לפענוח קודים חברתיים: הבעות פנים, טונציה של קול וקריאת שפת גוף.
זמן מסך בא על חשבון משחק עם קבוצת השווים או אינטראקציה עם המשפחה, מה שמביא לקושי בפיתוח אמפתיה ותקשורת בין-אישית.
הפרעות שינה קשות: האור הכחול הנפלט ממסכי הסמארטפונים משבש את הפרשת הורמון המלטונין, הורמון השינה.
שימוש במסך בשעות הערב מוביל לקשיים בהירדמות, שינה שטחית ועייפות כרונית המשפיעה על התפקוד ביום למוחרת.
עיכוב בהתפתחות המוטורית: במקום לרוץ, לטפס, לקפוץ ולפתח מוטוריקה גסה ועדינה, שהן הכרחיות לבניית עצמות ושרירים, הילדים יושבים סטטיים במשך שעות.
השמנת יתר: ישיבה ממושכת מול מסכים קשורה ישירות לירידה בהוצאה האנרגטית ולעיתים קרובות מלווה באכילה מוסחת, מה שנקרא "נשנושים".
בעיות ראיה ויציבה: התמקדות ממושכת בעצם קרוב מאוד לעין, כמו מסך הטלפון, מגבירה את הסיכון להתפתחות קוצר ראייה.
כמו כן, הרכנת הראש הממושכת יוצרת עומס לא טבעי על עמוד השדרה.
אז נפלה ההחלטה בקרב ההורים של מיכאלה, בתמיכה מלאה של הסבים משני הצדדים, לגדל את מיכאלה ללא סמארטפון כמה שרק ניתן – שזה לא עניין פשוט, ברור לנו לגמרי, שהרי יגיע היום והיא תלך לגן ותפגוש ילדים אחרים, ואין לנו ספק שלרובם או כולם יהיה סמארטפון משלהם, כי זה מה שהורים כיום עושים, ולך תתמודד.
כללים נוקשים
בשנת 2010, כאשר האייפד הושק, שאלו את סטיב ג'ובס, ממציא האייפד, האם ילדיו אוהבים את המכשיר.
תשובתו הפתיעה את השואלים, אבל לא אותי: "הם לא השתמשו בו. אנחנו מגבילים את כמות הטכנולוגיה שהילדים שלנו משתמשים בה בבית".
מארק צוקרברג הצהיר מספר פעמים שהוא אינו מעוניין שילדיו יבלו זמן רב מול מסכים – מותר להם להתקשר אל סבא וסבתא בוידיאו, אמר, אבל לא לגלול גלילה אינסופית.
רק את הילדים שלכם הוא מוכן למכר.
ביל גייטס סיפר שהציב מגבלות משמעותיות לילדיו על שימוש בטכנולוגיה, והיו כללים נוקשים על שעות השימוש בה.
מחקר שנעשה בעמק הסיליקון הראה שמנהלים בכירים בתעשייה העדיפו לשלוח את ילדיהם לגנים ובתי ספר שבהם לא נעשה שימוש במסכים.
הם כולם בוודאי יודעים למה.
