השופטת קבעה כי מכירה קמעונאית של עציצים, כדים ואבני נוי במשתלה אינה חקלאות * הנתבע יחויב לפנות את העסקים בתוך 90 יום ולשלם לרמ"י עבור למעלה מעשור של דמי שימוש מסחרי בקרקע חקלאית
בית משפט השלום באשדוד קיבל את תביעת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד בעל נחלה במושב שדה עוזיהו, והורה על הפסקת פעילותם של מספר עסקים מסחריים הפועלים במקום מזה שנים רבות בקרקע חקלאית. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופטת טלמור פרס, מחדד את ההבחנה בין פעילות חקלאית לגיטימית לבין מסחר שמוצג כחקלאות, ומטיל סנקציות כספיות משמעותיות על המפרים.
על פי כתב התביעה, שהתבסס על דוחות פיקוח ומעקבים משנת 2011 ואילך, הנתבע הפעיל בשטח הנחלה שורה של עסקים שאינם תואמים את הייעוד החקלאי של הקרקע וללא אישור רמ"י. בין היתר, כך נטען, מדובר היה בשתי יחידות דיור שנבנו ללא היתר, שטח אחסנה ועיבוד מצבות, וכן שני עסקים בולטים בהיקפם: "משתלת וונדי" המשתרעת על פני כ-3.2 דונם, ומתחם "המסלעה" למכירת אבנים ואגרגטים, שהתפרס בשיאו על פני כ-4.7 דונם.
רמ"י טענה כי הנתבע עשה דין לעצמו והפיק רווחים נאים על חשבון הציבור, תוך ביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה והפרת חוזה המשבצת.
לטענת הנתבע, מדובר ברדיפה אישית וב"אכיפה בררנית" מצד המפקח, כי במושב שדה עוזיהו ישנן הפרות רבות אחרות שאינן מטופלות. בנוסף הציג הנתבע הציג את עצמו כמי שממשיך מורשת חקלאית מפוארת, וטען כי הפעילות במשתלה ובמסלעה היא פעילות חקלאית במהותה – גידול צמחים והשבחת קרקע. לגבי המכירה במקום, נטען כי מדובר במכירה סיטונאית בעיקרה או בשירותים נלווים הכרחיים לחקלאות.
כאמור, השופטת טלמור פרס דחתה את טענות ההגנה אחת לאחת בפסק דין מנומק היטב. באשר לטענת האכיפה הבררנית, נקבע כי הוכח שהוגשו למעלה מ-50 תביעות דומות במושב שדה עוזיהו ולכן מדובר באכיפה אקטיבית כלפי כל מי שחורג ואין פה רדיפה וכי השיקולים להגשת התביעה היו מקצועיים וענייניים.
עיקר הדיון המשפטי נסב סביב השאלה מהי פעילות חקלאית? בית המשפט אימץ את הפרשנות המצמצמת של הפסיקה, לפיה רק פעילות הדרושה במישרין לייצור חקלאי תחשב ככזו. השופטת קבעה כי "משתלת וונדי" אינה עוסקת רק בגידול, אלא מתפקדת כחנות מסחרית לכל דבר ועניין.
בפסק הדין צוין כי המשתלה מוכרת ללקוחות מזדמנים צמחים שנרכשו ממשתלות אחרות (כלומר, לא גודלו במקום), וכן מוצרים נלווים כמו כדים, אדניות, כלי גינון ואף מזון לבעלי חיים. "מכירת שתילים ומוצרים נלווים לקהל הרחב נתפסת כפעילות מסחרית המנתקת את הזיקה הישירה לייצור", פסקה השופטת והדגישה כי קיומם של חניית לקוחות, שילוט הכוונה וקופה רושמת מעידים על אופי מסחרי מובהק, וכי לא ניתן להכשיר "חנות מכר" תחת כסות של שימוש חקלאי.
דין דומה נגזר על מתחם "המסלעה": השופטת קבעה כי אחסנה ומכירת סלעים, טוף, אדמה, אבני מדרך ואדני רכבת אינה פעילות חקלאית. השופטת דחתה את הניסיון להציג את האבנים כחלק מ"השבחת הקרקע" וקבעה כי מדובר בשימוש תעשייתי-מסחרי.
בית המשפט קיבל את עמדת רמ"י והשמאי מטעמה, וקבע כי הנתבע ישלם דמי שימוש ראויים עבור כל השנים בהן התבצעו ההפרות (בין עשור ל-14 שנים), ועד למועד הפינוי בפועל.
השופטת קבעה כי שווי המקרקעין כולל גם את הפוטנציאל היזמי, וכי מי שעושה שימוש לא חוקי בקרקע מתעשר שלא כדין גם מהמרכיב הזה. אי לכך, דמי השימוש יחושבו בשיעור של 6% משווי הקרקע, בתוספת רווח יזמי.
עוד נקבע כי בחישוב השטח לחיוב לא ינוכו שטחי "תמרון וגישה" החיוניים לפעילות המסחרית ו"הולכים אחרי הדלי" – כלומר, דינם כדין השימוש האסור העיקרי. לבסוף פסקה השוטפת על מתן צו מניעה קבוע האוסר כל שימוש לא חקלאי בנחלה. על הנתבע להרוס ולפנות את כל המבנים והשימושים החורגים – לרבות יחידות המגורים, המשתלה, המסלעה ומתחם המצבות – בתוך 90 ימים.
בנוסף הוטלו על הנתבע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. פסק הדין מהווה תמרור אזהרה ברור לבעלי נחלות במושבים, המפעילים עסקים מסחריים ללא היתר, ומבהיר כי בתי המשפט לא יהססו להורות על סגירת עסקים ולחייב בתשלומים גבוהים הכוללים את הרווח היזמי שהופק שלא כדין.
חריגות במושב
רק נציין כי כבר בשנת 2017 הגישה הפרקליטות בשם רשות מקרקעי ישראל 27 תביעות כנגד אגודת מושב שדה עוזיהו וכנגד בעלי משקים במושב והמשתמשים במשקים, שתכליתן הפסקת השימושים המסחריים והתעשייתיים המתבצעים שלא כדין ובהיקפים משמעותיים במקרקעי המושב, והריסת מבנים לא חוקיים.
מכתבי התביעה שהוגשו לבתי משפט השלום והמחוזי בבאר שבע, עולה כי נעשה שימוש במשקים האמורים במשך שנים רבות, תוך הפרה של הסכם השכירות בין הרשות לבין האגודה החקלאית במושב שדה עוזיהו, ללא שהתקבל לשימושים אלה אישור רמ"י, ותוך חריגה בוטה מהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהליה.
כאמור, התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימושים המסחריים והתעשייתיים, על מנת להשיב לקופת הציבור את אשר נלקח ממנו שלא כדין. ב-2017 טענה הפרקליטות כי סך הסכומים שנתבעו כדמי שימוש ראויים בגין השימושים המסחריים המתבצעים ב-25 נחלות אלו עומד על 27.6 מיליון ש"ח.
