בעקבות איזה ספר הפכה הספרנית של עין כרמל לעובדת סוציאלית? מי הגיעה לתפקיד בזכות הברקה של סדרן העבודה, ומה עשה הספרן מבארי שעצבן חלק מהחברים? לרגל שבוע הספר העברי – הספרניות מעין כרמל, עין השופט וגן שמואל, והספרן מבארי, מספרים על ספרים שהשפיעו על חייהם וגם מעניקים המלצות קריאה כמובן
בקיבוץ של פעם, ספרים היו חלק בלתי נפרד מהחינוך. מה"סיפור בהמשכים" שהוקרא לילדי הכיתה ב"שעת חברה", דרך החלפת ספרים אחת לשבוע בספרייה ועד "פנס הקסם", הכי קרוב לנטפליקס שהיה… בימים של גלילה אינסופית במכשיר הנייד, שומרות הספרניות והספרנים על גחלת הקריאה.
מאירה זליגר (82), עין כרמל
"העונש הקשה ביותר כילדה היה למנוע ממני החלפת ספרים"
"מאירה (אימא שלי! מ"ר) עבדה שנים רבות כעובדת סוציאלית. כשפרשה בגיל 72, נענתה בשמחה לבקשה להתנדב בספרייה.
סיפורים וספרים היו בעולמי מיום שאני זוכרת את עצמי. סיפוריו של אבי כאורות המאירים את דרכי, ללכת לאורם, לתהות ולהתווכח עם המסרים. העונש הקשה ביותר היה למנוע ממני החלפת ספרים (חמור כמעט כמו מניעת צפייה בסרט של יום שלישי).
ה'סיפור בהמשכים', שסופר על ידי המחנכות, היה חלון בזמן שכל השבוע חיכינו והשתוקקנו לו. הלב, הנס, אוריין, סלע השחפים – סופרו על ידי לאה הגננת בגן ובכיתות הנמוכות. את חסמב"ה סיפרה לנו נורית ברזלי בפעולות, ישובים על האדמה, צמודים לשדרת הברושים הצעירים."
"בנעורי עבדתי בספריית ילדים", מוסיפה מאירה. "בפתח הספרייה היה שולחן, והילדים לא הורשו לגשת ולבחור ספרים. הספרנית 'ידעה' איזה ספר לתת לכל אחד".
מהו החלק האהוב עלייך בעבודה?
"אני פותחת את הספרייה לקהל הרחב בימי שישי לפני הצוהריים. נהנית מאוד מהילדים המגיעים לשבת ולקרוא, ומהילדים והבוגרים שבאים להחליף ספרים".
איזה ספר לדעתך הוא ספר מכונן?
"אוהל הדוד תום מאת הארייט ביצ'ר סטואו. דוד תום, אלייזה הרצה עם בנה על הקרח הנשבר לעבר ארץ החופש, ולעומתם מר ליגרי האכזרי. הזדהיתי עם הדמויות, כעסתי על העוול, אי-הצדק וחוסר האונים של העבדים. הבריחה אל החופש השפיעה על כל חיי מאז, על השקפת עולמי, ערכיי ואפילו על בחירת המקצוע – הצורך להציל, למצוא את החלש, להיות לטובתו ולעזור לו. כל אלה הושפעו מספר זה".
על איזה ספר את בוחרת להמליץ?
"מי שסוכתו נופלת מאת צבי בן מאיר. הספר מספר על גירושיו של המספר, שהוא בעל 'נטיות הפוכות'. לו ולאשתו שני ילדים, יש ביניהם חברות עמוקה, קרבת לב ואהבה, אך הם נפרדים כי חסרה תשוקה מינית. ספר נפלא, כתוב נהדר, מעלה תהיות וממשיך להדהד בי."
עופר גתי (49), בארי
הספרנית המיתולוגית חנהל'ה קריצמן נרצחה ב-7 באוקטובר, והספרייה ספגה פגיעת RPG
עופר גתי משמש כבר 27 שנה כצלם הארכיון בקיבוץ בארי. לספרייה הגיע כאשר ב-2020 יצאה הספרנית גלית לפנסיה ועופר החליף אותה.
בזמן הקורונה הפך את מתחם הספרייה לכיתת לימוד בזום "כי אני גם טכנאי מחשבים". במקביל שימשה הספרייה כחדר מפגש לאימהות עם תינוקות אחת לשבוע. קצת לפני 7 באוקטובר חזר לעבוד במפעל הדפוס של הקיבוץ, שם הוא עובד גם כיום.
הספרנית המיתולוגית של הקיבוץ הייתה חנהל'ה קריצמן, שנרצחה ב-7 באוקטובר. "היא הפעילה והגדילה את ספריית הילדים והייתה עושה שעת סיפור לפי גילאים".
באותה שבת שחורה גם מבנה הספרייה ספג RPG ושני פגזי טנק. "מה שהצלחתי להציל העברתי למכולה", אומר עופר, ומספר שבימים אלו ממש יצקו את היסודות לספרייה חדשה.
אסנת פיינזילבר ברדה, גן שמואל
מרצה לקולנוע וספרנית עם חלום לספר יום אחד גם את הסיפור שלה
"גדלתי בשכונת נווה שאנן בחיפה, ומשם זכורה לי ספריית בית אבא חושי, המתנ"ס המקומי, שם הייתי שואלת ספרים. הספרניות בספרייה זו מופיעות בספרו של הסופר אמיר גוטפרוינד בשבילה גיבורים עפים, גדלנו באותה השכונה.
אומברטו אקו אמר שגן העדן זו ספרייה ענקית. אני חושבת שהוא צדק. פעם אנשי רוח ופוליטיקאים הצטלמו עם הספרייה בגבם, כדי שנדע מה מקורות החשיבה וההשראה שלהם. זה עבר.
איני זוכרת את התאריך המדויק בו התחלתי להיות ספרנית, לפני יותר מ-20 שנה. זו הייתה הברקה של רכז העבודה אז בקיבוץ, הוא קלע בול. אני גם מרצה לקולנוע, ומשלבת יחד את שתי העבודות. לפני שהגעתי לספרייה לא כל כך מצאתי את עצמי, וכשהתחלתי לעבוד כאן, הרגשתי שהגעתי למקום הנכון".
בית שני שלי
"הספרייה שלנו לא גדולה, אבל יש לנו ספרים רבים, גם כאלה נדירים שאין בספריות אחרות. יש בקיבוץ גם ספריית ילדים נפרדת. אני וגילה שותפתי, שמנהלת את הספרייה, חוליה בשרשרת של ספרן וספרניות מצוינות שהיו פה לפנינו.
הספרייה, שנבנתה ב-1967, היא מבנה יפה עם חלונות המאירים אותה, ונמצאת במרכז הקיבוץ. לפני מספר שנים רצו לייעד את המבנה לתכלית אחרת, עשינו קמפיין, הספרניות ואוהבי ספר בקיבוץ, וסיכלנו את ההצעה הזאת.
זה כמה שנים שהספרייה משמשת גם את משרד הרכב בקיבוץ, וגם מספר הייטקיסטים, ועורך דין אחד שעובדים בחלל הספרייה באופן לא קבוע. החלטתי מטעם עצמי שאני מנהלת את ה-Hub הזה, ואני דואגת לרווחתם.
מדי פעם מגיעים גם סטודנטים וסטודנטיות ללמוד בספרייה, כי המקום שקט ומאפשר להתרכז.
אני אוהבת כל מה שקשור בספרים, והספרייה היא הבית השני שלי.
אני אוהבת כשמגיעים ספרים חדשים וצריך לקטלג ולעטוף אותם.
במיוחד אני אוהבת לשמוע שקלעתי לטעם של הקוראות שלנו, ואהבו ספר שהמלצתי עליו. אני אוהבת את הקשר עם הקוראות והקוראים.
הייתי שמחה לו יותר צעירים וצעירות היו מגיעים לספרייה".
המלצות, אי אפשר להסתפק באחת
"תמיד אהבתי לקרוא ולחקור. אני קוראת הרבה חומר בנושאי ההרצאות שלי. הספר האחרון שקראתי הוא ביוגרפיה באנגלית של הבמאי היפני אקירה קורוסאווה. כעת אני קוראת ספרים על בודהיזם, למשל קול היד האחת שתרגם יואל הופמן. אני אוהבת מאוד ביוגרפיות. הארנב מפטגוניה של קלוד לנצמן (הקולנוען שעשה את הסרט שואה) היא אחת המומלצות.
ספרים שעשו עליי רושם:
והיום איננו כלה של הסופר הקזחי צ'ינגיס אייטמטוב. סיפור אהבה עצוב המתרחש בקזחסטן. אייטמטוב הוא מספר מחונן, ואני זוכרת מהספר שקראתי מזמן שהיה שם גמל חצוף, למעשה בכר, גור גמלים שנקרא בורני קרנר. גם לגמלים יש שמות בקזחסטן. ספרים עוזרים לנו לטייל בעולם בלי לצאת מהכורסה.
כמו כן אהבתי מאוד את הספר זיכרונות אדריאנוס, רומן היסטורי צרפתי מאת מרגריט יורסנאר. הספר מספר את סיפור חייו של אדריאנוס, שהיה קיסר רומא בין השנים 117–138 ונחשב לשלישי מבין חמשת הקיסרים הטובים. הספר כתוב כסדרת מכתבים אוטוביוגרפיים שאדריאנוס כותב לנכדו המאומץ ומי שלימים יהיה קיסר רומא, מרקוס אורליוס.
ספרי יעקב המצוין של אולגה טוקרצ'וק, הסופרת הפולנייה שזכתה בעקבות פרסומו בפרס נובל, עשה עליי רושם רב. הסופרת עשתה תחקיר של שבע שנים כדי לכתוב אותו. הרגשתי קרבה לסיפורים כי עניין אותי לקרוא על חיי היהודים בפולין לפני כמה מאות שנים. מוצא משפחת אבי מפולין, ושמחתי לקרוא על חייהם של יהודים בתקופה ההיא, תקופת משיח השקר יעקב פרנק.
החיים הוראות שימוש של ז'ורז' פרק – סיפורו של בניין אחד, בו התגורר הסופר במשך 55 שנה. פרק הוא קרוב משפחתו של י.ל. פרץ והיה חבר בחבורת אוליפו, שבה הסופרים הציבו לעצמם מטרה (בין השאר) לכתוב ספר שלם ללא האות E, האות הכי נפוצה בצרפתית.
לאחרונה קראתי את הספר המקסים במחילה מכבודה של אשת המערות של אופיר טושה גפלה. זהו ספרו הראשון שאני קוראת, ואהבתי אותו מאוד. מסופר בו על מורה לאנגלית, שעושה מעשה חתרני. נמאס לו להשחית את זמנו על הוראת אנגלית בבית ספר תיכון, אז הוא מתפטר ויושב בבית וקורא. הספר מתחיל גם בכך שהוא ואימו מחפשים את אביו שנטש אותם ועבר לאנגליה.
אני קוראת הרבה ספרות עיונית בנושאים של קולנוע, פוליטיקה ישראלית והיסטוריה. 'אנוש הנני, וכל דבר אנושי אינו זר לי' – אמרה של מחזאי לטיני מלפני הספירה. הספר הדרך לשבעה באוקטובר של ההיסטוריון אדם רז הוא ספר חובה לכל מי שרוצה להבין איך הגענו ל-7 באוקטובר.
ספרות עוזרת לנו להבין את עצמנו והעולם. תמיד אהבתי ספרות, וגם שירה (זלדה, דליה רביקוביץ, ביאליק, סיגל יאיר ועוד רבים ורבות). יש לי חלום לספר יום אחד גם את הסיפור שלי. לא בטוחה שזה יקרה. אני מכירה במגבלות של עצמי, והסטנדרטים שלי, שנחצבו בעשרות שנים של קריאה, גבוהים מאוד".
עופר גתי, בארי
עופר מספר שכרגע אין ספרייה פיזית, אך הוא ייסד ספרייה דיגיטלית עבור חברי הקיבוץ ובה כ-40 אלף ספרים. "למבוגרים קשה יותר עם הפורמט, הצעירים מודים לי".
מהו החלק האהוב עליך בעבודה?
"אני אוהב לסדר ספרים, לקטלג ולמיין אותם". עופר מספר שדבר ראשון שעשה היה להחליף את המחשב בן ה-30. "הבאתי מחשב חדש ועשיתי קטלוג מחדש של כל הספרים. לא למדתי ספרנות מעולם אבל לימדתי את עצמי את שיטת הקטלוג של דיואי ועבדתי על פיה. סידרתי מחדש את מיקום הספרים, מה שגרם לחלק מהחברים להתעצבן אבל הם התרגלו לסדר החדש. עכשיו אפשר למצוא הכול".
איזה ספר לדעתך הוא ספר מכונן?
"מאז ומעולם מאוד אהבתי ספרים. מגיל 7 ביליתי בספרייה, קראתי בעיקר ספרי פנטזיה ומתח. ספר שהשפיע עליי היה סדרת קופיקו מאת תמר בורנשטיין-לזר ויד הנפץ של קארל מאי, יחד עם כל ספרי הסדרה".
על איזה ספר אתה בוחר להמליץ?
"שר הטבעות: שיבת המלך מאת ג'.ר.ר. טולקין. אפשר לצלול לתוך העולם הזה וליהנות ממנו. למרות השפה הקשה, הוא ספר מאתגר ומהנה, מותח ומרגש".
מיכל קציר (78), עין השופט
ספרייה חברתית לגיל הרך וגם לפעילות חופשית עם המשפחה
"לספרייה ולספרים היה מקום מכובד ומבוקש מאוד לאורך השנים בעין השופט. עם השנים ירדה במקצת קרנה של ספריית הילדים ושמעתי דיבורים על כך שאין צורך בספרייה לילדים כי יש ספריות אזוריות מצוינות בבתי הספר היסודי והתיכון.
כששמעתי שזו המגמה, חיפשתי מה אני רוצה לעשות עם יציאתי לפנסיה. 30 שנה עבדתי בחינוך, וכשסיימתי ניהלתי מחלקה במפעל ועסקתי בניהול בריאות ורווחה במשך 12 שנים.
החלטתי להקים ספרייה חברתית לגיל הרך, ספרייה שמבוססת על ביקורי ילדי הגנים ובילוי חופשי בשעות אחה"צ.
אני בת 78, אימא וסבתא, גננת ומורה לחינוך מיוחד והיום מגיעים אליי כל ילדי הגנים, וילדי כיתות א'-ב'. לכל גן וכיתה יום קבוע בסדר השבועי לשעת סיפור ויום בשבוע אני פותחת לפעילות חופשית עם המשפחה בספרייה/משחקייה הקטנה שהקמנו.
תמיד אהבתי ספרים, קראתי המון, וקריאת ספרים לילדינו הייתה חלק בלתי נפרד מההווי המשפחתי שלנו, כך גם בעבודתי כגננת. כדי לבחור ספרים לקריאה ועיון בגן נהגתי ללכת עם כל הגן לספרייה. במנוחות צוהריים (שפעם היו חובה), כל ילד היה בוחר ספר לעיון לפני פרישתו למנוחה.
היום אני מתמלאת שמחה רבה לפגוש את עשרות הילדים שמגיעים לספרייה, ואני חווה הרבה יופי והשפעה חינוכית ממש חשובה על הילדים".
על איזה ספר את בוחרת להמליץ?
"אני רוצה להמליץ על ספר מקסים בשם בוטן מאת הסופרת והמאיירת מרתה אלתס.
בוטן היא הקופה הכי קטנה בג'ונגל. כל הגדולים תמיד עוקפים אותה או מסתירים לה, ולבוטן נמאס. היא מחליטה לטפס אל ראש העץ הכי גבוה בג’ונגל, ובדרך פוגשת הרפתקאות (וסכנות!) וחברים קטנים שמלמדים אותה שיעורים גדולים.
אני אוהבת את הספר כי בוטן היא גיבורה שובת לב ומלאת השראה עבור הילדים שמתאהבים בה בשנייה."
