קרן ורואי דרוקר, שני הייטקיסטים התגוררו בראשון לציון והתאהבו בשקט של המושב ובעבודת האדמה. לקח להם 10 שנים להחליט לרכוש שטח במושב ניר משה, שליד אשקלון ושנתיים נוספות להתחיל לגדל כורכום ומשק חקלאי עצמאי. אז איך משלבים עבודה בהייטק ביום עם חקלאות? זה שילוב שנותן לנו את כל העולמות," אומרת קרן, "בבית את באדמה, בידיים ובעבודת הכפיים – ובהייטק זאת עבודה בצווארון לבן, אבל זה שילוב נפלא"
"פעם אמא שלי שאלה אותי 'איך אני גידלתי אותך בעיר ואת כזאת חקלאית?' אמרתי לה שזה בא מבפנים." קרן דרוקר, חקלאית,משק דרוקר.
קרן דרוקר (42+2) ממושב ניר משה גילתה לפני 6 שנים את עבודת הכפיים עם הכורכום – והתאהבה. בתור הייטקיסטית בעבר ובהווה (וגם רואי בעלה, 44), היא מעידה על עצמה שמאז ומעולם חיפשה את העבודה עם הגוף ובשנים אלו היא מגשימה חלום. "בהתחלה חשבו שאנחנו משוגעים," היא אומרת. "החברים לא מבינים את זה עד היום. טבע ואדמה זה דברים שאהבתי תמיד. היום הם אומרים 'קרן הגשימה את כל החלומות' – ואכן הגשמתי והגשמנו. היום אנחנו מייצרים חלומות חדשים."
כורכום – תבלין הפלא
הכורכום הינו צמח רב שנתי שמוצאו מדרום אסיה ומרבים לגדלו בהודו ובסין. בתרבויות שונות הכורכום ידוע כצמח בעל סגולות ריפוי ובשנים האחרונות ידיעה זו מאושרת גם במחקרים שונים. הכורכום מזין, מזרז החלמה, טוב נגד בעיות במערכת העיכול ועוד.
הרכיב המשמעותי בכורכום הינו הכורכומין, והאחוז שהוא מרכיב מהשורש משמעותי להבנת 'חוזק' הכורכום. "בכורכום שלנו יש 4.8 כורכומין, שזה מעולה," מספרת קרן. "זה שורש אנטי דלקתי, אנטי פטרייתי, הוא מרפא, מטפל בכל כך הרבה בעיות, אנטי סרטני והרשימה עוד ארוכה. אני עובדת איתו ביום יום, אני מפרקת אותו במו ידי ומאז אני רואה בעצמי את הסגולות שלו על הגוף שלי."
אז איך הקשר בינכם לבין החקלאות התחיל?
"נולדתי בתל אביב ומגיל שנתיים גדלתי בראשון לציון. רואי במקור מרמת גן ומשם עבר בגיל 15 לראש העין. כזוג נשוי גרנו בראשון לציון ומאז ומעולם הרגשנו שאנחנו לא שייכים."
"יום אחד היינו בצימר ואמרתי לרואי 'תיראה את השקט שיש פה – פה אני רוצה לחיות'. אז התחלנו לחפש משק בדרום. בהתחלה חיפשנו מושב הרבה יותר קרוב למרכז ולקח לנו עשר שנים עד שהחלטנו לקנות שטח. כעקרון, רצינו שטח באזור אשקלון."
"אני תמיד רציתי לקנות משק, ידעתי שזה יהיה חלק משמעותי בחיים שלי. גם כשהייתי בצבא שאלו אותי באיזה מושב אני גרה, ככה שכנראה שמוטבע בנו משהו הרבה יותר קדום ממה שאנחנו יודעים להגיד בקול.
"תמיד ידענו שאנחנו צריכים את הקרקע ומשהו בתוכנו הניע אותנו לזה מבפנים. זה דורש תהליך כזה שצריך לבוא בהסכמה של זוג וכך היה."
"למעשה שנינו אנשי הייטק ורכשנו את המשק הזה בשנת 2016. כשהגענו לניר משה אמרו לנו הרבה פעמים – יש לכם משק, משק אמור להיות עסק."
"תעשו משהו, תפתחו משהו, תיזמו משהו. ואני אמרתי לבעלי: 'אוקי, אז במקום שנגדל חציר – בוא נגדל משהו, ירק כלשהו'. הרי שנינו רצינו להיות חקלאים, אז זה הסתדר."
"אני זוכרת את הרגע הזה שדרכתי על האדמה שקנינו ואמרתי לעצמי 'זה לא שיש לי אותה, אלא היא שלי'. את לא יודעת אילו עוצמות עוברות לך בגוף מהדבר הזה. זאת תחושה אחרת מדירה ולא נחליף את זה לעולם."
ואיך הגעתם לגידול כורכום?
"חיפשנו גידול שיהיה לנו קל יחסית, בכל זאת אנחנו עירוניים לכל דבר והגענו לכאן בלי שום ידע חקלאי מקדים לכלום."
"אחרי שנתיים שאנחנו גרים במושב, רכשנו 70 דונם והצעתי לרואי בעלי 'בוא נעשה חקלאות, שנרגיש שאנחנו עושים משהו בשטח שרכשנו."
"בהתחלה חשבנו על גידול אננס כי זה גידול של שנתיים, ולוקח המון זמן עד שהוא נותן פרי ואני ראיתי בזה כדבר טוב, כי לא רצינו משהו פעיל, רצינו שיהיה לנו זמן להבשיל ולהבין תוך כדי תנועה."
"במקביל התחלנו תהליך של משרד החקלאות להטבות ובדקנו על חממות, אבל גילינו שהפרויקט יקר מידי. אז התחלתי לחפש גידול חד עונתי וגידול שיהיה לנו קל להיכנס אליו. אני יכולה לומר לך שזה לא פשוט להיכנס לעולם החקלאות כשאתה לא בא ממנו."
"בשלב מסוים מצאתי חקלאי שרוצה למכור את החלקת כורכום שלו. מדובר בגידול של 9 חודשים וזה היה זמן טוב יחסית עבורנו. למעשה קנינו את העסק לפני שלוש שנים ומאז אנחנו מגדלים כורכום."
"רכשנו עסק פעיל – את כל הציוד, הכורכום שגדל על מצע מנותק, העברנו את כל מה שהיה לו מאזור השרון אלינו, וההסכם שלנו עם החקלאי היה שהוא ילמד אותנו שנה אחת איך לגדל, שהוא ידריך אותנו. אין הרבה ידע בארץ על גידול כורכום, לפחות לא ממשרד החקלאות."
"בנוסף, דרך הכורכום נודע לי שיש סבון מעולה שמייצרים עם שמן זית וכורכום. במשך שנה שלמה חיפשתי שיתוף פעולה למישהי שאמכור לה את אבקת הכורכום והיא תכין את הסבונים ולא הצלחתי למצוא."
"בסופו של דבר החלטתי ללכת ללמוד הכנת סבונים טבעיים – והיום אני עושה סבונים טבעיים ממגוון סוגים, בדגש על השילוב עם הכורכום. אנחנו קוראים לסבון: DRUCER דרוקר בריאות מהטבע."
המשק החקלאי שלכם מכיל עוד תחומים שאינם גידול כורכום?
"תיראי, כעיקרון רצינו משק מלא, שתהיה לנו נחלה משלנו. אז יש לנו גם סוסים, תרנגולות, כלבים וחתולים בבית ורצינו לבנות חווה. הרצון שלי היה לקנות חווה בטקסס אבל רואי בעלי לא רצה. אז אמרתי לו 'בסדר, אם לא בטקסס – אז בישראל'.
היום יש לנו את הבית בו אנו גרים, מאחור בנינו חוות סוסים ובה יש לנו שלושה סוסים וליד הסוסים יש 2.5 חממות של כורכום.
"להחזיק משק זה לא קל, את צריכה טרקטור ולבנות הכל בעצמך. למעשה גיליתי בעל חדש, בבית במרכז – בעלי לא היה דופק מסמר בקיר – ופה הוא בונה הכל. הוא עשה פה הכל לבד – את הגדרות והחממות לבד, הוא גם גילה את היכולות שלו ואת האהבה הזאת. צריך לאהוב את הסיפור הזה של אחזקת משק, אחרת זה לא עובד."
אתגרי החקלאות של משק דרוקר
"אפשר לומר שהסוג הראשון של החששות בכלל קשור למעבר עצמו למושב ולדרום. בשנתיים הראשונות נסעתי כל יום הביתה ותהיתי לעצמי – האם עשיתי טוב לילדים שלי? האם לא ניתקתי אותם מהפריבילגיות של המרכז? האם לא ניתקתי אותם למקום בדרום, משהו לא נודע שכזה, ליד עזה, עם טילים ועם סיכונים? להגיד שלא היו לי חששות זה לשקר."
"אני עד היום אני לא יודעת לא פגענו להם בחיים לעתיד עם כל מה שוויתרנו עליו בשבילם במרכז. מהצד השני, החיים שיש להם פה הם יותר איכותיים ואנחנו מהמרכז, אז אנחנו יודעים ואנחנו תמיד משווים למה שיש ומה שהיה לנו ומה שיש פה."
"חששנו על רמת ההשכלה, נכון להיום הדרום זה עדיין פריפריה, אבל זרמנו עם מה שבא מבפנים.
"ומבחינת הכניסה לעולם החקלאות – האמת שאני לא יודעת לומר בדיוק אילו חששות היו. למעשה שנינו עובדים בחוץ אז אמרנו – 'אוקי לוקחים סיכון והולכים על זה' ואמרנו 'אנחנו מנסים"
"חקלאות זה לא קל. אתה יכול להיות המגדל הכי טוב ואתה עדיין יכול להישאר עם הגידולים שלך בלי מכירה. אבל, אנחנו לקחנו את זה בחשבון והיום החקלאים פה אומר שאנחנו יותר מושבניקים מהם."
"פעם אמרו לנו – 'מה שאתם עשיתם בחמש-שש שנים אנשים לא עשו בחיים שלמים והם לא מבינים מאיפה הידע והיכולת – אבל כשאנחנו מחליטים משהו אנחנו עושים אותו עד הסוף."
איך אתם מסתדרים עם מכירת הגידולים החקלאים?
"זה מאוד קשה. נכנסתי להמון קבוצות של חקלאים והכרתי קצת לקוחות, וכל פעם שומעים עלייך כשאתה מתחיל להיכנס לשוק הזה, אז זה קצת מקדם."
"אבל את יודעת, באופן כללי זה מאתגר ללמוד איך לדבר בתחום המקצוע הזה. אני הרי באה מתחום התוכנה ולהתחיל לדבר עם חקלאים – זו שפה אחרת והתנהלות אחרת."
"אלו לא דברים שבאים כמובן מאליו אבל בסופו של דבר הצלחנו. כן הצלחנו לדבר עם משווקים והוכחה לכך היא שאני מוכרת את הכורכום 3 שנים. זה לא קל אבל עובדה שיש פירות."
מה האתגר המרכזי גידול כורכום מבחינתך?
"למצוא לקוחות – זה לגמרי האתגר. אנחנו מוכרים אך ורק בתוך הארץ. אז גם הלקוחות שיש לך בשנה אחת לא בהכרח יהיו הלקוחות שלך בשנה הבאה, יכול להיות שהם יעברו לספק אחר."
"בחקלאות – כל הממעיט במחיר זוכה – שוק לכל דבר. בנוסף לכך, חקלאים שרואים שמשהו מצליח מתחילים לגדל בעצמם גם. יותר מכך, את הכורכום את מוציאה מחודש ינואר עד מרץ-אפריל."
"זאת אומרת שאין לך אותו הכורכום לאורך כל השנה, ההפך. מדובר בשלושה חודשים מאוד אינטנסיביים – כל החקלאים מוציאים אותו לשוק באותו הזמן אבל ביוני-יולי כבר אין לאף חקלאי.
"אבל אני חושבת שצלחנו את האתגר ואני מקווה שנצלח אותו גם בהמשך, וזה ממש אתגר שחוזר כל שנה מחדש."
"אבל לשמחתי אני יכולה לומר שמי שהיה מרוצה מהשירות חוזר, יחד עם העובדה שזה היה ועדיין עניין של מחיר ותחרות.
"פעם קנה ממני חקלאי 100 קילו כורכום ולאחר שעה הוא פירסם שהוא מוכר את כורכום שלו. אז את יודעת, זה לא היה כל כך נעים. אבל מהצד שני יש מקום לכולם בעולם הזה, וזה בסדר."
כשחקלאות והייטק נפגשים – משק דרוקר
רואי וקרן מגיעים מתחום ההייטק ועובדים שניהם במקצוע גם היום: "אני עובדת במרכז ובעלי עובד בדרום."
רבים מחשיבים זאת כשני תחומים שנחשבים לסותרים, לא?
"באיך שהיום יום ניראה – חקלאות והייטק זה סותר מלמעלה עד למטה. זה שילוב שנותן לנו את כל העולמות, בבית את באדמה, בידיים ובעבודת הכפיים – ובהייטק זאת עבודה בצווארון לבן, אבל זה שילוב נפלא.
"בהתחלה כשעברנו לכאן, ישבתי בבית במשך שנה וחצי. לאחריה חזרתי להייטק והיה לי קשה לחזור – היה לי ניתוק קשה מהבית והטבע במעבר הזה להייטק. הסיפור הזה של לעשות את השינוי – בבוקר סוג עבודה אחד ובערב סוג עבודה אחר, אבל מתרגלים גם לזה ונהנים מזה."
מה צריך להיות בעינייך הקשר בין החקלאות להייטק?
"אני חושבת שקידמה טכנולוגית יכולה לעשות פלאים לחקלאות, עבדתי בפיתוח זני פלפלים במשך 6-7 חודשים בשביל להכיר את העולם הזה, להבין איך מפתחים זנים."
"גיליתי שזה הייטק לכל דבר – תוכנית גידול לטווח של 10-15 שנים, המון מדע, המון התמודדות עם מחלות, המון בדיקות גנטיות וכו'. הבנתי כמה ההייטק נמצא בכל מקום – גם בחקלאות.
"הייתה לי תקופה מאוד יפה שם שבסופה עזבתי. עשיתי את כל מחזור ההאבקה והגידול של הצמח, זרעים שנשלחים לחו"ל ולעשות בדיקות, משהו מרתק. זה היה ממש מעניין לראות איך מה שאתה מגדל כל עונה ורואה את ההשבחה ואת ההתקדמות, מדובר בתוכניות גידול מרתקות.
"באופן אישי, החקלאות שלי היא חצי הידרופונית – כדי שהגידול יניב יותר ושיהיה קל לתחזק יותר. אז בעיני ההייטק קיים גם אצלי – פשוט חקלאים לא תמיד יודעים להגיד את זה."
"זה קיים כשאתה מגדל, כשאתה כותב, כשאתה מתכנן, יש תוכנית תקציבית של גידול, של צמיחה כלכלית, יש חשיבה תמיד קדימה והשקעה כלכלית. בדיוק כמו הייטק יש את הנושא של פיתוח מוצר. זה אותם חבלי לידה רק שפה זה קצת עובד אחרת זה הכל.
"חקלאי בהווייתו יודע לעשות את זה – להסתכל על הצמח ולהגיד מניסיון גם אם דרך פחות מטכנולוגיה ולהגיד איך המוצר צריך להתפתח. לעבוד עם משרד החקלאות ולהשביח צמחים זה הייטק לכל דבר."
יש משהו שההייטק לימד אותך לקראת העבודה בחקלאות?
"להתניע פרויקט מאפס זה דבר שאנחנו יודעים לעשות אותו בזכות העבודה בהייטק. בנוסף, אני חושבת שהעבודה ביחד והתמיכה – זה גם משהו שלמדנו שם."
"מה גם שהמידע שהיה לי מהעולם הזה תרם לי גם פה, כי יש לי את היכולות – אני יודעת איך לחפש לבד, אני יודעת לעבוד עם המדיה, אני לא תלויה."
"כך גם לגבי בעלי – הוא קנה טרקטור והוא יודע לתקן בבית – אם לא היה לנו את הידע של לבדוק, לעשות, הסיפור הזה של לא לפחד לגשת ללמידה ולעשייה לבד, זה משם והידע המקדים שלנו בהחלט תרם לנו."
"אגב, גם אם צריך צנרת חדשה אנחנו יודעים איך לגשת לדברים. אנחנו לא רובוטים, יש לנו איזושהי חשיבה מעבר.
"דוגמא נוספת שיש לי היא סוג הכורכום והיכולת להבין את קהל היעד שלי. הכורכום שרכשתי בהתחלה היה סוג אחר ממה שאני מגדלת כיום. במשך הזמן הלכתי והסתובבתי עם בעלי בשווקים. נסענו לשוק מחנה יהודה כי רצינו לחוש את הלקוח. אז חיפשתי כורכום וראיתי המון זנים שלא הכרתי."
"צהובים, ורודים והתחלתי לשאול מי מגדל ומאיפה זה מגיע, וככה נפתחתי לשוק."
"אני יכולה להגיד לך שמה שגדל אצלי השנה טוב עוד יותר מהגידול הראשון שלי, כי התקדמתי וכי אני מסתכלת מה קורה בחוץ, זה הסיפור של העולם האחר – עולם ההייטק, לראות לא רק את הספק אלא את הלקוח. לנסות להבין מה הם רוצים, מה תופס את העיניים שלהם, וללכת עם זה."
אז איך מבחינתכם החיים במושב ניר משה?
"תענוג, במושב את יודעת איפה השיבר ואיפה להרים את המושב ואת פשוט יודעת הכל.
"בעלי היום אומר לי: 'תראי את הילדה שלך, את חושבת שהיא הייתה פורחת ככה בעיר? מה היה לה במרכז? טלוויזיה, מחשב וחוג?' ובאמת, הילדה שלי מתנהגת כמו מושבניקית מלידה ולא זוכרת את העיר (בת 10), חיה את השטח, את האדמה, חיים אחרים לגמרי."
"אי אפשר להשוות את זה למרכז, אני היום לא מסוגלת. יש לי קלסטרופוביה, איך אני חייתי שם אני לא קולטת את זה. רק מי שעושה את המעבר הזה מבין."
"הבן שלי פחות מחובר, הוא מאוד אוהב את המחשב, הוא אורבני ורוצה לחזור לעיר. הוא אוהב את הבית והחיות וזה נחמד בעיניו אבל הוא אוהב את העיר והקניונים וזה בסדר גמור.
"היום אני יודעת שהמגורים בפריפריה זה לא משהו שעוצר את החיים. אחרי שאת רואה את הקהילה והיכולות של המקום, בכלל. כשאתה מכיר אתה יודע כמה טוב יש פה. וכמה שתבדוק את זה – זה לא משהו שאפשר לכמת אותו, ולכן עבורנו זה היה הימור. בזמנו אמרתי לרואי: בסדר, מקסימום חוזרים אחורה. אבל הלכנו עם תחושת הבטן ועכשיו אנחנו שלמים עם זה לגמרי אז הכל בסדר."
יש לכם חלומות נוספים להמשך משק דרוקר?
"אנחנו רוצים לבנות עוד בית, אני רוצה לחבוץ גבינות. למעשה – כל הדברים שמאוד אהבתי לאורך השנים אלו, הדברים שהובילו אותנו ומובילים אותנו עוד היום. פעם היינו נוסעים לצפון לאיזה צימר והייתי אומרת לרואי: 'ככה אני רוצה לחיות, לעשות בבית, לגדל את הדברים' והגשמנו את זה."
יש מסר שהיית רוצה להעביר לקוראים?
"אני חושבת שצריך ללכת עם הלב. לב בשילוב של מוח ורציונל, אבל אני חושבת שבפנים כל אחד יודע מה הוא אוהב בחיים שלו. ואני בעד שכל אחד יגשים את החלומות שלו ויגשים את עצמו."
"עשינו שינוי דרסטי מעיר למושב וצריך להיות מאוד חזק בשביל זה. צריך להיות אדם חזק וזוגיות חזקה, אבל אנחנו יודעים שיכולנו ושיש לנו אחד את השני ואנחנו מאושרים בחלקנו, שום וילה במרכז לא תקנה אותי."
"אז אני מאחלת לאנשים ללכת עם הדברים הקטנים שיש בפנים. אני לא חלמתי שבאמת אהיה חקלאית והנה זה קורה. אז להקשיב לחלומות ולאט לאט, זה לא בא ביום. אפילו חלום קטן."
"וככל שאתה עושה שינוי בחיים – דברים אחרים באים אלייך. לא חלמתי שאקבל את מה שיש לי היום בחיים. אני חיה בדרום עם הטילים אבל אני לא מחליפה שום דבר."
צילום: משק דרוקר
