האדריכל פרדי כהנא מבית העמק מצפה מהתנועה הקיבוצית להיות גורם מוביל להתארגנות קהילתית מרחבית
"זמן קיבוץ", ליאור, אלישע וגם 'קיפי', שלום,
חברים יקרים, על מה מדובר? על קיבוץ? על איזה קיבוץ? שיתופי, מופרט, משויך? התנועה הקיבוצית כוללת את כל אלה. אם כן, מה היא התנועה הקיבוצית? תאגיד של יישובים "קהילתיים" בדרגות "שיתוף" שונה, משיתוף מלא ועד המופרט הטוטאלי? בכך התנועה הקיבוצית יכולה להגדיר את עצמה רק כ"תאגיד", לא יכולה להתגאות ברעיון משמעותי קובע. למעשה לא יכולה לענות על השאלה: "מה היא המהות של התנועה הקיבוצית?"
אלישע מזהיר בפני הסכנות של השיוך. אולם השיוך הוא למעשה השלב האחרון והמסיים של כל תהליך "שינוי והפרטה". ספק אם 'קיבוץ מופרט" יוכל לקלוט אנשים שמוכנים להצטרף ללא רכישת מגרש ובניית בית שלהם, גם לפי הסדר זה או אחר – אולי כתושבי "שכונה" נפרדת וללא "חברות" באגודה השיתופית, וכולנו כבר יודעים לאן זה מוביל…
שורשי "הקיבוץ" וגם של התנועה, שתולים בערכי השיתוף הקהילתי של א.ד. גורדון, קרופוטקין, בורוכוב ועוד והתאמתם לצורכי ההתיישבות. "הקבוצה" הייתה קטנה מדי לענות על צרכים אלה והוקם הקיבוץ הגדול והגדל שהתפתח לגורם מרחבי וייחודי: ה"תנועה הקיבוצית" ולצד קהילת "מושב העובדים" כקהילה קו-אופרטיבית חקלאית נוצרה "ההתיישבות העובדת" כתופעה מרחבית, קהילתית וייחודית בכל קנה מידה עולמית.
בינתיים ישראל עברה להיות "מדינת עיר" בה יותר מ92% של אוכלוסייתה היא עירונית כשלצדה עדיין קיימות יותר מ-250 קהילות "קיבוציות" ויותר מ-440 מושבים כקהילות קואופרטיביות, (פחות או יותר…), לא כ"מרחב כפרי" אלא כ"מרחב קהילתי", קהילות חקלאיות אשר מהוות מרבית המעבדי הקרקעות במדינה, שומרי הגבולות והשטחים שעדיין "פתוחים".
קיימים שני אופנים של המהות האנושית: הפרט, האינדיבידואל והקהילה, אין משהו אחר, או זה או זה… העיר היא המעון של האינדיבידואל, לטוב וגם לרע ובמקביל עם ההגירה המתמדת אל העיר, האדם בוחן את חיי הקהילה כחלופה לחיים יותר משמעותיים וגם יותר יעילים. עם הקמתה של "ההתיישבות העובדת" נוצרה חלופה זו כמציאות חלופית ובכך מצב זה הוא תופעה ייחודית למדינת ישראל: שתי ישויות מרחביות, העירונית והקהילתית, לא כקומונות פרטניות או פרבריות, אלה כמציאות מרחבית וייחודית.
התנועה הקיבוצית צריכה להיות הגורם המוביל להתארגנות הקהילתית המרחבית.
התנועה הקיבוצית כתנועה קהילתית, עוטפת את כל זרמי ההפרטה וגם את השיתוף ברצף הכולל את הקיבוץ השיתופי וגם כל קהילה שמגדירה את עצמה כ"שיתופית": ערבות הדדית, בעלות על אמצעי ייצור, חקלאות, תעשייה ויזמויות ומנהל פתוח, דמוקרטי ושוויוני.
על התנועה להגדיר את רמת הייחודיות "השיתופית" הזו וכל קיבוץ יצטרך לבחון את מעמדו בהתאם. החלופה היא הקהילה, הייחודיות היא בקהילה השיתופית.
