הנחיות הגנת הצומח בגזר 

זיו מי-טל – ממ"ר גזר, תפוחי אדמה ובטטות, שה"מ; אורי אדלר – מדריך ירקות בגמלאות; שני אישגור גרינברג – מדריכת הגנת הצומח, שה"מ; נטע מור – מדריכת הגנת הצומח בגמלאות, שה"מ; שקד כוכבא – מדריך שירות שדה, שה"מ; ד"ר טלי אילני – חוקרת קרקע ומים, מו"פ דרום; ד"ר נדב ניצן – פיטופתולוג, מו"פ עמק המעיינות; אבישי ואזה – מדריך מיכון בגמלאות

רקע

הגזר (שם מדעי: Daucus Carota sativus) הוא צמח ממשפחת הסוככיים, והחלק הנאכל בו הוא אשרוש. זני הגזר המסחריים הם מכמה סוגי טיפוסים, כשבארץ מרביתם שייכים לטיפוס הנקרא ננטס. גידול הגזר בישראל הוא  גידול משמעותי במחזור גידולי  השדה,  והיקפו  בארץ כ-16,000 דונם (לפי נתונים ממועצת הצמחים), הנפרשים מעמק החולה ורמת הגולן, דרך עמק המעיינות, עמק יזרעאל והשרון ועד הנגב. הגידול מיועד הן לשוק המקומי (לצריכה טרייה ולתעשייה) והן ליצוא.

הגנת הצומח

פגעי קרקע 

התמודדות עם פגעי קרקע דורשת תכנון רב-שנתי קפדני ותיעוד מסודר. מומלץ לבצע מעקב אחר רמת הנגיעות בחלקות, על מנת לארגן בצורה מיטבית את מחזור הזרעים ולתכנן את פתרון הבעיה תוך חשיבה לטווח הרחוק.

חשוב להקפיד על עיקרון זה, בין אם מדובר בפתוגנים שוכני קרקע, בנמטודות או בעשבייה רב-שנתית.

כתמים שקועים ("כתמי בית שאן") בגזר – .Pythium spp

המחלה פוגעת באיכותו של הגזר, ושדה נגוע נפסל  לשיווק. על האשרושים המבוגרים מופיעים כתמים  כהים שקועים. בארץ בודדו מרקמה נגועה שני מיני פיתיום: P. violae ו-P. sulcatum; ובחו"ל בודדו לצד שני מינים אלה גם מינים אחרים. המחלה נפוצה יותר בקרקעות שאינן מנוקזות.

ממשק הדברה – לצמצום הפגיעה במחלה יש למנוע  ככל האפשר עודפי מים ולהקפיד על מחזור זרעים. באדמות כבדות ובינוניות  מומלצת זריעה בתלוליות, כשעל כל תלולית זורעים שלוש שורות של זרעים. באזורים דרומיים ובקרקעות חוליות וכן באזורים שבהם אין היסטוריה של כתמים שקועים באשרוש, ניתן לזרוע בערוגה שטוחה 3 או 4 שורות גזר, כשכל שורה בנויה משלוש שורות גזר צמודות. כיום ניתן להדביר את המחלה באמצעות טיפולי קרקע בתכשירים מטאלאקסיל או מפנוקסם (רדומיל ודומיו) ובתכשירי אזוקסיסטרובין (עמיסטר ודומיו). מרססים את הקרקע עם היווצרות האשרוש (שבירת צבע) ומפעילים בהמטרה 30-40 מ"ק מים לדונם. טיפול נוסף יינתן במידת הצורך עד כחודש מהוצאת הגזר מהקרקע, בהתאם לסוג הקרקע ולרטיבותה, להיסטוריית הנגיעות במחלה ולמשך הגידול. יש להפעיל המטרה מידית כדי להחדיר את התכשיר מהר ככל הניתן לקרקע ולמנוע את ספיגתו בנוף.

Sclerotium rolfsii -קשיון רולפס (רולפסי)

פטרייה זו היא  רב-פונדקאית, והיא נפוצה בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה. הפטרייה פעילה בעיקר בקיץ, ולשם התפתחותה נדרשות טמפרטורות גבוהות בטווח של  30-32  מ"צ ולחות גבוהה. הנזק בגזר מתבטא בריקבון האשרוש. בצמח באזור הנתקף מופיע תפטיר לבן שטוח, המתפשט בצורת מניפה. על התפטיר המניפתי מתפתחים קשיונות קטנים ועגולים, האחידים בצורתם וצבעם בתחילה לבן ובהמשך חום עד חום כהה. קשיונות אלה מהווים את אברי ההפצה של הפטרייה, המופצים לחלקות ולאזורים אחרים בשאריות קרקע אשר מועברות ממקום למקום באמצעות טרקטורים, מכולות וכו'.

ממשק הדברה – שימוש במחזור זרעים, הכולל גידולים פחות רגישים, כמו דגניים, עשוי לצמצם את הנגיעות בקרקע. יש להקפיד על מניעת פיזור הקשיונות באמצעות כלי עבודה, מכלי איסוף פרי וכו'. חריש עמוק יצניע את הקשיונות בעומק הקרקע, כך שלא יצליחו לנבוט ולאלח צמחים בעונה העוקבת. נכון להיום, קיימים כמה תכשירים המורשים לשימוש במהלך הגידול כנגד מחלה זו באגוזי אדמה בלבד, והם כוללים תכשירים מקבוצת הטריאזולים, בשילוב עם תכשירים מקבוצת הסטרובילורינים (נתיבו ואזימוט), בנוסף, חיטוי קרקע בתכשירי מתאם סודיום נמצא כיעיל בהתמודדות עם המחלה בגידולים אחרים, אך הוא טרם נבדק בגזר.

Sclerotinia sclerotiorum – קשיונה גדולה

פטרייה רבת-פונדקאים, התוקפת בעונת החורף, בחודשים דצמבר-מרס, מגוון גדול של גידולים בשטח הפתוח ובבתי צמיחה. המחלה משתמרת מעונה לעונה באמצעות קשיונות בקרקע, ולכן נחשבת מחלה שוכנת קרקע, אולם היא פוגעת גם בחלקים העל-קרקעיים. בגזר מסבה הפטרייה נזק גדול במהלך האחסון .

מחזור חיים והפצה – בעקבות גשמים בחורף וטמפרטורות נמוכות יחסית, בטווח של 8-20 מ"צ, מתעוררות הקשיונות ומתפתח תפטיר, הנובט ישירות ופוגע בצמחים באזור צוואר השורש, או שנוצרים גופי פרי (אפוטציות) הנישאים על רגל, כפטריית כובע קטנה. בגופי הפרי מתפתחים נבגים זעירים, המותזים בעיקר בעת גשם, נישאים ברוח ונוחתים בטיפות המים על עלוות הגזר, ושם הם נובטים וחודרים לרקמת הצמח. במרבית המקרים מתחילה ההדבקה מנבגים הנישאים ברוח, ואז היא מתרחשת בחלקים העליונים יותר של הצמחים. לעיתים מתרחשת הדבקה באזור צוואר השורש ישירות מקורי תפטיר המתפתחים מקשיונה נובטת. הקשיונות, שהתפתחו מחדש בסוף התהליך, מוגנות מתנאי סביבה בלתי מתאימים ושרויות בתרדמה עד לעונת החורף הבאה, ולעתים אף לכמה שנים. 

נזק – הפטרייה תוקפת את כל חלקי הצמח וגורמת לריקבון האשרוש. באזור ההתייבשות מבחינים בתפטיר צמרי לבן, המצטופף בהמשך לגושים בהירים והופך שחור עם הזמן; אלה הן הקשיונות. בגזר מהווה המחלה בעיה קשה גם באחסון.

ממשק הדברה – לצמצום הפגיעה במחלה, בקרקעות נגועות חשוב לרווח ככל האפשר את אינטרוול המים ואת הזריעה ל-3 שורות במקום 4 שורות בערוגה. יש חשיבות רבה לסניטציה במהלך הגידול ובסיומו וחשוב להימנע מזריקת חומר נגוע בפטרייה בסביבת החלקה, כיוון שהקשיונות שבתוכו יהוו מקור הדבקה לעונה הבאה. חריש עמוק עשוי לדחוק את הקשיונות לעומק שממנו לא יוכלו לנבוט בעונה הבאה. טיפולי מניעה וקטילה בתכשירי הדברה, כמו סוויץ' ודומיו, ימזערו את פגיעת המחלה, אך קשה להדביר היטב מחלה שכבר התבססה בשטח.

בגזר מומלץ לבצע טבילות של האשרושים במערך המיון בסקולאר, למניעת התפתחות קשיונה גדולה באחסון. כמו כן, נמצא כי טיפולי חום או קיטור (ל-3 שניות) בגזר יעילים לקטילת הפטרייה. טיפול בחום אף משרה עמידות להדבקה מאוחרת במהלך האחסון.

נמטודות (פרטילנכוס, לונגידורוס ויוצרות עפצים) 

בטרם בחירת החלקה לגידול גזר רצוי לוודא נגיעות בנמטודות השונות. נמטודות אלה רבות-פונדקאים, ומחזור זרעים לא בהכרח יעזור להפחתת הנגיעות בהן. 

נמטודות מהסוג לונגידורוס (נימית ארוכה) – .Longidorus spp

בארץ ידוע על מינים אחדים של נמטודות מהסוג לונגידורוס, שהן נמטודות נודדות חיצוניות (אקטופרזיטיות). נמטודות אלה הן הארוכות מבין הנמטודות הטפילות לצמחים (עד 1 ס"מ). הן נפוצות בקרקעות קלות ופעילות בחורף  בלבד. תקיפתן מתמקדת בקודקוד הצימוח של השורש מבחוץ, כך שנגרמת נפיחות אופיינית בקצה השורש ומופסקת גדילתו. כתוצאה מפעילותן, הצמחים נותרים ננסיים ובלתי חיוניים. מחזור החיים של נמטודות אלו ארוך יחסית (3-5 חודשים), והן תוקפות מינים וסוגים רבים של צמחים. מבין גידולי הירקות, הגזר הוא הרגיש להן ביותר.באביב ובקיץ נודדות נמטודות אלה לעומק האדמה ושם הן מצליחות להתקיים עד לחורף הבא.

נמטודות מהסוג פרטילנכוס – .Pratylenchus spp

הנמטודות מהסוג פרטילנכוס הן נמטודות נודדות פנימיות (אנדופרזיטיות), כלומר מרבית מחזור החיים שלהן מתקיים בשורשים, אך הן מצויות גם בקרקע. נמטודה זו נפוצה בקרקעות לס וחול-לס ופעילה בעונת החורף. בנוסף לגזר, תוקפת מגוון רחב של גידולים, כמו דגניים, קטניות ותפו"א. הנמטודה נוברת מחילות בתוך האשרוש, ונזקה מתבטא בכתמים שחורים מאורכים. בתנאים מיטביים של 18-20 מעלות צלזיוס וקרקע מאווררת – מחזור חייה נמשך כארבעה שבועות.  

נמטודות (נימיות) יוצרות עפצים – .Meloidogyne spp

קבוצת נמטודות זו נפוצה מאוד ומסבה נזקים קשים לגידולים רבים, כולל גידולי בר וגידולי תרבות. מיני נמטודה זו השכיחים בארץ הם: Meloidogyne incognita ו- Meloidogyne javanica. מחזור זרעים אינו מהווה פתרון להתמודדות עם פגע זה

ביולוגיה ותפוצה – מהביצים בוקעים זחלים מדרגה שנייה, שצורתם נחשונית, והם הדרגה היחידה הנעה בקרקע. הזחלים חודרים לשורשים ויוצרים עפצים. בסופו של התהליך מתקבלת נקבה דמוית אגס, שהיא בעצם שק ביצים. נמטודות יוצרות עפצים מקימות 6-7 דורות בשנה. מחזור החיים ב-26 מ"צ נמשך כחודש; וב-14 מ"צ נמשך כארבעה חודשים. הנמטודות מגיעות לחלקות באמצעות שתילים נגועים, כלי עיבוד מאולחים וזרמי מים מחלקות סמוכות נגועות. הנגיעות בחלקות מתחילה לרוב במוקדים. עיבוד הקרקע, במיוחד כאשר חומר צמחי נגוע בנמטודות מתוחח לתוכה, מאפשר פיזור והפצה של הנמטודות בתוך החלקה ומחוצה לה, מה שיעצים את הנגיעות בגידול העוקב. תנועת הנמטודות בקרקע היא כמטר בשנה.

נזק – הפגיעה בגזר גורמת ליצירת עפצים באשרוש. באזור העפץ חלה הפרעה בהעברת חומרי המזון מהשורשים לנוף, ובעקבותיה מגלים הצמחים סימני פגיעה אופייניים, הכוללים הצהבה ועיכוב בהתפתחות. אשרושים נגועים בנמטודות אינם ראויים לשיווק, וכתוצאה מכך ישנה פחיתה ביבול. 

ממשק  ההדברה  לנמטודות – קיימים כמה תכשירים שניתן להשתמש בהם במהלך הגידול,  והם מופיעים ברשימות התכשירים בגזר. 

בחלקות הידועות כמאולחות מאוד, ניתן לשקול חיטוי קרקע בתכשירי Dichloropropene-3,1 (טלון/ אגרוטל) ביישום קדם-שתילה בהזרקה במינון של 15-20 ליטר לדונם. 

זחלי עשי לילה 

זחלים שונים, כמו זחלי פרודניה, לפיגמה, פלוסיה, הליותיס ואגרוטיס, עלולים לתקוף את הגידול. האגרוטיס עלול להוות בעיה קשה בעת הצצת הגזר, ואותו  נסרוק בקצרה להלן.  

 Agrotis segetum, Agrotis ipsilon – אגרוטיס

זחלי המזיק מתפתחים בעיקר על העשבייה, וממנה הם נודדים לגידולי תרבות. הזחלים פעילים בעיקר בלילה ובשעות היום נמצאים קרוב לקרקע בסמוך לצמחים. הנקבה מטילה מאות אחדות עד אלף ביצים. הביצים בוקעות 4-10 ימים לאחר ההטלה. לזחל 5 דרגות, והוא מגיע לאורך סופי של 4 ס"מ ואף יותר. צבע גופו של הזחל אפור כהה, וראשו שחור. כאשר חושפים את הזחל, הוא מתעגל בדומה לאות פ', אולם לאחר זמן קצר הוא מנסה לחזור ולהתחפר בקרקע. הזחלים פעילים בשטח כ-3 שבועות. ההתגלמות נעשית בקרקע ונמשכת 7-15 ימים.

נזק – הזחלים קוטמים נבטים ושתילים צעירים מעט מעל פני הקרקע, בעיקר בשטחים פתוחים. כאשר מתייבש חלקית הצמח החתוך, הם נודדים ופוגעים בצמח חדש. הם מתקדמים לאורך השורות ומפילים שתיל אחר שתיל.

כאשר חופרים באופן שטחי בקרקע במסלול זה, ניתן למצוא את הזחלים.

ממשק הדברה – יש לבצע ניקיון מעשביה בסמוך למועד הזריעה, כדי למנוע התבססות של אוכלוסיית המזיק בקרקע לפני הזריעה. להדברת זחלי המזיק, מומלץ בסוף הצצת הגזר לרסס בהתאם לצורך באחד מתכשירי ביפנתרין, כמו  תלתן  ודומיו, בריסוס ובהצנעה, או בתכשיר המכיל ח"פ Chlorantraniliprole,  כמו קורגן, ולהפעילו בהמטרה.

משפחת הנתוזיות – תולעי תיל; נתוזית הפסים – Agriotes lineatus  

תולעי תיל הן זחלים המשתייכים לסדרת החיפושיות ולמשפחת השחרוריות והנתוזיות. החיפושית בצבע חום, בעלת ראש שחור, ואורכה כ-9 מ"מ. הכנפיים החיצוניות שעירות, ומשורטטים עליהן קווי אורך. הזחל דק וגלילי, הוא בנוי מפרקים, עורו נוקשה ומבריק, ואורכו המרבי 15 מ"מ; הצבע שלו בתחילת  ההתפתחות לבן, ולאחר מכן הופך צהוב-חום.

נזק – הבוגרים והזחלים של תולעי התיל מסבים נזקים לצמחים. פעילותם מתמקדת בעיקר מחודש מרס עד יוני.

החיפושיות הבוגרות מכרסמות בצוואר השורש ובגבעול, בעוד שהזחלים מכרסמים בחלקי הצמח התת-קרקעיים.

השלבים האחרונים של דרגת הזחל הם המזיקים ביותר. 

ממשק הדברה – במידת הצורך, תיעשה הדברה בכל החלקה או רק בשורות הנבטים בגידולי שורה, בחלקות עם היסטוריה של נגיעות או בנגיעות קיימת, יש לפנות להדרכה לייעוץ נוסף.

בסוככיים – Candidatus Liberibacter solanacearum – צהבון הגזר

מחלת צהבון הגזר היא מחלה קשה הפוגעת בגזר ובגידולי סוככיים אחרים בארץ, ועלולה להסב נזק איכותי וכמותי כבד, עד כדי אובדן היבול. המחלה זוהתה בגזר בסוף המאה הקודמת, ולפני שנים אחדות התגלתה גם בגידולי סוככיים אחרים, כמו סלרי ופטרוזיליה (במיוחד בגידול ארוך והיא נפוצה בכל אזורי הגידול בארץ). ממחקר מקיף ,שנערך בשנים האחרונות,  עולה כי גורם המחלה הוא החיידק ליבריבקטר Candidatus Liberibacter solanacearum (Lso). חיידק זה מועבר על ידי פסילת הגזר – Bactericera trigonica, הנפוצה באזור הים התיכון. הפסילה היא רב-פונדקאית ומסוגלת להתפתח על צמחים רבים ממשפחת הסוככיים, כולל צמחי בר, ונפוצה בכל אזורי הגידול בארץ.

תיאור הפסילה – פסילת הגזר היא חרק קטן (3-4 מ"מ, כולל מוטת הכנפיים). הצבע של הפסילות הבוגרות שחור, אך הן עשויות להופיע לעתים בצבע ירקרק בהיר, תלוי בגיל ובמין הפסילה. היא חמקמקה וקשה להבחין בה ללא מלכודות דבק. מחזור החיים של הפסילה בתנאי מעבדה הוא כשלושה שבועות, והוא כולל ביצה ומספר דרגות זחל עד לבוגר. 

 תיאור הנזק – הנזק העיקרי של המחלה נגרם בגידולים ממושכים יחסית, כמו גזר, סלרי – פטוטרות  ואשרוש, ופטרוזיליה  – אשרוש. הנזק מתבטא בהצהבה, בעיוות, בצבע ברונזה, באיבוד השלטון הקודקודי ובשורשים אדוונטיביים על גבי האשרוש. שורשים אדוונטיביים מרובים, הצומחים במקבצים מרוכזים על גבי האשרוש, הם  התסמין הראשון לנגיעות במחלה, כשבשלב מאוחר יותר מתפתח גם איבוד השלטון הקודקודי (פריצה של עלים חיקיים רבים), הגורם לסלרי ולגזר להיראות כ"מטאטא מכשפה". איבוד השלטון הקודקודי מפחית את איכות הגזר ועלול לגרום לפסילתו לשיווק של השדה כולו. בנוסף, ישנה ירידה במשקל ובאיכות הגזרים, כולל פגיעה במתיקות ועלייה בחלק העצי של הליבה באשרוש, דבר המקשה על הקינוב (הסרת העלים בתהליך האסיף). בקינוב לא מושלם בגזר נשאר בחלקו העליון של האשרוש גבעול קצר, שעליו נמצאים בסיסי העלים, והוא מעלה עובש במהירות ואינו מאפשר אחסון לאורך זמן. הפגיעה באיכות הגזר מתרחשת במהלך כל הגידול, ולא רק כשנראים תסמיני איבוד השלטון הקודקודי. 

ממשק הדברה – רצוי להקפיד שלא לזרוע חלקה צעירה ליד חלקה בוגרת של גזר או סוכך אחר (כמו סלרי) ולהתחשב בכיוון הרוח, כדי למנוע נדידה של פסילות מחלקות של מזרעים מוקדמים למאוחרים. נמצא כי יישום תכשירי הדברה קוטלי חרקים עשוי לצמצם את אוכלוסיית הפסילות בשדה, הן של הבוגרים והן של הנימפות, וכך תופחת כמות הצמחים המראים סימני מחלה. ישנה חשיבות ליישום חומרי הדברה באופן תדיר כבר משלב הצצה מלאה, וחשוב להקפיד על תחלופה בין תכשירים מקבוצות כימיות שונות. יבול מחלקות הנגועות במחלה רצוי לשווק מיד ולא לאחסן, בשל הירידה באיכות האשרושים. 

Alternaria dauci – חלפת הגזר

המחלה מתפתחת על חלקי הצמח העל-קרקעיים ומסוגלת להמית אותם. על העלים והעלעלים מופיעים כתמים חומים, המתפשטים במהירות ועלולים לגרום להתייבשות של כל העלווה. כתמים גדולים עלולים להתפתח על פטוטרות העלים ולקטול את העלה עוד בטרם ייווצרו כתמים על העלעלים. המחלה פוגעת במילוי האשרושים ובאסיף הממוכן של הגזר, המבוסס על שליפת האשרושים על ידי משיכת הנוף. המחלה מתעצמת בצמחים בוגרים. מחולל המחלה מועבר בזרעים, בשרידי צמחים ובאוויר, ונשמר מעונה לעונה בשיירי צמחים בקרקע ועל צמחי בר. השקיה בהמטרה מייצרת תנאי רטיבות, המעודדים נביטת נבגים והדבקה. המחלה מתפתחת בכל אזורי גידול הגזר בארץ ובכל עונות הגידול, והיא מתעצמת בעקבות סופות חול הגורמות לפצעים רבים בעלים.

ממשק הדברה – התאמת זנים רגישים פחות בהתאם לעונת הגידול; תכנון הזריעות בהתאם לכיווני הרוחות לשם מניעת הדבקה בין שדות בוגרים לשדות צעירים; זריעת זרעים מחוטאים; הנהגת מחזור גידולים במטרה להפחית את המדבק, שמקורו בשיירי צמחים בקרקע. ניתן גם לחרוש לאחר האסיף כדי להצניע בקרקע צמחים נגועים במחלה. השקיה בטפטוף תצמצם את הנגיעות במחלה (אך עלולה להגביר את מחלת הקימחון). ריסוסי נוף בקוטלי פטריות מורשים (בתחלופה) עם הופעת הכתמים הראשונים עשוי ים אף הם לצמצם את הנגיעות במחלה.   

 Erysiphe heraclei – קימחון הגזר

בתחילה נראית המחלה על עלים צעירים ככתמים מתפשטים, המכוסים מעטה קמחי בצבע לבן. מעטה זה מכיל את נושאי הנבגים ואת הנבגים של הפטרייה. העלים המבוגרים מתכסים לגמרי במעטה קמחי בצבע אפור, אולם העלה אינו מת. כאשר המחלה תוקפת את הצמחים בשלב מוקדם, התפתחותם מתעכבת, מילוי האשרוש נפגע מאוד, ובמקרים חמורים עלולה להיווצר בעיה באסיף. גורם המחלה מועבר בזרעים ובאוויר. המחלה מתפתחת בכל אזורי גידול הגזר בארץ ובכל עונות הגידול.

ממשק הדברה – המחלה מודברת באמצעות ריסוסי נוף בקוטלי הפטריות המורשים בגידול. באזורים הרגישים לנגיעות בקימחון, מומלץ לבצע פרוטוקול הדברה מניעתי.

גורמים א-ביוטיים

חיגור – תמותת נבטים בשלבי הגידול הראשונים נפוצה בעיקר בקרקעות חוליות. הסיבה לחיגור אינה ידועה לחלוטין, אך קיימות כמה השערות לכך: סופות חול הפוצעות את הנבטים, טמפרטורה גבוהה הצורבת את צוואר השורש, הצטברות של חול כתוצאה מהמטרה סביב הנבטים ועוד. במשקים שבהם הקרקעות חוליות, נהוג לרסס לאחר הזריעה ולפני ההצצה בתכשיר אקוטקס, המסייע ליצירת קרום המונע רחף של הקרקע.

פיצולים/עיוותים – בתחילת דרכו של הצמח מתארך השורש ומעמיק, ורגישותו לעקות גבוהה מאוד. מלבד הנזק שמסבות הנמטודות, גזר מפוצל עלול להיגרם גם כתוצאה מעקת מים בתחילת הגידול (עודף/חוסר), מאבנים על הקרקע או ממחסומים פיזיים אחרים. יש להקפיד על עיבודים נאותים ועל השקיה סדירה, ואף להימנע מקרקע אבנית.

כתפיים ירוקות – נוצרות כתוצאה מחשיפה לשמש של חלקו העליון של האשרוש.

הפרגה – צמח שהפריג אינו נפסל לשיווק, אך מפריע לקינוב ואיכותו נפגעת. הפריחה מושפעת מגורמי הסביבה, מגודל שושנת העלים ומתכונות הזן. במקרה של הפרגה יש לבחון אסיף מוקדם של התוצרת במטרה לשמור על אחוז גבוה של יבול מסוג א'.

הדברת עשבים 

חשוב ביותר להקפיד על יישום קוטלי עשבים לפי דרישות התווית הרשמית של החומר.

הגזר הוא חלק ממחזור רב-שנתי של גידולים, ויש להתייחס לניהול העשבייה ברמת החלקה בכל מחזור הגידולים ,ולא לטפל רק בעת הזריעה של גידול בודד. עשבים רב-שנתיים, כמו: חבלבל, גומא הפקעים, ינבוט, סולנום זיתני, או עשבים חד-שנתיים, כזון אשון, דורשים ניהול מרחבי וחשיבה לטווח הרחוק, כיוון שטיפול נקודתי לאחר הזריעה לא יפתור את הבעיה. התמודדות עם עשבים חד-שנתיים במהלך הגידול נעשית לרוב על ידי יישום של קוטלי עשבים, הן לפני ההצצה והן לאחריה. יש לרסס בדייקנות לאחר כיול המרסס ולמנוע חפיפות ועצירות. מומלץ להשתמש לריסוס בפומיות מניפה ( T-Jet) שתבטחנה כיסוי נאות ואחיד. 

הדברה קדם-הצצה – מיישמים את אחד ממונעי ההצצה המורשים לשימוש בגידול לאחר הזריעה ולפני ההצצה, בהתאם למינון  הרשום  בתווית: סטומפ  ודומיו – 550  סמ"ק/ד', ניתן ליישם גם בתיחוח; רייסר ודומיו – 250 סמ"ק/ד'; לינורקס ודומיו – 150 סמ"ק/ד' בקרקע קלה או לס, ו-200 סמ"ק/ד' בקרקע בינונית; דאקטל – 1000 סמ"ק/ד'. יש להקפיד שלא לבצע עיבודים כלשהם בקרקע לאחר הריסוס,  כדי שלא לפגוע ביעילות הריסוס ולאפשר את הפעלת החומרים בהמטרה. במקרה של עשבייה קיימת בעת יישום מונעי ההצצה, יש לשלב עם קוטל מגע בהתאם להוראות המופיעות בתווית.

הדברה אחר-הצצה ("על הראש") – להדברת עשבים רחבי עלים ודגניים ניתן ליישם אחד מתכשירי מטריבוזין (פייטון ודומיו) במינון 35 סמ"ק/ד' בקרקע קלה, ו-50 סמ"ק/ד' בקרקע כבדה. יש להקפיד על ביצוע הריסוס כעבור 60 יום לפחות מהצצת הגזר, או בהגיע אשרוש הגזר לעובי של עיפרון. להדברת עשבים דגניים בלבד ניתן להשתמש בקוטלי דגניים סלקטיביים. החל משלב של 3 עלים ניתן להשתמש בלינורקס "על  הראש", תוך התייחסות מוקפדת ליעדי התוצרת ולשאריות התכשיר המותרות שם, בעיקר בתוצרת המיועדת ליצוא, אך גם בזו המיועדת לשוק המקומי.

עלקת – הגזר רגיש לעלקת מצרית ולעלקת חרוקה. זרעי העלקת יכולים להישאר עשרות שנים בקרקע, ולכן יש חשיבות לחקר החלקה טרם הזריעה ולבחירה של חלקות נקיות מעלקת ככל הניתן. הפצת זרעי עלקת בין חלקות נעשית לרוב באופן מכני, באמצעות מיכון חקלאי או מכלי אסיף המועברים מחלקות נגועות לנקיות. לפיכך, קיימת חשיבות רבה להקפדה על ניקיון הכלים טרם כניסתם לחלקה חדשה. גידול גזר בחלקה מאולחת בעלקת עלול להסב נזקים כבדים, בהתאם לרמת המדבק. אם החלקה נגועה, יש לפעול לפי הנחיות 'ממשק כוכבית' )שפותח במעבדה של פרופ' חנן אייזנברג( להדברה מושכלת של עלקת מצרית בגזר, המבוססת על מודל ימי מעלה. ממשק ההדברה כולל טיפולים בקוטל עשבים לאחר 700 ימי מעלה, ולאחר מכן כל 250 ימי מעלה עד ארבעה טיפולים. בימים אלו אנו פועלים להתאמת הממשק להדברה מושכלת של עלקת חרוקה. מידע מוקדם לגבי רמת האילוח ואזור האילוח בחלקה, ישפר את סיכויי הצלחת הטיפול. במקרה של נגיעות בחלקה יש להיוועץ במדריך.

הדברת עשבים בחקלאות אורגנית – יש להקפיד על בחירת חלקה נקייה עד כמה שניתן מעשבים. חיטוי סולרי טרם הגידול ימנע הצצה של חלק ניכר מן העשבים, כולל עלקת, בשדות  המשובשים קלות. יש להקפיד על ערוגות רחבות, המאפשרות זריעה במרווחים גדולים, כך שניתן יהיה להיכנס לשטח עם כלים מכניים לשם עישוב. ניתן לבצע שלהוב לאחר הזריעה ולפני הצצת הגידול, כדי להדביר נבטי עשבים שנבטו טרם הצצת הגזר, ויש להקפיד על מועד היישום, כך שתימנע פגיעה בגידול.

להלן קישורים לתכשירים המורשים בגזר:

תכשירים ליצוא, 2025–2026 תכשירים לשוק המקומי, 2024

האמור לעיל הינו בגדר עצה מקצועית בלבד ואינו מהווה חוות דעת מומחה לצורך הצגה כראיה בהליך משפטי.

על מקבל העצה לנהוג מנהג זהירות, ושימוש או הסתמכות על המידע המופיע לעיל הינו באחריות מקבל העצה בלבד.                                                                

אין להעתיק, להפיץ או להשתמש במסמך זה או בחלקים ממנו לצורך הליך משפטי כלשהו, ללא אישור מראש ובכתב של החתומים.