חסרי אונים: המאבק הנואש של החקלאים מול פלישת חזירי הבר

מצפון הארץ ועד לדרום ים המלח, תופעת חזירי הבר המשוטטים גורמת לנזקים חסרי תקדים לשדות החקלאיים. עם משקל של 150 קילוגרם, קצב רבייה מסחרר והשלכות כלכליות אדירות, חזירי הבר המוגנים הפכו עבור החקלאים ממטרד למכה כלכלית. "קו למושב" מאיר בזרקור על אחד האתגרים הסביבתיים והכלכליים הגדולים המאיימים על הענף

*תמונה ראשית: חזיר בר, נחשב למין מתפרץ. צילום: טילה מונטו (Tila Monto) 

במשך שנים התרגלה הציבוריות הישראלית לראות בחזירי הבר בעיה עירונית חיפאית. אם אלו מחזות של פחי אשפה הפוכים או משפחות שמטיילות על המדרכה ומטילות מורא על התושבים בבתים הסמוכים. אלא שבשדה הפתוח, מצפון הארץ ועד לדרום ים המלח, מדובר בסיפור אחר לגמרי. חזיר הבר, הנחשב לאחד היונקים הפרסתנים הגדולים באזורנו, ומגיע בקלות למשקל של 150 קילוגרם ומעלה, הפך בשנים האחרונות לאיום המרכזי על השדות, המטעים והחיים במושבים.

כדי להבין את גודל התופעה, צריך לצלול תחילה אל הביולוגיה של היצור המרשים והסתגלן הזה. "חזיר הבר הוא 'אומניבור', כלומר 'אוכל כל', במלוא מובן המילה," מסביר ד"ר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים. "מדובר על בעל חיים שאינו בוחל בשום דבר כשזה מגיע למזון – מגרגרים, פירות, צמחים ופטריות, דרך שלשולים וחרקים בקרקע, ועד לתוצרת חקלאית ופגרים. חשוב להבהיר כי בניגוד לחיות אוכלות עשב כמו פרות או כבשים, החזיר אינו מעלה גרה, ולכן אינו מסוגל להפיק אנרגיה מעלווה או מעשב בלבד. המשמעות הביולוגית היא שהוא חייב מזון זמין ועתיר קלוריות כדי לשרוד ולהתפתח."

ד"ר דולב מוסיף כי ביחס לאקלים הגיאוגרפי, חזירי הבר נפוצים ברחבי החבל הים-תיכוני, מצפון הארץ ועד לצפון הנגב, לצד אוכלוסייה קטנה וייחודית שהסתגלה לחיים בדרום ים המלח, באזור נאות הכיכר. לדבריו: "לצד התיאבון הבריא, חזירי הבר מתאפיינים בכושר רבייה גבוה במיוחד. הנקבה מגיעה לבגרות מינית כבר בגיל שלוש ואף קודם לכן. ככל שהיא בוגרת וותיקה יותר, כך היא ממליטה שגר גדול יותר של חמישה עד שבעה גורים ומעלה בכל מחזור. מבחינת התנועה בשטח, החזירים נעים בעדרים המנוהלים במבנה מטריארכלי אמהי, הכולל בדרך כלל שתיים-שלוש נקבות בוגרות, לצד צעירים מהשנה הקודמת וגורים רכים מהשנה הנוכחית. כך מתגבש לו מבנה שיוצר עדרים המוניים, לעיתים של עשרות חזירים, בעוד שהזכרים הבוגרים נעים כבודדים או מצטרפים לעדרים רק בעונת הרבייה."

החקלאות משנה את המשוואה

בניסיון להסביר את המקור לתופעת חזירי הבר המשוטטים, מציג ד"ר דולב תמונת מצב לפיה: "הקשר המורכב בין חזיר הבר לסביבה האנושית טמון בהבדל היסודי שבין השטח הטבעי לשטח החקלאי. במצב הטבעי, המערכת האקולוגית בישראל מאופיינת בחורף לח וקריר שנמשך כארבעה חודשים, לצד עונה יבשה שאורכה שבעה עד שמונה חודשים.

"בעונת החורף, מי שמסתובב ביערות נתקל באדמה הפוכה שנראית כאילו עבר בה כלי מחרשה. אלא שאלו הם חזירי הבר שהופכים את הקרקע הלחה עם החוטם בחיפוש אחר שורשים ושלשולים. מדובר למעשה במזון נגיש המהווה את בסיס קיומם. עם זאת, בעונה היבשה, החזירים נתקלים במצוקת מזון קשה, כאשר היעדר המזון בטבע מהווה בלם טבעי שמגביל את מספר הגורים המצליחים לשרוד ולהצטרף לאוכלוסייה.

"כאן בדיוק נכנסת החקלאות לתמונה ומשנה את המשוואה. בשדות ובמטעים המושקים בקיץ, הקרקע נשארת לחה וספוגת מים גם בימים החמים והיבשים ביותר. בנוסף, החקלאות מספקת שפע של פירות וירקות עתירי קלוריות – מתפוחים, עגבניות ותירס ועד בצל, שום ומלונים. הסיטואציה שנוצרת היא שהחזירים לא רק נהנים מהתוצרת החקלאית, אלא לעיתים שוברים ענפים והורסים חלקות שלמות. כשיש שפע של מזון ומים זמינים בעונה היבשה, הרבה יותר גורים מצליחים לשרוד. המשמעות היא שהחקלאות המודרנית בהגדרתה תומכת ומאיצה את גידול אוכלוסיית חזירי הבר. אפשר לומר שהיא אפילו הופכת עבורם למעין 'מסעדה פתוחה' 24 שעות ביממה."

ומה באשר לפתרונות? בהינתן המצב קיים, מציג ד"ר דולב מספר אפשרויות פעולה, שחלקן כבר נעשות בשטח: "הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם חיות בר, במידת האפשר, היא לנסות למנוע מהן להגיע מלכתחילה. נכון להיום, הפתרון האופטימלי ביותר, וגם הוא כמובן לא הרמטי, כולל גידור של המטעים או השטחים החקלאיים.

"בגידולים חד-שנתיים, אחד הכיוונים שחקלאים נוטים להשתמש בו הוא גידור זמני. לרוב פעולה זו נעשית באמצעות גדר חשמלית, כלי שבהחלט יכול להיות אפקטיבי, אם כי הוא דורש לא מעט תחזוקה."

כלי אחר שבו החקלאים משתמשים ככלי משלים, וגם אותו לא תמיד פשוט להפעיל, לדברי ד"ר דולב, הוא אמצעי של המתה בירי, לפיו בשטח נתון אפשר להפעיל ציידים מקצועיים: "זהו פתרון שנעשה לעיתים בעזרת פקחים של רשות הטבע הגנים, במטרה לנסות ולצמצם את אוכלוסיית חזירי הבר. הבעיה היא שגם כאן ישנה מגבלה קשה. אנחנו מנסים כיום דרכים כדי לייעל את התהליך בצורה יותר דיפרנציאלית, להבין את הביולוגיה של בעל החיים, אבל נכון להיום זהו כלי שעושים בו שימוש. זה לא סוד שתפקידה של רשות הטבע והגנים הוא להגן על חיית הבר, אבל באותה נשימה ברור גם לנו שאוכלוסייה שבמקרים מסוימים גדלה לכדי אוכלוסיית יתר, ופוגעת בחקלאות הישראלית, חובה עלינו למצוא פתרון. לכן, לעיתים אין מנוס משימוש בהמתה בירי. זהו חלק מארגז הכלים שאנחנו משתמשים בו."

האם המציאות תשתנה בעוד כשנה מהיום?

"ככל שנצליח לעבוד בצורה ממוקדת בקבוצות הרלוונטיות בתוך האוכלוסייה, תוך מיגון אזורים רלבנטיים אחרים, נוכל להתמודד עם המצב ולהגיע לסיטואציה סבירה. תמיד יהיו קונפליקטים, אבל אין לי ספק שבצורה חכמה ניתן להגיע לערך סביר או לפחות למצב שמאפשר קיום משולב של חקלאות בצוותא עם חזירי הבר. צריך לזכור, חזירי הבר אינם נגד החקלאות – אבל עבורם החקלאות היא מסעדה, בעוד עבורנו החקלאות היא מקור מזון. תפקידנו לנסות לצמצם את הגישה לאותה 'מסעדה'. ככל שנצליח לצמצם את הגישה שלהם למזון, כך נצליח לווסת טוב יותר את האוכלוסייה ולצמצם את הקונפליקט."

"לא יתכן שחזירי הבר יחיו על חשבוננו"

על אף שהאקולוגים רואים בתופעה אתגר סביבתי של אוכלוסיית יתר, הרי שעבור החקלאים מדובר במאבק קיומי ובנזקים כלכליים כבדים. חקלאי המגדל ארטישוק במושב כרם מהר"ל, סמוך לשמורת טבע, אומר לנו: "בגדול זו חיה מוגנת, כך שאתה כחקלאי אינך יכול לעולל לה דבר. שמתי גדרות אבל מדובר בבעל חיים גדול מאוד שבשבילו הגדר שלי זאת בדיחה. חזירי בר לא רק גדולים – הם גם חכמים ויודעים לחפור בקלות מתחת לגדרות. מילא היו נכנסים ואוכלים כמה שיחי ארטישוקים, הבעיה היא שהם נותנים ביסים קטנים בכל פרי ולא מסיימים לאכול את כולו, כמו טעימות. הנזק המצטבר כתוצאה מכך הוא עצום."

עופר סלע, חקלאי דור שלישי מגבע כרמל ומאזור עתלית, המעבד בננות ואבוקדו מזה כ-17 שנה, מתאר את המציאות העגומה בשטח. "חזירי בר היו מאז ומעולם, זו לא הפעם הראשונה שאנחנו כחקלאים מתמודדים איתם. אבל ככל שהשטחים הטבעיים מצטמצמים, הם עוברים לחפש מזון בשטחים החקלאיים.

"אנחנו מתמודדים בשנים האחרונות עם לחץ הולך וגובר של חזירים, מה שמאלץ אותנו להשתמש בגידור מאסיבי של השטחים מזה כעשור, הוצאה כספית משמעותית ביותר כשלעצמה. בהמשך הוספנו צייד מטעם המועצה בשיתוף רשות הטבע והגנים, כדי לתת מענה נקודתי. אני יכול להעיד על עצמי. בחלקות שלנו, בסמוך לנחל אורן, נאלצתי לחדש רק לאחרונה עשרות שתילים שנפגעו כתוצאה מפגיעת חזירים.

"בסוף חזירי הבר הללו הם עוד 'דיירים' שנמצאים בתא השטח. ברגע שאין להם מענה ואף אחד לא עושה שום דבר, האוכלוסייה שלהם רק הולכת וגדלה. במילים אחרות, כשאין להם אוכל ביער ושטחי הטבע מצטמצמים, אזי השטחים החקלאיים הופכים לאסם התבואה של חיות הבר. הרי יש להם כאן מים זמינים ומזון טרי, אך טבעי שזה יתנקז אלינו בסוף. זהו מצב בלתי נסבל."

סלע מצביע גם על ההבדל במדיניות בין המרחב העירוני לחקלאי, ומזכיר כי בחיפה, בעקבות שינוי במדיניות הטיפול והמעבר לצעדים אגרסיביים יותר, ניתן לראות כיום ירידה באוכלוסייה: "אנחנו מבינים את הרצון של חיות הבר לחיות, אבל אם זה על חשבון החיים החקלאיים, זה פשוט לא בא בחשבון. השטחים החקלאיים הם לא שמורת טבע, ואנחנו מצפים מהמדינה להגן על השטח החקלאי, בדיוק כפי שהיא מגינה על שטח מוניציפלי כזה או אחר."

אם בכרמל ובמורדותיו המאבק ניטש מול חזירי היער, הרי שבכיכר סדום שמדרום לים המלח, המציאות מקבלת גוון אקוטי ומורכב עוד יותר. צריך להבין את היקף הנזקים שמתרחש כאשר חזירי בר נכנסים לשטח חקלאי.

צביקה דור, חקלאי ותיק ממושב עין תמר שבכיכר סדום, מגדל פלפלים, מלונים ותמרים מזה למעלה משלושה עשורים. דור מתאר מציאות קשה המדירה שינה מעיני החקלאים: "תמיד היו כאן חזירי בר, אבל אין ספק שהתופעה החמירה מאוד. אנחנו חיים בסרט טורקי כבר שנתיים, מאז שהבעיה התפרצה בצורה לא פרופורציונלית.

"בכיכר סדום יש מעל 5,000 דונם של שטחים חקלאיים מעובדים, מנחל ערבה בדרום ועד בריכות מפעלי ים המלח, מהם מתפרנסות עשרות משפחות. בפועל, אנחנו מרגישים שאנחנו חיילים ששומרים על הגבול, אבל האמת היא שמול החזירים אין לנו שום יכולת להתגבר. רק בשביל לסבר את האוזן – משפחה של חקלאי בודד יכולה לאבד בין 150 ל-200 אלף שקלים בעונה עקב חדירת חזירים. כשלהקת חזירים נכנסת למקשת מלונים או אבטיחים, או לחלקת בזיל, מספיק שאריות קטנות שהם משאירים כדי שהחלקה כולה תלך לאבדון ולא ניתן יהיה לגדל או לשווק אותה."

מעבר להפסד הכלכלי, דור מדגיש את החשש הבטיחותי: "לא מדובר רק בכסף, אלא גם בילד שצועד בערב במושב ועלול להיתקל בחזירת בר רעבה במשקל 150 קילו שמגינה על הגורים שלה. זו סכנה ממשית שאסור להתעלם ממנה. אנחנו מעריכים שיש כאן למעלה מ-600 חזירים מתרבים. אלו בעלי חיים מאוד חזקים שיכולים לשרוד גם בתנאים מורכבים ביותר. אנחנו מנגד כחקלאים מנסים בשיניים להיאחז כדי לשרוד, אבל בינתיים מי שמנצחים במשוואה הזו אלו חזירי הבר."

חקלאי נוסף הפעיל באזור, שנותר בעילום שם, הגדיל לעשות כאשר תיאר את חזירי הבר כ-'נוח'בות': "אנחנו שומרים על השדות מפני חזירי הבר יותר מאשר הצבא שומר על הגבול מפני חדירות. מדובר בעדר חזירי בר שנמצא באזור יישובי דרום ים המלח ושמורת הטבע מלחת סדום שנים רבות. עם השנים, התרחבות היישובים והשטחים החקלאיים צמצמה את מרחב המחייה של החזירים, בעוד שמקורות מזון הנובעים מהיעדר סניטציה ופסולת חקלאית משכו אותם לאזורי היישובים עצמם. בפועל, חזירי הבר פשוט השתלטו עלינו. עם כל הכבוד, אנחנו מרגישים שבויים, עם גידור חשמלי ונזק כבד לחלקות שלנו. אי אפשר להמשיך בצורה הזו."