נבו פישר, מנהל שותף של רפת הגליל המערבי מספר על האתגרים ועל ההישגים, ועל האהבה הגדולה לפרות
*תמונה ראשית: רפת הגליל המערבי, אזור לא אידיאלי לגידול פרות
במשך שנים היה נבו פישר מכפר מסריק מגיע לעבודה ברפת הגליל המערבי ב־3 בבוקר, אבל בשנים האחרונות, מאז שהתקדם לניהול הרפת, הוא מגיע לעבודה בשעה ״הנוחה״ 5 בבוקר. ״אני מרגבה במקור״, הוא מספר, ״הגעתי לרפת בגיל 16. אחרי הצבא חזרתי לעבוד בה, אחר כך הסתובבתי כמה שנים, ומ־2014 אני עובד בה ברצף. בשנת 2024 נכנסתי לניהול במתכונת ניהול משותף מלא יחד עם זיו שלזינגר״.
פישר ושלזינגר עושים את מה שברוב הרפתות קשה מאוד לעשות – מנהלים יחד בשותפות מלאה, בלי אגו ובלי חיכוכים. ״שנינו עובדים ברפת כבר שנים רבות״, אומר פישר, ״זיו עסק לאורך השנים בעיקר באחזקה ובתחום התפעולי, ואני עסקתי יותר בבריאות הפרות ובניהול המקצועי של העדר. בסוף זה הכל יחסים בין בני אדם. ביני לבין זיו תמיד היו יחסים טובים. הוא מבוגר ממני בכ־15 שנה, ובמשך שנים לא התחרינו על אותם תפקידים. כשנכנסתי לניהול, הוא כבר היה ותיק מאוד ברפת. יש בינינו חלוקת תפקידים ברורה, שנקבעה עם הכניסה לתפקיד כך שכל אחד עוסק בתחומים שבאחריותו. הראש שלי פנוי לדברים שאני צריך לעסוק בהם, וכך גם אצלו. כיף שיש עם מי לדבר ולהתייעץ ושאף אחד לא לבד, לא בטוב ולא ברע. המודל הזה דורש התאמה אישית ואמון, והוא לא בהכרח יעבוד בכל מקום, אבל עבורנו הוא עובד מצוין״.
כיף שיש עם מי לדבר ולהתייעץ ושאף אחד לא לבד, לא בטוב ולא ברע
רפת הגליל המערבי היא שותפות של קיבוץ כברי, רגבה וקיבוץ שמרת. האיחוד נעשה בשנת 1999, ואפשר לומר שהרפת המשותפת החלה לפעול בשנת 2000. ״מכסת החלב שלנו היא כ־11.9 מיליון ליטר בשנה״, מפרש פישר, ״המכסה המקורית של שלושת הקיבוצים הייתה מעט נמוכה יותר, ובמהלך השנים רכשנו עוד כמה עשרות אלפי ליטרים. אנחנו חולבים בממוצע כ־900 פרות לאורך השנה. את העגלות אנחנו מגדלים אצלנו. את העגלים הזכרים מוכרים בגיל שבוע, אנחנו לא מגדלים או מפטמים אותם״.
מי העובדים שלכם?
״בצוות הקבוע יש כ־20 עובדים. בקיץ קלטנו גם 12 בני נוער מרגבה ומשומרת. יש לנו עובדים מאוד ותיקים, העובד האחרון שעזב מיוזמתו היה לפני כארבע שנים. העובדים המקומיים כמעט אינם מתחלפים. אנחנו משתדלים להעסיק אנשים טובים, להתייחס אליהם בכבוד, והם מצדם מכבדים את מקום העבודה. העובדים התאילנדים מתחלפים בהתאם לתקופות השהייה שלהם, אבל בקרב שאר הצוות אין כמעט תחלופה. זה סימן לכך שטוב להם וטוב לנו, וזה חלק גדול מההצלחה של הרפת״.
התפיסה היא שהפרות הן מקור הפרנסה שלנו, וצריך לתת להן כבוד ותנאים מיטביים
מושב רגבה יושב על כביש עכו נהריה וספג לא מעט טילים וכטב״מים בתקופת המלחמה. ״ב־7 באוקטובר יצאתי למילואים ונעדרתי מהעבודה במשך כשלושה חודשים״, פישר אומר, ״בהמשך, כשהמערכה בצפון החריפה, יצאתי שוב למילואים. זו הייתה תקופה קשה מאוד, עם אזעקות, טילים וחליבות תחת אש. יש כאן שני ממ״דים ומיגונית ואחד הממ״דים נמצא ממש במכון החליבה. היו נפילות ורסיסים באזור, כולל רסיסים שנפלו על המערכת הסולארית, אבל הרפת לא נפגעה פגיעה ישירה. העובדים התאילנדים נשארו והרפת המשיכה לעבוד ללא הפסקה. לא פספסנו חליבה אחת ולא יום אחד של חלוקת מזון. גם השגרה המקצועית נשמרה כמעט במלואה. אולי בוטלו שני ביקורי רופא במשך כל התקופה. זו הייתה התמודדות מטורפת, אבל הרפת המשיכה לפעול״.
מודל הרפת השיתופית מוכיח את עצמו ברפת הגליל המערבי?
״לפי מדדים מסורתיים ומקובלים בענף, כמו רווח באגורות לליטר או עלות ייצור לליטר אנחנו שומרים על רווחיות יציבה. לצד זה אנחנו בודקים את עצמנו לאורך זמן. המטרה שלנו היא להישאר יציבים ולא לייצר קפיצות חדות, לא למעלה ולא למטה, אלא להשתפר מעט בכל שנה בכל המדדים המקצועיים והכלכליים. למשל, אם בשנה מסוימת מתו עשר פרות, נרצה שבשנה הבאה המספר יהיה נמוך יותר. ההתקדמות ההדרגתית הזו מוכיחה את עצמה לאורך השנים. יש שנים טובות יותר ופחות, בהתאם לתנאי השוק. אבל אנחנו מסיימים בדרך כלל ברווחיות טובה ומרוצים מהיציבות״.
ברפת הגליל המערבי יש כיום בממוצע כ־22 מטרים רבועים לפרה, נתון גבוה יחסית לרפתות בסדר גודל דומה. ״אנחנו רוצים להגדיל את זה עוד, וכבר קיימות תוכניות להרחבת הסככות, גם בלי תוספת מכסה מיידית״, אומר פישר.
"התפיסה היא שהפרות הן מקור הפרנסה שלנו, וצריך לתת להן כבוד. זו גם תפיסה ניהולית ברורה. מבחינתי אלימות כלפי פרה אינה מתקבלת בשום אופן. עובד שפוגע בבעל חיים אינו יכול להישאר ברפת. מעבר לערך המוסרי, אנחנו רואים בבירור שפרה שטוב לה, אז טוב גם לרפת. יותר שטח, צינון טוב, מים, אוורור, הזנה ותנאים נכונים מביאים לפרה בריאה, יעילה ויצרנית יותר״.
הגליל המערבי הוא לא אזור אידיאלי לגידול פרות מבחינת עומס, צפיפות, פקקים ומזג אוויר קשה ולח
בשנת 2019 נבנה ברפת מכון חליבה חדש, קרוסלה בת 60 עמדות. ״גם לפני כן הייתה קרוסלה, אבל קטנה יותר״, מסביר פישר, ״כל סיבוב יכול להכיל 60 פרות. המכון תוכנן לטווח של כ־20 שנה ויכול, אם יהיה צורך, לחלוב גם כ־2,000 פרות ביום, אבל כיום הוא חולב כ־1,000 פרות ולכן מבחינת ניצול הקיבולת הוא פועל מתחת ליכולת המקסימלית. אבל הוא נבנה מתוך מחשבה קדימה״.
״אנחנו גם מחזיקים מרכז מזון עצמאי שמפעיל אותו עובד אחד. משאית ערבול אוספת את מרכיבי המנה, מערבבת אותם ולאחר מכן נוסעת בין האבוסים ומחלקת. את מרבית חומרי ההזנה אנחנו מחזיקים אצלנו ופעמיים בשנה אנחנו מכינים תחמיץ – קוצרים ומכניסים לבורות תחמיץ, בעיקר חיטה ותירס. בכמה ימים בודדים אנחנו מכינים למעשה מזון לשנה שלמה. החומר נדחס ונאטם, עובר תסיסה ונשמר לאורך זמן. זו שיטת שימור יוצאת דופן ביעילות שלה״.
פישר, המתגורר כיום בקיבוץ כפר מסריק עם משפחתו גם עשה את החיבור המתבקש בין גידולי שדה כפר מסריק לרפת הגליל המערבי וכיום את רוב הגידולים לתחמיץ מעבירים לכאן מכפר מסריק, ״האלטרנטיבה היתה להביא מזון ממרחק גדול יותר, ולכן מערכת היחסים עם הקיבוץ חשובה לנו במובן הזה״.
איפה אתם רואים את רפת הגליל המערבי בעוד חמש או עשר שנים?
״חוסר הוודאות גדול מאוד. ביום אחד נדמה שהרפורמה עומדת לבטל את המכסות, וביום הבא המהלך נעצר. קשה להתחייב להשקעות ולהלוואות בתנאים כאלה. התוכנית שנמצאת כרגע על הפרק היא הרחבת הסככות הקיימות כדי להגדיל את שטח המחיה לפרה. אנחנו שוקלים גם לבנות סככה חדשה, כך שאם תהיה הגדלת מכסה או שינוי דרמטי בענף, נהיה מוכנים לקלוט פרות נוספות. יש שטח שכרגע נטוע בו אבוקדו אבל קיימת הסכמה שהוא יעמוד לרשות הרפת אם נצטרך. עם זאת, אי אפשר להתרחב בלי סוף. הגליל המערבי הוא לא אזור אידיאלי לגידול פרות מבחינת עומס, צפיפות, פקקים ומזג אוויר קשה ולח״.
ברקע האיומים של רפורמות, התייעלות ושינויים בענף, לרפת גדולה ומשותפת קל יותר להסתגל ולשרוד, ואפילו לשגשג. נקודת הפתיחה של רפת הגליל המערבי תהיה כנראה טובה יותר בכל רפורמה שתהיה. ״אני באופן אישי הייתי רוצה שכל מי שבחר להיות רפתן ורוצה להמשיך בכך יוכל להישאר בענף״, אומר פישר, ״אבל צריך להכיר גם את כיוון ההתפתחות של העולם ולהיערך אליו. התנגדנו לרפורמה. התנאים שהוצגו היו בעייתיים, ובעיקר היה יחס מזלזל וכופה כלפי הרפתנים. לא נראה שההיגיון המקצועי הוא שהוביל את המהלך. אם הייתי משתכנע שהפגיעה ביצרנים באמת תוזיל את המוצר לצרכן, הייתי מוכן לשאת בחלק מהנטל. אבל אני לא מאמין שזה מה שהיה קורה בפועל. אני לא כלכלן, אבל ברמת התפיסה נדרשת מעורבות אמיתית של המדינה.
בסוף מדובר במזון לאזרחים, והמדינה צריכה לקחת אחריות על היכולת לייצר אותו כאן. שוק חופשי יכול להתאים ליבוא של מוצרים מסוימים, אבל מזון הוא עניין אחר. אם לא יהיה כאן חלב, אם הוא יהיה יקר מדי לצרכן או זול מדי מכדי שיהיה כדאי לייצר אותו, לא השגנו דבר. מדובר בביטחון מזון ובחיים של אנשים, גם אם לעיתים מתייחסים לכך כמובן מאליו. יש בישראל חברות מזון גדולות וחזקות מאוד, והן לא ממהרות לספוג הפסדים. קל יותר ללחוץ על החוליה האחרונה והחלשה יחסית בשרשרת, הרפתן. לכן נדרשת מדיניות שמבינה את כל השרשרת ולא מתמקדת רק במחיר החלב הגולמי״.
מדובר במזון לאזרחים, והמדינה צריכה לקחת אחריות על היכולת לייצר אותו כאן
האם רפתות קטנות ומשפחתיות יחזיקו מעמד במצב הנתון?
״אני חושב שנעשה כאן עוול גדול לאנשים חרוצים שרוצים לקום בבוקר לעבודה, לייצר חלב ומזון ולחיות מהעבודה שלהם. הופכים את כל הענף בגלל ויכוח על כמה אגורות במחיר לצרכן. ברור שלרפתות הקטנות יש מקום, והמדינה צריכה לתמוך באנשים שמוכנים לקום בארבע בבוקר ולייצר מזון, או לפחות לא להקשות עליהם. אבל בעולם שלנו צריך להיות אופטימיים, אחרת קשה להמשיך בעבודה הזו, אז אני מאמין שזה יסתדר בסופו של דבר״.
מיהי הפרה האהובה עליך ברפת?
״יש לנו פרה בת 20. היא כבר לא חולבת כיום, אבל עד לפני כחמש שנים עוד הייתה חלק מהעדר החולב. מאז היא בפנסיה ונמצאת בקבוצת הממליטות. המספר שלה הוא 7569. היא זכתה לאחרונה גם לחשיפה בתקשורת אז היא מפורסמת. זו הפרה שאני הכי אוהב. פרות הן החיים. אני לא יכול לראות פרה במצוקה בלי לבדוק מה קרה ולעזור לה. אני באמת אוהב אותן ואת העבודה איתן״.
