נבו פישר וזיו שלזינגר הם המנהלים השותפים של רפת גליל מערבי – רפת בבעלות משולשת של רגבה, כברי ושמרת. בין מלחמה למלחמה הם גם מוצאים זמן לחשוב על עתיד הענף, מספרים על חלוקת העבודה ביניהם ומאמינים שמי שצריך להוביל את השינויים במשק החלב הם קודם כל הרפתנים
*תמונה ראשית: זיו שלזינגר ונבו פישר במכון החלב של רפת גליל מערבי. צילום: עמוס דה וינטר
בין מלחמה למלחמה, בין ירי רקטות וכטב"מים לא פוסק ובין שקט מדומה, השורר עתה תחת חסותה של כביכול "הפסקת האש" בגזרה הלבנונית, הגעתי לרפת גליל מערבי במושב השיתופי רגבה, הרפת המשותפת לשמרת, כברי ורגבה.
במשרדי הרפת הענקית מקבלים את פניי מנהלי הרפת השותפים – זיו שלזינגר (58) משמרת ונבו פישר (39) מרגבה. הרפתות של רגבה וכברי רפת התאחדו בשנת 2001 והרפת של שמרת הצטרפה כעבור שנה.
זיו: "אני באתי מהרפת של שמרת, מהאיחוד, ומאז גדלנו".
נבו: "כשאני נכנסתי לרפת ב-2016 זיו עבד כבר 15 שנים ברפת".
זיו: "אני באתי לכאן עם שמילו (שמואל כספי) שניהל את הרפת בשמרת ואני באתי בתור איש טכני. היו כאן עוד אנשים-מנהלים שניהלו את הרפת, אנחנו מנהלים מ-2024 כששמעון נפתולוביץ עזב. נבו ואני באנו להנהלת המושב בהצעה לנהל את הרפת ביחד, כל אחד עם תחומי ההתמחות שלו, הם קיבלו את ההצעה ובינתיים זה הולך טוב בכל הפרמטרים, גם בהתקדמות הרפת, גם בתוצאות של הרפת".
אז ישבתם יחד ותכננתם איך כל אחד יעבוד כמנהל?
זיו: "זאת הייתה יותר חלוקה טבעית ומובנת מאליה – נבו התעסק יותר עם הפרות, עם הבלוטנדר (טיפול בקולחין), עם המזריע ובכלל עם כל הקשור לטיפול בפרות ובעגלות. אני התעסקתי עם הדברים המנהלתיים, עם הברזלים, עם המכונות, עם המכון. כששמעון היה מנהל הוא עסק בתערובת ואת זה לקח נבו על עצמו כשהצגנו את מתווה הניהול. נבו מנהל היום גם את מרכז המזון.
"החלק שלי בניהול הרפת הוא כל מה שלא קשור בפרות, שזה ייצור טכני, המכלים והאיסוף, רגולציות, כל מה שמסביב, כולל נושא העובדים. לגבי השקעות אנחנו מתייעצים ביחד. הדוגמה הכי טובה שיש לי היא מעכשיו, כאשר נשרף לנו המתבן בקיץ האחרון (מהתלקחות עצמית)".
נבו: "זה היה חתיכת מגה-אירוע שהשפיע פה על כל המערכת. אז זיו התעסק בכל הדבר הזה, מול הביטוחים, מול אנשי המקצוע ומול חידוש המלאי, כאשר הראש שלי עדיין ממשיך להיות פנוי להתעסק עם הרפת והטיפול בפרות, עם היום-יום, עם השוטף, עם השגרה ועם כל מה שצריך. ככה לא איבדנו את הראש למרות כאב הראש הגדול. יש עוד כמה דוגמאות כאלו לשני הצדדים, וזה הכוח הגדול של הניהול המשותף הזה, שאם יש אירוע גדול בתחומים, אני יכול להמשיך בשלי והוא יכול להמשיך במה שהוא מתעסק בו וכמו שזיו ציין – זה באמת הולך מצוין".
על צעירים ועובדים
רפת גליל מערבי מונה היום 900 פרות חולבות (שלוש חליבות ביום) ו-1,050 פרות, עם מכסת חלב של כ-11.9 מיליון ליטר חלב. הרפת מצוידת בסככות רגילות (את ה-2025 עם 13 מיליון ליטר). מכון החלב (אפימילק, אפיקים) עם קרוסלה (Waikato Milking, ניו-זילנד) בעל 60 עמדות, עם חליבה של 360 פרות בשעה, מסיימים חליבה בכ-4 שעות עם שלושה חולבים.
האפימילק עם זיהוי צוואר עם מערכת לזיהוי חלב שאינו מתאים לשיווק. החלב שמזוהה כאינו ראוי לשיווק במיני-מעבדה שיש בכל עמדה, מועבר באופן אוטומטי, במערכת צינורות מקבילה במכון למיכל קטן ונפרד ממיכל החלב התקין ומשם למפסטרת, שמחממת את החלב, עבור הגמעת העגלות ביונקיה.
חצר ההמתנה מחולקת לארבע חצרות משנה ומכילה כ-400 פרות בו זמנית. שטיפת חצר ההמתנה מתבצעת על ידי מים מושבים שעברו הפרדת מוצקים, שיקוע וחימצון, כאשר החצר מרופדת בגומי לרווחת הפרות. לרפת גליל מערבי יש מרכז מזון, שחלק מהמזון מסופק לו על ידי גד"ש כפר מסריק (תחמיצים), והיתר מאזור עמק החולה (שחתות) וממילובר (תערובות).
בין כל הפרות והעגלות הבחנתי בפרה שראש וגופה מעוטרים שיער כסוף!!! כן, כן קראתם נכון, פרה עם שיער שיבה שזיו ונבו מספרים לי שהיא בת 20. התקרבתי אליה לצילום, תוך שהיא שוכבת ומביטה בי בעייפות. אין ספק, פרה מבוגרת מאוד.
"היא המליטה 10 פעמים," מספר לנו נבו, "היא הגיעה לגיל 15 ואחרי הלידה ה-11 אמרנו 'זהו די', היא כבר הייתה נראית לא טוב, פרה מבוגרת. אמרנו 'נשים אותה רגע בצד, עד שתתאושש'. עברו כמה חודשים, עברה שנה-שנתיים, שלוש שנים. אמרנו טוב. למעשה בחמש השנים האחרונות היא הפכה למעין פרת מחמד שלנו פה ברפת. אגב, היא בגדול שיאנית החלב פה ברפת, פרה שלאורך השנים ייצרה משהו כמו 180 אלף ליטר. יש ריספקט".
זיו ונבו עושים את הכול כדי לקרב את הדור הצעיר לעבודה ברפת.
זיו: "יש פה המון נערים צעירים שעובדים ברפת, בעיקר בחופשים וגם קצת לאורך ימות השנה. באופן גורף, כל נער או נערה שרוצים לבוא ולעבוד ברפת אנחנו מזמינים אותם ועושים הכול להסביר להם את העבודה".
נבו: "כל נער שרוצה לעבוד ברפת – נמצא לו מה לעשות כדי שהוא יוכל לבוא ולהשתלב לפי רצונו. אין הרבה כאלה אבל מי שיש, אנחנו מטפחים אותו. עברו כאן לא מעט נערים בשנים האחרונות, לפני צבא, בתיכון, קצת אחרי צבא".
יש נערים שחזרו אחרי הצבא לעבוד פה?
זיו: "לצערנו עוד לא."
נבו: "זה האתגר הכי גדול שלנו. יש שני אתגרים גדולים ברפת: הראשון הוא מה לעשות עם הזבל והשני הוא איך להביא את הצעירים לעבוד ברפת. רוב הישראלים לא רוצים לעבוד בעבודה פיזית – לא יהודים ולא ערבים".
דווקא ברפת יש היבטים של היי-טק וטכנולוגיה.
זיו: "זה נכון אבל בסוף-בסוף, כשאתה בא לעבוד כאן ואתה צריך לקום בשתיים לפנות בוקר, להתעורר מוקדם לחליבות, אתה עובד בקור החורף ובחום הקיץ, בסירחון, בחופשות ובחגים, אז אנשים לא ששים להתמיד בעבודה הזאת. את העובדים שלנו אנחנו מנסים לתגמל בצורה יפה וכעובדה – הצוות כאן רובו ככולו ותיק מאוד.
"יש לנו כרגע שני תאילנדים ו-15 ישראלים. העובד הכי ותיק שלנו עובד כאן 26 שנה והכי פחות ותיק – ארבע שנים, אנחנו באמת כמה שנים טובות בתחלופה ממש קטנה. אנחנו רוצים שהם ירצו לחזור לעבודה. זה עולה קצת יותר כסף מבחינת המערכת, אנחנו מתגמלים אותם בהתאם, נותנים להם כל מיני צ'ופרים שבדרך כלל לא נהוג בענף הזה. בסך הכל, הם מקצועיים ורוב הזמן הם עובדים פה לבד, מאחר הצהרים ועד למחרת בבוקר, כשנבו ואני מגיעים. אבל אנחנו עושים זאת כי אנחנו סומכים עליהם מבחינת אחריות, מבחינת יכולת תפעולית ומבחינת אמינות".
נבו: "אנחנו החלטנו שאנחנו עם העובדים, לא נגד העובדים. זאת הגישה המוצהרת שלנו, גם כלפיהם, גם בינינו לבין עצמנו, כך יותר נעים לעבוד – ומי שלא נראה לו ולא מתאים לו אז לא, אבל לרוב זה מתיישר".
זיו: "בסוף בן אדם שכבר שם את המגפיים ונכנס פה לרפת והתחיל להכיר ולעבוד, ויש לו איזשהו רצון בסיסי – צריך לטפח את זה וגם להתאים לכל עובד את העבודה שמתאימה לו עד כמה שאפשר. ככה יותר טוב לכולם".
הרפורמה המאיימת
ב-25 בדצמבר 2025 הכריז שר האוצר סמוטריץ על הרפורמה בענף החלב. איזה מחשבות רצו לכם בראש?
זיו: "דבר ראשון עצרנו את כל ההשקעות הגדולות המתוכננות המיידיות. הייתה לנו תוכנית להשקיע בבניית סככה חדשה וברכישת מיכל מים חלופי. מעבר לכל המחשבות שרצו של איך מה ומי, היוזמה לא הייתה ברורה אז לא ידענו לאיזה כיוון ללכת. התחלנו לבדוק כל מיני אופציות כמו לגדול לבד, לשווק תחת שם מותג לאזור או לגוף אחר, לעשות איחוד עם איזושהי רפת – אבל בגלל שלא היו לנו נתונים קונקרטיים אז הכל היה 'על הנייר' – בעיקר עשינו Hold להכל".
היו הרבה רפתנים, בעיקר אלה ליד הגבול שסיכנו את חייהם, לא פונו כי הרי אי אפשר לעזוב רפת ככה סתם והמשיכו לייצר חלב תחת אש, אנשים דיברו על בגידה של המדינה, על דקירה בגב. מה אתם הרגשתם?
זיו: "לי ברור לגמרי מניין האמירות האלה, אבל זה גם ברור לי שהממשלה הזאת מיותרת לחלוטין. לא מעניין אותם שום דבר מבחינתם, המחיר זה חזות הכל – ולא מעניין אותם מהיכן המוצר הגיע, לא משנה להם אם החלב מיוצר בארץ או ביוון, או טורקיה, קפריסין או רומניה או פולין. אותם זה לא מעניין, הם רוצים מחיר זול, כאילו שכל תחלואי המשק הישראלי נובעים ממשק הרפת והחלב, כאילו כל יוקר המחיה זה מוצרי חלב. אפילו היום יש מאבק בין המחלבות לשופרסל, כאילו אם יורידו לנו את מחיר המטרה ויעלו במחלבות את המחיר זה ישנה משהו למישהו ביוקר המחיה – הרי הסולר והבנזין התייקרו, הדיור התייקר, החשמל והמים התייקרו – הכול עולה ואין איזה שינוי במחירים שם".
נבו: "בסופו של דבר אף אחד לא עבד בחינם, כולם רוצים להרוויח וזה בסדר, והשאלה היא מי ירוויח. או שאנחנו נרוויח או נישאר כפי שאנחנו היום, או שירוויח מישהו אחר, אם זה יבואן אחר או איזה חקלאי בחו"ל, מישהו יקבל כסף על המוצר שהוא מייצר – ופה תוקעים מקלות בגלגלים דווקא למעט הישראלים שנשארו ורוצים לייצר, בסופו של יום אנחנו יצרנים, אנחנו לא עובדים על ספקולציות או בהיי-טק, אנחנו מייצרים מוצר פיזי שכל אזרח בישראל אוכל ושותה אותו. אם עכשיו הייתי באמת מאמין שהדברים האלה ייצרו מנגנון יותר בריא ויותר נכון לכלכלה הישראלית הייתי אומר: 'וואלה בסדר, אני מקריב', אבל זה לא קרוב לשם בכלל – המוצרים יהיו יותר יקרים וירוויח מישהו אחר".
זיו: "הרפת זה ענף עתיר השקעות, תנאי איכות הסביבה קשים מאוד. כל הזמן צריך לחדש ציוד קיים, לפתח ולהשקיע בציוד חדש שנכנס לשוק, ההשקעות הן חלק מהענף.".
היו כבר רפורמות בעבר בענף החלב, היה מתווה לוקר, היה רפורמת איכות הסביבה…
זיו: "בסוף שנות ה-90 הייתה רפורמת איכות הסביבה, אבל אז הייתה תמיכה וסובסידיה מטעם הממשלה, הייתה רשימה של נושאים ותחומים ומה ניתן לעשות מבחינת טיהור שפכים ועוד. את הכול עשינו ואנחנו עומדים בסטנדרטים הכי מחמירים שיש.
"מעבר לזה שכדי לייצר חלב אנחנו עובדים תחת רגולציה קשה ומחמירה ותחת פיקוח של משרדי ממשלה שונים – יש כשרות, יש מע"מ ויש איכות הסביבה, אנחנו עובדים לפי תקנים ואיכות החלב שלנו נבדקת כל הזמן ברמה הכי גבוהה, וזה לא רק ברפת גליל מערבי – זה בכל ענף הרפת הישראלית. אנחנו מייצרים ברמה הכי גבוהה בעולם, עם כל הבדיקות האפשריות, אם בחלב אין אנטיביוטיקה, אם אין דם, ואין תאים סומטיים ואין חיידקים, עם אחוז חלבון גבוה, ואחוז שומן גבוה, באמת חלב הכי טוב שיש ובסוף, זה לא מעניין את הממשלה כל מה שהזכרתי. תנאי הפתיחה שלנו גרועים יותר בהשוואה למשקים בחו"ל שמקבלים סובסידיה ישירה או עקיפה מממשלות".
נבו: "כל ההשוואות של הרפת הישראלית לרפתות בחו"ל מגוחכות, תנאי הפתיחה שלנו הם הרבה יותר גרועים מבחינות רבות, למשל מזון שלא זמין ואנחנו צריכים להביא אותו משדות שהולכים ונגמרים לנו, וזבל שכבר אין לנו היכן לשפוך אותו. תחשוב על חקלאי בגרמניה, יש לו את השדה הירוק ליד הבית והוא נתמך על ידי הממשלה".
זיו: "גרמניה מסבסדת את כל מתקני הביו-גז שמייצרים גז מזבל הפרות. ככה הם נפטרים מרוב הזבל. עכשיו גם בישראל אפשר היה לעשות את זה, אבל הממשלה לא באירוע ואנחנו הרפתנים לא יכולים להקים את זה לבד. מדובר בהשקעות אדירות שלא יחזירו את עצמן תוך כמה שנים".
נבו: "החוכמה ברפת זה לנסות למזער את ההוצאות. לעשות את הכי טוב שאתה יודע מבחינת ייצור החלב, אבל בסוף אתה מוגבל למכסה".
מה יהיה עם התכנון?
רפתנים רבים אומרים שבמוקדם או במאוחר התכנון יבוטל. מה דעתכם?
נבו: "בתפישה שלי אני חושב שבגלל שזה בלתי נמנע, או זה שהעולם משתנה ואני גם לא חושב כמו רפתן לפני 40 שנה, הכל משתנה, אז לדעתי אם השינוי הוא כנראה בלתי נמנע אז הוא צריך לבוא מאיתנו – הרפתנים וההתאחדות שמייצגת אותנו. אנחנו צריכים להוביל את השינוי! אני חושב שיהיה לשר שהוא טיפה הגיוני הרבה יותר קל לבוא ולהתייחס להצעה, כי אתה בא אליו עם הצעה שכמעט מוכנה. כי היום זאת מלחמה – יש אנחנו ויש הם וכל אחד מושך את החבל. בסוף תהיה איזושהי פשרה שאף אחד לא יהיה מרוצה ממנה. אז בעיני זה משהו שאנחנו צריכים להוביל, אני לא מבין בזה הרבה, יש אנשים שמבינים בזה הרבה יותר ממני…"
למשל, מה היית מייעץ לדגן יראל לעשות?
נבו: "בשביל זה הוא דגן יראל הוא מנכ"ל ההתאחדות ואני פה ברפת, כלומר הראש שלו פנוי בשביל זה וזה בסוף גם התפקיד שלו, שאנחנו נוכל להמשיך לעבוד בשקט, להתפרנס בכבוד. עוד עשר או חמש שנים הם יכולים לבוא ולדרוש את אותו דבר. אז ברור שיהיו ויתורים, ומה שהיה הוא לא מה שיהיה אבל הכול בסדר – כמו שהכל משתנה גם זה יכול להשתנות – אבל חייבים לשמור על העקרונות. בסוף יש לנו עקרונות, אנחנו לא נלחמים על סעיף כזה או אחר. אנחנו נלחמים על העיקרון הבסיסי שאנחנו רוצים לעבוד ולהתפרנס בכבוד. היוזמה לדעתי צריכה לבוא מאיתנו כי כשיש מלחמה שום דבר לא יוצא טוב. נלחמנו ונלחמנו ונלחמנו, אבל ברגע שאתה לא מסדיר את העניין ברור לך שבעוד יומיים יבוא השר הבא ועוד פעם יהיה את אותו סיפור, אז בשביל מה?".
זיו: "תראה, הבעיה עם התכנון הוא שאלף, הוא שומר על הרפתות, הן יודעות שהן יכולות להשקיע והן יקבלו תמורה בהתאם למה שהן עבדו. וזה שומר על הגבולות שלנו, הרפתות שנמצאות בפריפריה. עכשיו ברגע שיש תמיכה מהממשלה בחוק התכנון, וזה מה שהוא נותן לך, אז אתה לא יכול לשנות אותו. אני חושב שמה שזה אומר שזה צריך להיות מתוכנן אחרת. אם רוצים להוריד את התכנון זה חייב לבוא עם תמיכות במקומות אחרים.
"המטרה של המדינה ושל כולם זה שהמחיר של המוצר יהיה יותר זול והמטרה של יצרן החלב זה שהוא יתפרנס. אני לא מכיר רפתנים עשירים, זה לא המצב. ההיפך, כעובדה נתונה, עם השנים הרפתות נסגרות. בסופו של יום אנחנו צריכים לפעול כדי שלא יסגרו את הענף ולחשוב על תוכנית ראויה, שאנשים גם באילון וגם בדפנה וגם בערבה יוכלו להתפרנס בכבוד מהרפת.
"להגיד לאיש עשיר, בעל אמצעים, לך תקים רפת של 50 אלף פרות בשטח בנגב המערבי – הוא יעשה את זה, בלי שום בעיה. אבל אז כל הרווח יתנקז לבן אדם אחד, שניים, עשרה גופים, ואותם לא יעניין איפה זה נמצא, מי עובד שם ומי מתפרנס מזה. אנחנו רוצים שגם מישהו במושב שיש לו רפת יוכל להמשיך ולהתפרנס, כל עוד הוא עומד בסטנדרטים ולא גורם למחיר ייצור גבוה.
"אז אני לא חושב שצריך להוריד לגמרי את התכנון אבל זה נכון שצריך לעשות מהלך יזום, כי היום העלויות של הרפתן הישראלי הרבה יותר גבוהות מאלה של יצרן חלב בחו"ל. יש לנו גם את הכשרויות וגם עלויות המזון, המים והחשמל הרבה יותר גבוהות.
"המחלבות בישראל, למשל, עובדות 5.5 ימים בשבוע בגלל השבתות. המחלבות בחו"ל עובדות 24/7 וללא הפסקה. מישהו צריך לשלם את זה. המדינה צריכה להחליט מה היא רוצה. היא רוצה חקלאות? היא רוצה רפת? היא רוצה חלב שמיוצר בישראל? אי אפשר להתגאות בחקלאות הישראלית בחו"ל, להתגאות שיש לנו את הרפת הכי טובה והכי מתקדמת ואחר כך לחזור הביתה ולבעוט בה כשזה לא מתאים לנו".
בהסכם החלב מורידים לכם אחוזים על ההתייעלות. כמה הרפת יכולה עוד להתייעל, האם יש גבול להתייעלות? אם יורידו לכם ממחיר המטרה יש לכם מניין לקחת את ההפרש?
זיו: "מחיר המטרה עולה ויורד כל המן בהתאם לשוק, בהתאם לנוסחה שסוכם עליה בין כולם".
נבו: "אחד מהרכיבים שמרכיבים את מחיר המטרה הוא רכיב של 2% התייעלות בשנה, על זה יש דברים שעולים ויש דברים שיורדים, אבל זה עוד משהו ששוחק אותנו, ברור".
זיו: "אני לא מכיר אף תחום או ענף במשק הישראלי שהוא מתייעל וההתייעלות הולכת לטובת המדינה. אם אתה מתייעל זה אמור ללכת לטובתך. עכשיו, כמה אפשר להתייעל? מעבר לזה, אם מסתכלים לאורך השנים אז הרפתות עשו פעולות למקסם את איכות החלב, עבדו על שיפור הגנטיקה של העדר, תזונה נכונה, רמת החלבון והשומן עלתה, וברגע שזה עלה בכל המדינה, אז הסף שעליו אנחנו מקבלים את התשלום הסטנדרטי גם עלה, וזה עולה ועולה ועולה".
נבו: "בקיצור, אתה הולך צעד קדימה ובועטים אותך שני צעדים אחורה".
זיו: "אנחנו עושים את כל המהלכים הנחוצים מהזריעה ועד החליבה, הרבה מאוד פעולות ובסוף אתה מגיע לרמה מסוימת ואז מעלים את הסף לכולם. אם פעם ייצרת אחוז שומן של 3.60, זה עלה ל-3.80 והיום אם אתה מייצר פחות מ-4% יש מצב שאתה מקבל קנס. אתה אמור לעמוד בסטנדרטים האלה ולא כולם יכולים לעמוד בהם כל הזמן. אז אנשים נקנסים וזה בכלל שיפור שהרפת עשתה. למעשה, השתפרנו ומענישים אותנו עם השיפור שעשינו. יש עיוות בכל האירוע הזה".
איך הסתדרתם בזמן המלחמה?
זיו: "כל העובדים הגיעו ולא החסרנו אף חליבה. התאילנדים שלנו לא עזבו, יש לנו תאילנדי שחזר אחרי שהסתיימה לו הוויזה לפני כשנתיים, שאלנו אותו אם הוא רוצה לחזור והוא אמר שכן, ואישרו לו לחזור. היה מתוח, היה לחוץ אבל הרפת עבדה רגיל, לא פספסנו אף חליבה. יש לנו ממ"ד גדול צמוד למכון ונתנו הוראה שבלי יוצא מן הכלל, יש אזעקה, עוצרים הכל ונכנסים לממ"ד. נפלו פה שברים אבל לא היה כאן משהו רציני, טפו-טפו. אני רוצה לציין ולשבח את מובילי החלב, שלכל רחבי הגליל הם באו ואספו חלב כל יום. הייתה תקופה מאתגרת, לחוצה וקצת מפחידה אבל בינתיים ממשיכים הלאה".
אתם עוד אופטימיים?
נבו: "אנחנו? ברור. מה, לא נהיה אופטימיים?"
זיו: "אנחנו רפת גדולה, די חזקה, רפת טובה – אנחנו מעריכים שאנחנו נדע להסתגל בתנאי שוק חדשים. אנחנו לא יודעים מה יהיו התנאים בעתיד ולא בכל מצב, אבל אנחנו ננסה לעשות את הכול כדי שכן נצליח. לרפת יש סף רווחיות לא גבוה ואפשר לחסל אותה במחי החלטה. ברפורמה שרצו להעביר, ברשימות שסגרו הייתה רפורמה ריאלית.
"סמוטריץ חושב שאם אתה נותן למישהו לייצר כמה שהוא רוצה, זה בהכרח יהיה מאוד רווחי עבורו אבל בשביל לייצר את זה, להגדיל את הכמויות, הוא יצטרך להשקיע כל כך הרבה שזה לא מציאותי, וגם לאנשים אין מקום בלי סוף, אין שטחים. אנחנו למשל מייצרים טיפה מעל המכסה שלנו אבל אין לנו לאן לגדול. אנחנו כל הזמן עושים קומבינות מבחינת מקום ועונות, היכן לשים את הפרות אחרי חליבה, אנחנו כל הזמן משנים בהתאם לעונה. אז לבוא ולהגיד שנגדיל בעוד כמה מיליונים? אם המדינה לא תהיה באירוע אנחנו לא נשקיע. אם סמוטריץ רוצה לבטל את התכון ולא לתת לנו תמיכה, הסיכוי שנישאר ככה הוא קטן מאוד."
נבו: "בסך הכל אנחנו אופטימיים, על אף העובדה שכמדינה עברנו דברים מאוד קשים וגם פה ברפת לא היה לנו פשוט אבל נעבור גם את זה."
