יבול שיא
הרפת והחלב
אוהד דרשן

אוהד דרשן ואוריין שוקרון לא "סוגרים את המפעל"

3 דק' קריאה

שיתוף:

אוהד דרשן, במקור ממושב נחלים ואוריין שוקרון, שני מוזיקאים צעירים ומוכשרים שיתפו פעולה יחד עם התזמורת האנדלוסית "אל מוגרביה", והצליחו לשלב קשת רחבה של עולמות בביצוע חדש ומיוחד, שילוב של "אינתי עומרי" (מיכה שטרית) ו"אינתה עומרי" (אום כולתום) * הגרסה המחודשת "סוגרים את המפעל" מהממת

 

"סוגרים את המפעל בואי נלך הביתה זה לא משתלם, לא משתלם… לא משתלם זה עניין של כלכלה, של פוליטיקה עניינים שברומו של עולם אבל לא בעניין, לא בעניין שלנו" היש טקסט מתאים מזה לתאר את מצב עולם התרבות בחצי שנה האחרונה? זה בדיוק מה שהרגיש היוצר אוהד דרשן, כשהשיר של מיכה שטרית פתאום נקלע לאוזניו לפני כשלושה חודשים. הוא החליט להפיק עיבוד מחודש לשיר, יחד עם חברו אוריין שוקרון, שהביא מצידו את הקלאסיקה של מוחמד עבד אל-ואהב. שני המוזיקאים הצעירים והמוכשרים שיתפו פעולה יחד עם התזמורת האנדלוסית "אל מוגרביה", והצליחו לשלב קשת רחבה של עולמות בביצוע חדש ומיוחד.

 


אוהד דרשן: "התחלתי אמנם ככותב שירים ומבצע אבל באיזשהו שלב, בגיל 24, פתאום פגשתי את ישי והתגלגל העניין שנהייתי הגיטריסט שלו. אז שמתי את היצירה שלי בצד. לא הופעתי לבד מעל לחמש שנים. בזמן הזה, התחלתי להפיק, למצוא את הסאונד שלי בגיטרה ולתרום את הידע שלי באולפן משלי. בזמן הקורונה, לא הייתה עבודה כמובן אז מצאתי את עצמי באולפן מסוגר לבד, והרגשתי שזה הזמן הכי טוב להוציא את שיריי, כי היו לי את כל האמצעים והזמן להעמיק בזה"


 

דרשן שגדל במושב נחלים, תחת אורח חיים דתי, הגיע למוזיקה כמעט במקרה: "גדלתי במשפחה לא מוזיקלית בעליל שלא אהבו מוזיקה, אבל איכשהו הייתי בחוג פסנתר שלא צלח יותר מדי. בגיל 13 אבי קנה לאחותי גיטרה, אבל למעשה היא שימשה אותי – ברגע הראשון שאימצתי אותה, אמרתי לעצמי 'אוקיי – זה הסיפור שלי וזה מה שאעשה בחיי'. שם התחילה הקריירה שלי."

 

כבר מאז כתבת שירים?

"האמת שכן! כבר מההתחלה ברגע שניגנתי שני אקורדים, החיבור שלי לגיטרה הגיע דרך כתיבת שירים והלחנה. בגיל 25, אחרי שהשתחררתי מהצבא ולמדתי בישיבה, עברתי לירושלים אחרי סיבוב גדול שעשיתי מבית דתי עד לשם. לא ממש בטוח למה בחרתי בירושלים, פשוט הלב משך לשם."

 

מה השתנה ביצירה שלך מאז?

"קודם כל, היום אני פוגש הרבה יותר מוזיקאים. במושב, נתקלתי בנגני גיטרה בעיקר סביב מדורות, אבל בירושלים פתאום פגשתי אנשים שזה המקצוע שלהם ושלקחו צעד אחד קדימה. נתקלתי ביוצרים מסגנונות ועולמות שונים, אז זה שינה את כל ההסתכלות על מוזיקה. עד אז לא פגשתי דמויות שונות כמו שיש בעיר – הכל היה חדש בשבילי, אז זו חוויה משנת תודעה ללא ספק."

 

החיבור שנוצר

אחד היוצרים שדרשן פגש בירושלים הוא אוריין שוקרון וכבר תקופה ארוכה שהשניים חשבו על שיתוף פעולה מוזיקלי. תקופת הקורונה הביאה איתה זמן פנוי, הרגע המיוחל קרה והוביל לביצוע המשלב את ״אינתי עומרי״ של מיכה שטרית יחד עם ״אינתה עומרי״ של אום כולתום.

"אוריין דחף אותי להוציא את 'ילדותך' (השיר הקודם)," הוא מספר. "הוא המליץ לא לשמור דברים בבטן כי הגיע הזמן לשחרר. נפגשנו באיזה שישי ואמרנו – בוא נעשה כבר משהו יחד ובאותם ימים פשוט התגלגל לאוזניי השיר של מיכה, 'אינתי עומרי'. זה היה כל כך רלוונטי להיום – סוגרים את מפעל התרבות, מפעל חיי ואנלא מצליח לעבוד במה שאני רוצה. מאוד דיבר אליי, אז התקשרתי וסיפרתי לו והוא כנראה לא הבין אז אמר – 'כן יאללה', אבל למעשה התכוון לקלאסיקה 'אינתה עומרי' של מוחמד עבד אל-ואהב. מתוך הטעות הקטנה פתאום התבהר לנו שנחבר את שניהם יחד באולפן ומשם נוצר החיבור."

"אינתה עומרי" הוא אחד משיריה המוכרים של הזמרת אום כולתום. הוא נכתב בשנת 1964 על ידי אחמד שפיק כאמל והולחן על ידי מוחמד עבד אל-ואהב. בארץ, "אינתי עומרי" יצא בשנת 1998 – באלבום "מסמרים ונוצות" של מיכה שטרית. עבור אוריין, אוהד והתזמורת האנדלוסית זהו שיר כיסופים לעולם התרבות שהם חלק ממנו, עולם שנפגע קשה בתקופת הקורונה.

אחרי לא מעט שנים שבהם היה מאחורי הקלעים וניגן עם שלל אמנים, דרשן מתחיל להתרגל לסיטואציה החדשה בה הוא ניצב בפרונט: "ניגנתי בשנים האחרונות עם ישי ריבו ועקיבא תורג'מן ותמיד היה תהליך של קדימה ואחורה. התחלתי אמנם ככותב שירים ומבצע אבל באיזשהו שלב, בגיל 24, פתאום פגשתי את ישי והתגלגל העניין שנהייתי הגיטריסט שלו. אז שמתי את היצירה שלי בצד. לא הופעתי לבד מעל לחמש שנים. בזמן הזה, התחלתי להפיק, למצוא את הסאונד שלי בגיטרה ולתרום את הידע שלי באולפן משלי. בזמן הקורונה, לא הייתה עבודה כמובן אז מצאתי את עצמי באולפן מסוגר לבד, והרגשתי שזה הזמן הכי טוב להוציא את שיריי, כי היו לי את כל האמצעים והזמן להעמיק בזה."

 

לאן ממשיכים מכאן?

"כרגע אני מוכן להופיע בכל מקום ומול כל כמות אנשים שתתאפשר. אני עובד על שני אלבומים במקביל ולאט לאט ייצאו הסינגלים מתוכם אבל לא ממהר לשום מקום

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"בדרך כלל אני כותבת על אחרים," אומרת עדינה בר-אל, כתבת העיתון, חברת מושב ניר-ישראל * "הפעם החלטתי לכתוב עלי, ויותר נכון – על כל בני הדור שלי, הדור שגדל עם המדינה החדשה, הדור שהוריו
8 דק' קריאה
בצל המלחמה, ובצל הביטולים במערכת החינוך לאור המצב הביטחוני והאיום האיראני, הצליחו בתנועה החדשה בשומר החדש לקיים את מפעלי פסח המסורתיים כשהשנה המסעות היו מרגשים במיוחד.החניכים והחניכות צעדו בעקבות הגיבורים והגיבורות, וערכו מפגן הזדהות
2 דק' קריאה
בעקבות ביקורו של המחנך הנודע יאנוש קורצ'אק באשדות יעקב הוא שלח לילדי בית הספר מיקרוסקופ, מפות וציוד לימודי יקר. הילדים החזירו בחוברת בה דמיינו כיצד יסתיים ספרו "המלך מתיא הראשון" בכתבה משולבים קטעים מכתבה
3 דק' קריאה
למה חשוב שהטילים האיראנים יהיו מדויקים ואיך זה קשור לסדרת המשטרה C.S.I לאס וגאס? הרפתקאות הדי בן עמר בלילה אביבי אחד שלא ישכח   בעשר בלילה ירדה חניה זוגתי-לחיים-ארוכים מחדרה וניצבה בפתח החדר שלי.  "עשרות
4 דק' קריאה
אנשי תנועות הנוער הציוניות, אשר רבים מהם הפכו לחברי קיבוצים, פעלו ב-1944 בבודפשט להצלת יהודים תוך סיכון חייהם. בני הדור השני, "שגרירי המחתרת", פועלים כדי שמפעלם של ההורים לא יישכח *תמונה ראשית: משה אלפן,
6 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן