הדר רובין, בת ניר עוז, פועלת לשיקום הקהילה, להנצחה מרגשת ולהשבת כל החטופים הביתה. כעת היא חושפת את שיריו של עמירם קופר שנחטף ונרצח, ומשתפת: "כבר בקיץ הקרוב יאוכלס הקיבוץ מחדש"
פורסם באתר "הידברות"
*תמונה ראשית: נשות ניר עוז בבית הכנסת הגדול בפריז, מרץ 2025. צילום: סשה מלכה
117 חברי קיבוץ ניר עוז נחטפו או נרצחו בשמחת תורה – ילדים, פעוטות, גברים ונשים, רוב בתי הקהילה נבזזו ונשרפו, ולמעשה – אין מי מחברי הקהילה שלא נפגע באופן ישיר. אך למרות הכאב והאובדן, נראה שדווקא בניר עוז, אחד מהקיבוצים המסמלים יותר מכל את טבח החמאס, מנסים להתחזק באמצעות מגוון יוזמות ורעיונות.
הדר רובין, בת לחברי ניר עוז שגדלה בצעירותה בקיבוץ, היא אחת הדמויות שמושכות בחוטים ועושות הכול על מנת לתמוך בקהילה. "כשפרצה המתקפה, הוריי היו נצורים בממ"ד במשך שש שעות", היא מספרת, "בשלב מסוים הם הבינו שאם יישארו שם עוד רגע אחד – הם ייחנקו חלילה, ואז הם יצאו דרך החלון והסתתרו במשך שעתיים. מבחינת ההגדרה הם נחשבים ניצולים, אך כבתם אני יכולה לומר שהם לא יצאו מהממ"ד כפי שנכנסו אליו. אבא לא הצליח להתאושש, ואחרי עשרה חודשים נפטר, אמא התאלמנה, והחיים של כולנו התהפכו מקצה אל קצה.
"באופן אישי, למרות שאיני מתגוררת בניר עוז, החיים שלי לא שבו למסלולם – לאחר שפרצה המלחמה יצאתי לחל"ת ולאחר מכן פיטרו אותי. במקום לחפש מקום עבודה חדש החלטתי שאני מתגייסת יחד עם אנשים נוספים כדי לגייס כספים לקיבוץ, ובנוסף, לעזור בעוד הרבה פרויקטים ויוזמות שונות למען התושבים".
להחזיר את האור
אחד הפרויקטים המיוחדים ביותר שהובילה הדר בשנה האחרונה, הוא "מסע הסבתות לפריז". "זה הגיע בעקבות כך שראיתי את מצבן הקשה של אימי וחברותיה", היא מסבירה, "הצלחתי לאסוף תרומות מהקהילה בפריז, והטסתי אותן למשך שבוע. האישה המבוגרת בקבוצה הייתה בת 86 והצעירה בת 73 – חלקן הגדול פדויות שבי, אלמנות או אימהות שכולות. גם אני ושתי חברותיי הצטרפנו למסע, וכולנו התארחנו אצל הקהילה היהודית בפריז שהייתה נהדרת.
יש גם פרויקטים נוספים שזכיתי לקדם יחד עם שותפה יקרה שלי – טלה זילברמן, חלקם למשפחות בודדות וחלקם לכל תושבי ניר עוז. בין היתר נוצר קשר מיוחד בינינו לבין משפחתו של החטוף עמירם קופר שהיה אדם מדהים – כלכלן וגם משורר. קראנו את השירים שכתב, ולא יכולנו שלא להצטמרר, כי שתולים בהם כל כך הרבה רמזים על מה שהתרחש בטבח. כביכול קופר הריח וידע את מה שעומד לקרות, כאילו ידע שבמתקפת חמאס הוא יילקח בשבי וימצא שם את מותו".
הדר עוצרת לרגע ומצטטת את אחד מן השירים:
"נעים נעים, כמו שקט שלפני הסערה
תמים תמים, כמו רגע שלפני הבעירה
עוד אין סימן לבוא סופה סוערת
האדמה עדיין לא בוערת".
הדר ושותפתה בחרו ליצור קשר עם בן קיבוץ נוסף – שחר והב, אשר התגורר בניר עוז עד לטבח, וניצל בניסי ניסים באותו בוקר, לאחר שהיה באזור המוסך והסתתר במיגונית, ואילו אשתו נשארה עם בנם הקטן בבית ושרדה, אך אביו של שחר נרצח.
"שחר הוא צלם חובב, ובמשך השנים צילם תמונות רבות מיוחדות במינן – של השדות הפורחים, של החקלאות והנופים, ועוד. החלטנו לקחת את התמונות של והב, ולשדך להן מילים משיריו של קופר".
"אבא היה איש המילה הכתובה", מספרת בתו רוית נוחומוביץ, "הוא כתב בכל הסגנונות האפשריים: שירים, מאמרים, מחזות, אפילו מאמרים פוליטיים, ואף הוציא שלושה ספרים לאור. במקביל לכך הוא היה כלכלן, בעל שני תארים, ובמשך שנים עסק בניהול הכלכלה בקיבוץ.
לצערי הוריי נחטפו במתקפת חמאס בגיל מבוגר מאוד – אמא בת 79 ואבא בן 84. שוחחנו איתם בטלפון עד לרגע החטיפה, והיינו עדים להתרחשויות בזמן אמת. החטיפה הייתה אכזרית ביותר, וגם השהות בשבי הייתה מאוד קשה. אימא הוחזרה אחרי 17 יום, יחד עם יוכבד ליפשיץ, בעסקה חד צדדית ללא עסקה או תמורה, ואילו אבא נשאר במעמקי האדמה בתנאים מזוויעים, יחד עם חברי ניר עוז נוספים, כולם אנשים מבוגרים וחולים. אבא שרד שם כארבעה חודשים, שזה בלתי נתפס, ללא תרופות או אוכל סביר, לבסוף הוא מצא שם את מותו, ובימים אלו נחשב עדיין ל'חטוף חלל'.
"לוח השנה שיוצא בימים אלו מאוד מרגש אותנו כמשפחה", מעירה רווית, "זו לא רק ההנצחה של אבא, אלא בעיקר חיזוק נושא השבת החטופים, כי אסור לנו להורידו מסדר היום, חייבים לעשות הכול כדי שכולם ישובו כבר הביתה".
"אין כמו עם ישראל"
הדר מציינת כי מבחינה רגשית לא היה לה קל כלל להתבונן בתמונות שמלוות את לוח השנה. "ניר עוז הוא קיבוץ שתמיד בלט ביופיו, גם ביחס לקיבוצים שכנים באזור, הוא היה כל כך מטופח ומיוחד, כי הגנן של הקיבוץ הוא אדם שהגינון בנשמתו, מומחה עולמי לדשאים ולצמחייה חסכונית במים". היא שותקת, "נורא לחשוב על כך שכל הנופים והמראות המרהיבים הללו הם נחלת העבר בלבד", אומרת לבסוף.
כשמחמיאים לה על היוזמות שהיא מובילה, נראה שהיא נפגעת. "כי אני לא היחידה", היא מדגישה, "למעשה, אין כמעט בוגרי קיבוץ מכל קצוות תבל שלא עטו על הקהילה מיד אחרי שמחת תורה. עטפנו את כולם באהבה וגייסנו מתורמים וממתנדבים עזרה מכל הסוגים, וכאן אני חייבת לציין את העם הנדיר שלנו, כי אין מישהו שפנינו אליו בבקשת עזרה ולא סייע".
ומה קורה עכשיו? תושבי הקיבוץ חושבים לחזור אליו, כשיתאפשר להם?
"כן. לפחות בחלקם. הבניה בניר עוז כבר החלה: בשלב הראשון משופצת שכונה של בתי אגודה קטנים, שהיא השכונה החדשה ביותר שהייתה בקיבוץ, ובצמוד אליה נבנים כמה בתים חדשים. אל המבנים הללו יעברו אנשים מהקהילה שבחרו בכך, וכרגע גרים בכרמי גת. מדובר באנשים בין הגילים 18 -87. בנוסף לשכונה זו יבואו לניר עוז עוד שתי קבוצות של צעירים שיתגוררו בבתי ילדים ששופצו עבורם. האכלוס של שלוש הקבוצות מתוכנן כבר לסוף הקיץ הזה. במקביל, עוסקים עדיין בהריסת מבנים בקיבוץ, כי רובם ניזוקו באופן חסר תקנה".
ואילו רווית, בתו של קופר, מוסיפה: "הקיבוץ לא יוכל להשתקם כל עוד החטופים לא ישובו. כבר נגמרו לנו הכוחות לדבר על כך, וגם בימים אלו, כשמסתמן שאולי תהיה עסקה, אף אחד כבר לא אופטימי. שמענו את הדיבורים האלו עשרות אם לא מאות פעמים, אנו מחכים שסוף-סוף זה יקרה בפועל, ונפגוש שוב את בני משפחותינו האהובים".
גיוס המונים: לוח שנה – זכרונות מניר עוז
עזרו לנו להנציח את גן העדן שהיה ניר עוז. תנו לעצמכם וליקיריכם זכרונות מניר עוז לשנה החדשה, בתקווה להשבת כל החטופים ולשיקום הקיבוץ
הדר רובין
לקראת ראש השנה תשפ"ו, ולציון שנתיים ל-7 באוקטובר, נוציא לאור לוח שנה המביא את קיבוץ ניר עוז במיטבו, כפי שהיה בחיים שלפני. הלוח משלב יצירות של שני חברי קיבוץ: עמירם קופר ז"ל ושחר והב, יבדל לחיים ארוכים.
קופר (כך קוראים לו בניר עוז), נחטף על ידי חמאס יחד עם אשתו, ונרצח בשביו בפברואר 2024. הוא היה משורר, וחיבר ספרי ילדים. בשיריו הרגישים הרבה להתייחס לעונות השנה, לגידולים החקלאיים שבשדות הקיבוץ, ולאיום הביטחוני עליו.
משפחת ניר עוז ממתינה להשבת גופתו לקבורה בקיבוץ.
שחר – צלם, חקלאי, בעל ואב – שכל בטבח את אביו יוסי ז"ל. הוא הרבה לצלם, בכישרון רב, את הקיבוץ היפיפה ואת השדות המקיפים אותו.
"לא עייפי דרך, כי אם מפלסי נתיב!"
