אבי דבוש, מקיבוץ נירים, הוא פעיל חברתי שנולד וגדל במשפחה דתית-ימנית-מזרחית, למד בישיבה, הדריך בבני עקיבא והשתתף במאבק נגד הסכם אוסלו. שם, הוא מספר, החל תהליך ביקורתי בעקבותיו נדד למחוזות פוליטיים אחרים
*תמונה ראשית: אבי דבוש. "מבין על בשרי את החששות והפחדים. יחד עם זאת, המחויבות לצדק ולשלום רק *תמונה ראשית: העמיקה, מתוך הבנה שאין תוחלת בסכסוך במעגל הדמים". צילום: פרטי
ב"דמוקרטים" נערכים לפריימריז שיערכו ב-20.7.2026. המפלגה, שנולדה מחיבור של "העבודה" עם "מרצ", אחת היחידות שעוד מאמינה שמתפקדיה הם שצריכים לבחור את נציגיהם לכנסת ומאפשרת זאת. אבי דבוש, תושב קיבוץ נירים, מתמודד בפריימריז בשאיפה להיבחר במקום ריאלי ולהיכנס לכנסת הבאה.
דבוש רצה להתמודד במסגרת הבטחת הייצוג של מרצ אך ועדת הבחירות של הדמוקרטים החליטה לפסול את התמודדותו. בהחלטת ועדת הבחירות המקדימות שדנה בבקשתו (כמו גם בבקשותיהם של מתמודדים נוספים) להקלה בתנאי ההכרה כמצטרף למפלגת הדמוקרטים מטעם מרצ כקבוע בהסכם האיחוד הפוליטי בין מפלגת העבודה לבין מרצ, הוחלט לדחות את כל הבקשות.
סיפורו של דבוש (50), פעיל חברתי מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, שגרתי פחות. הוא נולד וגדל במשפחה דתית-ימנית-מזרחית, למד בישיבת "אור עציון" והדריך בבני עקיבא והשתתף במאבק נגד הסכם אוסלו. שם, הוא מספר, החל תהליך ביקורתי בעקבותיו נדד למחוזות פוליטיים אחרים.
הוא יו"ר משותף של מטה הפריפריות במפלגת הדמוקרטים (יחד עם נעמה לזימי) וב-7 השנים האחרונות מנכ"ל "קול רבני לזכויות אדם". אב לשני ילדים גדולים, נשוי לענת מרלא (גם לה שני ילדים). באוגוסט האחרון שבו לקיבוצם נירים, לאחר שפונו מביתם בעקבות אירועי טבח 7 באוקטובר.
העיר הגדולה עזה
השאלה כנראה הכי מתבקשת היא איך מישהו שגדל בצד הימני של המפה הפוליטית, הופך לנציג של הקצה השמאלי שלה?
"גדלתי במשפחה ימנית עם חינוך פוליטי של הציונות הדתית על ערכים של לתת כבוד לכל אדם – ערבי, יהודי, חילוני, דתי, ימני, שמאלי. אולי לא קראו לזה בבית 'שוויון' או 'אחוות אדם', אבל זה מה שספגתי", מספר דבוש.
הוא נולד באשקלון ב-1976, "שהייתה אז עיר יותר קטנה. עזה הייתה עבורנו 'העיר הגדולה'. שם היה רופא השיניים, המוסך, הקניות. את בית הקפה הראשון באשקלון פתח אבא של חיים אוליאל (להקת שפתיים. מ.ר) ופעם בחודש הייתה מופיעה בו תזמורת ערבית מעזה. עד 1988 לא היה גבול וכוח עבודה עזתי עבד בישראל. ביקרנו הרבה בעזה וזה עיצב את תפיסת עולמי".
בהמשך ללימודי בישיבת "אור עציון", החל ללמוד בירושלים במכון מאיר ללימודי יהדות ב-1993. הימים ימי השיחות על הסכמי אוסלו והמאבק הציבורי שנגדם. שם, הוא אומר, החלו סימני השאלה.
"הצטרפתי למאבק נגד הסכם אוסלו, אבל חשתי שהמאבק לא מגיע ממקום נכון. הייתה רמיסה מוחלטת של הצד השני. הרבה שנאה, צדקנות, אנחנו יודעים והם לא. אלו לא הערכים שעליהם גדלתי. היה לי קשה עם הדיכוטומיות. הצד השני בוגד, טועה, עגלה ריקה. מבחינתי, צורת החשיבה הזו היא אפילו בגדר כפירה, עבודת אלילים".
תסביר.
"לחשוב שאני יודע מה אלוהים רוצה ומי שחושב אחרת הוא 'בוגד', או 'שכח' או 'לא מבין'. היה מאבק מאוד אלים כנגד הסכמי אוסלו לפני רצח רבין. אני הייתי בעזה, כילד, כנער. יש שם בני אדם. הם רוצים בחירותם כמו שאנחנו רוצים. מה האלטרנטיבה אם לא הסכם? אי אפשר לפתור את זה באמירות ש'אין עם פלסטינאי' וש'אלוהים איתנו'".
"אלו לא הערכים שגדלתי עליהם. זו כפירה מזווית דתית ומבחינה אזרחית מאוד מסוכן", אומר דבוש ומסביר שמי שהוביל את הקו היה הרב דרוקמן, מהרבנים הבולטים בציונות הדתית. בהובלתו ובהשפעתו הובילו חניכיו שינויים בתנועת בני עקיבא.
"הוא הוביל את הציונות הדתית מלהיות חלק מתנועת העבודה שיישבה את הארץ, לתנועה שמאמינה שיש לה שליחות אלוהית ו'נעשה אותה בכל מחיר'. התיישבות בארץ ישראל הפכה לחשובה מכל דבר והיא נעשית בשם ציווי אלוהי".
חברתי, סביבתי ופוליטי
ההתקרבות לצד השמאלי של המפה הפוליטית חלה במקביל לבחירתו לחיות בפריפריה, לא רחוק מהגבול עם עזה. לאחר השירות הצבאי הגיע דבוש לקיבוץ רבדים, שם התנדב עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי ויחד עם מספר משפחות הקים בית ספר עבורם. בן 23 כבר ניהל את בית הספר שהיה מסופח לצפית. שם גם נולדו שני בניו. מ-2008 הוא מתגורר ביישובי הנגב המערבי – ברור חיל, שדרות ונירים. ב-96', בהשפעת רצח רבין, הצביע מרצ ובחר בפרס לראשות הממשלה.
דבוש פעיל חברתי, סביבתי ופוליטי כבר מעל שני עשורים. בתחילת שנות האלפיים, עם סיום התואר הראשון באוניברסיטת בן גוריון חיפש "לעשות טוב בעולם", היה פעיל ב"מגמה ירוקה" והוביל מטעמה את המאבק נגד התוכנית להקמת יחידת כוח פחמית שלישית באשקלון, "מאבק שהסתיים בניצחון".
מסוף 2005 עבד ב"שתיל", ארגון חברתי מיסודה של הקרן החדשה לישראל, שמספק שירותי תמיכה וייעוץ לקידום ארגוני סביבה, צדק חברתי, דת ומדינה וזכויות אדם.
ב-2014, במהלך מבצע "צוק איתן" בעקבות פניה שקיבל מחבר'ה מנירים (אז עוד התגורר בברור חיל), הוביל את הקמת "התנועה לעתיד הנגב המערבי", בדרישה להסכם מדיני מול עזה.
"רקטת הקאסם הראשונה נורתה מרצועת עזה לעבר ישראל באפריל 2001 ונחתה בשטח פתוח סמוך לשדרות. הנגב המערבי כולו היה שנים ארוכות בסבבי מלחמה אינטנסיביים. הקמנו תנועה של אנשים משדרות, אופקים, נתיבות, יחד עם חברי קיבוצים משער הנגב ומאשכול, מתוך צורך להשפיע ולשנות. זו תנועה שנולדה בעיקר מהורים, אימהות, שהן כוח מניע חזק, כדי להביא להסדר מדיני".
ב-2015 היה ממייסדי תנועת הפריפריות שהובילה את "צעדות השוויון", בדרישה לצמצום הפערים בין המרכז לפריפריה. בהמשך יצא לאור ספרו "מרד הפריפריות". ב-2024 הוסמך לרבנות במסגרת בית המדרש לרבנות ישראלית של מכון שלום הרטמן וכיום הוא מנכ"ל קול רבני לזכויות אדם.
המקום בו מתקבלות הכרעות
במקביל לעשייה החברתית נכנס דבוש לפוליטיקה. ב-2015, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, התמודד על מקום ברשימת מרצ והגיע למקום השמיני. בפריימריז לכנסת ה-21 הגיע למקום עשירי.
"הקפיצה לעולם הפוליטי היא לא פשוטה" אומר דבוש. "אני איש שפועל במישור של החברה האזרחית, אבל הבנתי שצריך לזוז ממאחורי הקלעים כדי להשפיע. יש לי הבנה פוליטית עמוקה ואני עובד בזירה הפוליטית כבר 25 שנה. בסופו של דבר, ובוודאי עכשיו, זה המקום שבו מתקבלות הכרעות, מוכרעים תקציבים ונבנה כוח, שהשאלה היא איך משתמשים בו. זה המקום שבו צריך להיות".
הוא היה בעד החיבור עם העבודה למפלגת הדמוקרטים, "כדי לבנות כוח יחד".
"בהרבה מובנים אנחנו המפלגה הדמוקרטית היחידה. חשוב לי להיבחר לעשיריה ראשונה כי אני רוצה להשפיע".
בבחירות האחרונות מרצ לא עברה את אחוז החסימה, ולמעשה כמעט נמחקה מהמפה הפוליטית. למה זו המפלגה שבה בחרת להתמודד?
"הצבעתי בעבר 'עבודה', כשהיו מנהיגים שהתאימו לתפיסת עולמי כלכלית-חברתית-מדינית. מרצ מאוד ישרה, מאוד ברורה לגבי הערכים המובילים ולא מנסים לטשטש, ולי זה מתאים. הערכים שמובילים אותי מאוד ברורים: צמצום הפערים ושוויון יחסי הכוחות בין הפריפריה למרכז; לחיות בשלום יחד בין הנהר לים; מדינה דמוקרטית והפרדת הדת מהמדינה. מרצ לא מנסה לטשטש את השמאל".
ב-7 באוקטובר היה דבוש עם משפחתו בביתם בקיבוץ נירים בעת ההתקפה. הם פונו ביום שאחרי, ובאוגוסט 2025, אחרי כמעט שנתיים, חזרו לביתם בקיבוץ. הוא ממשיך להוביל את "קול רבני לזכויות אדם" שיוצר נוכחות מגינה על פלסטינים בגדה תוך כדי שהוא מתמודד עם השיקום הקהילתי והאישי שלו.
כמי שהיה שם ב-7 באוקטובר, אתה עוד מאמין שיש עם מי לדבר בצד השני?
"אני מאמין שהסדר מדיני הוא הכרחי. הסדר מדיני יכול לייצר מציאות אחרת, לייצר עתיד לנגב המערבי. אני אומר את זה ולא מנסה לטשטש, גם אם זו עמדת מיעוט. את זה כן כדאי ללמוד מהימין, שלא מתחפש למשהו אחר ולא מתבייש לומר את דעתו.
"אני מבין על בשרי את החששות והפחדים. יחד עם זאת, המחויבות לצדק ולשלום רק העמיקה, מתוך הבנה שאין תוחלת בסכסוך במעגל הדמים. גם בלבנון. יש השקעה של כוח ועוד כוח והבטחה לניצחון מוחלט, למחוץ. זה לא הוכיח את עצמו.
"אני לא נאיבי, ישראל חייבת כוח מגן חזק, לא לחבק את חמאס. את המפלגה מוביל יאיר גולן, איש מקצוע בתחום הביטחון שסיכן את חייו ב-7.10. אבל אין לנו תוחלת בלי הסכמים. אנחנו רוצים גבול יציב ולפעול בתבונה כדי להביא הסכמים".
מהלך כזה דורש אחריות, מוסיף דבוש.
"סמוטריץ' מגיע לשדרות ומבטיח שנגרש ונתנחל ונהרוס. ממשלת ישראל עושה הכול כדי לטרפד הסכם. בנתיים נתנו לחמאס להתעצם. חמאס חתום על הסכם במסגרתו הוא צריך למסור את נשקו, צריך למצות את זה. אנחנו צריכים לייצר ביד אחת כוח צבאי חזק וכוח רב לאומי בעזה ואת היד השנייה להושיט לדיפלומטיה ופיוס, להכין לחיים של שלום. להפוך את כיוון הגלגל. כרגע מה שקורה זה חוסר אחריות וטיפשות".
להבין את מגבלות הכוח
"אני בעד ברית אזורית, תומך בהכנסת רשות פלסטינאית חדשה יחד עם כוח רב לאומי אפקטיבי. אצלנו הכוח הרב לאומי בלבנון, יוניפיל, מושמץ, אבל יש מקומות בעולם שהוא היה אפקטיבי" פורש דבוש את תפיסת עולמו.
"יש הרבה כלים דיפלומטים לא מנוצלים והממשלה לא רוצה לנצל אותם כי הימין הקיצוני מטרפד. אנחנו חוזרים לשחוק את הצבא ולהקיז את הדם של הילדות והילדים שלנו, וגם מחזירים לגודלם המקורי את כוחות האויב שנשחקו. חיזבאללה היה רמוס ושוב אנחנו חוטפים מהם. חמאס חזר לגודלו. ארה"ב מכתיבה לנו מהלכים. אני מאמין בשלום כערך, אבל גם כפרקטיקה לייצר ביטחון".
"גם אני לא רוצה גרעין באירן" אומר דבוש "אבל אם פועלים רק בכוח, נקבל כוח חזרה. אנחנו צריכים ליצור בריתות אזוריות. ברית דיפלומטית שתחליש את חמאס, בנוסף לכוח רב לאומי שמפרז, ולא להיכנס לרצועת עזה שוב ושוב".
בימין יש מי שאומר שאנשי הקיבוצים בנגב המערבי שהושיטו יד לשלום, לא למדו את הלקח.
"גם לפני 7.10 לא חשבנו שחמאס יחבק אותנו. הבנו את הסכנה וגם את הסכנה ברמיסה של הרשות הפלסטינאית וראיית החמאס כנכס. אני יכול להבין את הפחדים והטראומות. היינו נצורים, איבדנו חברים, חטופים. ייקח לנו כל החיים להחלים. אבל אני לא רוצה לתרגם את זה לכוח, אלא מה אנחנו רוצים להשיג עבור הילדים.
"אני רוצה מציאות טובה יותר לילדים. אני מעריץ אנשים כמו גדי מוזס שחזר לבנות את ניר עוז. נוצרה תפיסת מציאות שמלחמה שווה ביטחון. מעל 1,000 ימים של מלחמה הוכיחו שזה לא נכון. צריך להבין את מגבלות הכוח. אני לא מאחל מלחמה לילדים שלי, אני רוצה בכל כוחי מציאות של יציבות ושל שלום".
חיבורים חדשים
כאמור, ב-20.7.26 יערכו הפרימריז לדמוקרטים.
"יש הזדמנות לשני קיבוצניקים להיבחר: רם שפע, שגדל בתנועה ואני אוהב אותו ותומך בו, וגם אני, בכוח הבטחת הייצוג, יכול להגיע למקום ריאלי.
"יש לנו יכולת משלימות. רם מחובר לשיח קיבוצי, ואני מחובר למקום, לאזור הנגב המערבי. קיבוצים השתנו, לטובה" אומר דבוש, "נקלטו תושבים וחברים שהגיעו מהעיר, יש יותר מגוון. כמו מהלך החיבור שעושה התנועה הקיבוצית עם הקיבוץ הדתי, המטרה לעשות חיבורים חדשים, למצוא בריתות ולהשפיע.
"אני מאמין בקיבוצים, בתנועה הקיבוצית, במקום של הקיבוצים בחברה ישראלית. ככל שידעו לעודד כוחות לצדק שוויון, דמוקרטיה, ככה תהיה השפעה גדולה יותר. לתנועה הקיבוצית יש מקום מרכזי בהפגנות למען הדמוקרטיה, במאבק לשחרור החטופים, בעזרה לקיבוצים שנפגעו ופונו. אנחנו צריכים להיות גאים".
