למה ביבי? – גם אם לא תרצו, הוא (כמעט) אגדה !!! כיצד ניתן להסביר את האהדה הרבה שנתניהו זוכה לה בקרב חלקים לא מבוטלים של הציבור? כיצד זה שציבורים שלמים נשאבים אליו כמו מגנט, למרות התיקים הכבדים התלויים נגדו?
בין אם נודה בכך או לאו, ביבי נתניהו הוא קוסם, רב-מג, אשף שיווק, אמן ביחסי ציבור בינלאומיים, הוא מר תקשורת, נואם מוכשר ורהוט, כריזמטי, הוא כל מה שפוליטיקאי מתחיל ו/או ותיק היה מייחל לעצמו. גם מתנגדיו החריפים ביותר, לרבות מי שמפגינים נגדו יום יום ב'בלפור', בגשרים ובשאר ראשי חוצות לא מתכחשים לכישוריו וליכולותיו.
יש לו רק בעיה קטנה אחת. מעבר לכישרונות ולכישורים הטרומיים של רוה"מ, הוא מסית ומדיח, הוא זורע שנאה, הוא מגביר את הקיטוב והפילוג בעם, הוא עושה דמוניזציה ליריביו בהתקפותיו החוזרות ונשנות על 'שמאלנים', 'אנרכיסטים', 'מפגינים' ('מדגרת אנרכיה'), 'מפיצי מחלות' ('מדגרת קורונה'), הוא מאשים אותם כמי שהם איום קיומי למחנה 'הימין' ובעצם איום על האומה כולה, הוא נלחם בשלטון החוק, הוא רב-אמן בשיטת 'סכסך, הפרד ומשול'. לבסוף, בשורה האחרונה, הוא גם נאשם בשורה של עברות חמורות שיובילו אותו להתייצב יום אחד, מתישהו, באחד מאולמות בית המשפט המחוזי בירושלים.
ובכל זאת ולמרות זאת, כיצד ניתן להסביר את האהדה הרבה שביבי זוכה לה בקרב חלקים לא מבוטלים של הציבור? כיצד זה שציבורים שלמים נשאבים אליו כמו מגנט, למרות התיקים הכבדים התלויים נגדו.
אנסה לקבץ חלק מזערי מהסיבות שנותנות, אולי, תשובה חלקית לשאלה: 'למה ביבי'. אפשרות אחת מציעה אמירה של תומכיו שלפיה, מלבדו אין בנמצא ולא קיים במגרש הפוליטי מנהיג בעל שיעור קומה כמותו שמסוגל להחליף אותו ו/או לתפוס את מקומו. יש בדל אמת באמירה הנ"ל. נכון להיום וככל שנתבונן, 'המגרש' הפוליטי-מפלגתי איננו מציע שום דמות מנהיגותית וסמכותית המסוגלת להתמודד בהצלחה מול ביבי. ערב הבחירות האחרונות הסתמנה תקווה שזה יהיה בני גנץ, מנהיג "כחול לבן". לדאבון לב התקווה הזו נגוזה. נותר רק לקוות שאי-שם, היכן שהוא, צומח מנהיג חדש, בעל שיעור קומה מוסרי, סמכותי ומנהיגותי. נכון להיום, הוא עדיין לא נראה בשטח.
תשובה אפשרית שנייה מורכבת יותר. כמו מנחם בגין לפניו, גם נתניהו הצליח להפוך עצמו לאשכנזי הכי 'מזרחי' בשטח. ציבורים גדולים, בעיקר מקרב עדות המזרח, הצביעו ויצביעו עבורו בכל מצב ובכל מזג אוויר. הם אוהבים אותו. לתחושתם הוא אחד מהם. הוא מדבר בשפה שהם מבינים. הוא הכי מייצג את מי שרואים עצמם 'מקופחים', מול 'המערכניקים' שדפקו אותם בעבר. ביבי הוא אמן של ניפוח וטיפוח תחושות קיפוח. בשנות כהונתו הוא הצליח לנכס לעצמו את 'התחושות' הללו ולהפוך אותן לנכס מפלגתי-פוליטי משפיע ורב עוצמה. איך התבטאה מצביעת ליכוד אחת: "תמיד נצביע ביבי. לא יכולים להצביע למישהו אחר"…
אפשרות שלישית היא תוצאה של מצב לפיו הוא נתפס בעיני רבים מתומכיו כ'אנדרדוג'. שהרי אין מוכשר ממנו ליצור תחושה של קורבן שתכליתה ללכד סביבו את "הבייס". הוא אינו חדל מלהציב עצמו כקורבן למזימה אפלה. העובדה שהוא מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים כמעט ולא עושה רושם על תומכיו. ממש לא אכפת להם שמנהיגם מואשם בפלילים. יש אפילו מי שסבורים שכתבי האישום הללו מעניקים לביבי מעין 'חסינות' ציבורית. מאחר וכל 'השמאלנים' מתנפלים ותוקפים אותו ללא הפוגה, חובה להתאגד ולהתאחד. צריך לסייע לו ולהתייצב מאחוריו. מעלילים עליו עלילה שפלה ולכן הוא זקוק לסעד ולתמיכה. רק על ביבי אפשר לסמוך שישמור ויגן עליהם ועל מדינת ישראל. ובכלל, ראו כיצד הוא מופיע בחברתם של מנהיגי עולם ואיזה כבוד הוא מביא למדינה ולעם ישראל.
כאמור, נתניהו מצליח לשמר מגמה שהחלה עוד בסוף שנות ה-70 ("המהפך"), תזוזת הציבור ימינה, תוך שימוש מושכל במוטיבים פלגניים, בדלניים ולאומניים. השימוש במנטרה: "נתניהו טוב ליהודים" – לא לכלל אזרחי ישראל, אלא רק ליהודים – תקע שורש עמוק וסייע לו לטפח תשתית יציבה של תומכים, לשרוד פוליטית ולעמוד בראש רוב הממשלות שקמו בישראל במהלך שני העשורים האחרונים. הוא השכיל לשתול בליבות תומכיו את 'תאוריית הקשר' נגדו, בטענה שצמרת מערכת אכיפת החוק והמשפט רודפת אחריו (רוני אלשייך, שי ניצן, אביחי מנדלבליט, הפרקליטות, המשטרה, מערכת המשפט). ברוב כישרונותיו הוא הצליח לצבוע גם אותם כ'שמאל' ולהאשים שהם 'תפרו לו תיק'. מישהו כתב עליו פעם, שעדיין לא נברא איש כמותו שיודע להוציא במומחיות כל שד אפשרי מבקבוק……
וישנה סיבה נוספת המאפשרת לנתניהו לשמור על פער משמעותי בינו לבין מי שמייחלים להחליפו. סיבה זו נוגעת לחולשתו הכרונית של 'השמאל' הציוני ולכך שהוא הפך לגורם לא רלוונטי בפוליטיקה הישראלית. למעט רסיסים פעילים של מרצ, 'השמאל' הישראלי מת מיתת נשיקה. מפלגת כחול-לבן, אף שהיא חלק מהממשלה והקואליציה, הולכת ומצטמקת בסקרים ומנהיגה התאדה לגמרי במבוכי השלטון. "יש עתיד" של יאיר לפיד אינה מהווה איום רציני על שלטון נתניהו. באמתחתה אין שום מסר חברתי המסוגל לסחוף אחריו המונים. יש מי שכבר ממליכים את נפתלי בנט ("ימינה") כמלך החדש. ניסיון העבר מראה כי מצב מפלגתו תמיד טוב יותר ב'סקרים' מאשר ב"יום הבוחר".
לסיכום, חלק מהפרשנים הפוליטיים רואים ב'משבר הקורונה', על כל ספיחיו הבריאותיים, הכלכליים והחברתיים, פתח אפשרות העשוי לסמן את קץ כהונתו של ביבי כרוה"מ. על פי 'פרשנותם', תומכי "ליכוד" שנפגעו קשות בכיסם ובפרנסתם – וישנם לא מעט כאלה – יפנו לו עורף ויינטשו אותו ביום פקודה (בחירות). אפשרות אחרת, לא פחות סבירה, היא שהפרשנות הנ"ל מבוססת על משאלות נפש ושגם אם מצבו של נתניהו הולך ונחלש בדעת הקהל, בקרב תומכיו המושבעים הוא עדיין חזק ויציב. 'מחנה הימין' מתקשה לחשוב על מישהו אחר שיבוא במקומו. לכן, גם אם ההפגנות נגד ביבי יימשכו מכאן ועד להודעה חדשה, ספק אם יש סיכוי שמשהו, מלבד פסק דין מרשיע, יביא אותו להתפטרות ו/או לסוף דרכו הפוליטית.
