המשק של משפחת כהן צלח בשנים האחרונות כמה מהלומות, ובראשן טיל מלבנון שחירב חצי רפת בספטמבר 2024. את הרפת מובילים בעבודת צוות מעוררת התפעלות מושיק ועופרה כהן, שכבר חצו מזמן את גיל 70 אבל רק לאחרונה שכרו פועל ראשון. בין חליבה לחליבה הם מברכים על מה שיש ומקווים שיוזמות כמו הרפורמה במשק החלב לא יחזרו בקרוב
*תמונה ראשית: מושיק ועופרה כהן. שותפים מלאים בעבודות המשק
את מושיק כהן פגשתי ברפת המשפחתית בחודש אפריל, במהלך ימי המלחמה נגד איראן וחיזבאללה. העימות האחרון עורר בו מחדש זיכרונות מהמלחמה הקודמת, שבה משק כהן שילם מחיר יקר.
ב-22 בספטמבר 2024, כמה ימים לפני חיסולו של חסן נסראללה, טיל של חיזבאללה פגע ישירות במרכז הרפת של משפחת כהן. הרעש היה ברדיוס עצום. 36 פרות וכמה עגלים נהרגו. חצי מהרפת נכחדה. "הירי אירע בזמן חליבת הבוקר, בחמש ורבע. הצלחנו להיכנס לממ"ד רגע לפני שהטיל נפל. זה היה אחד הטילים הכבדים", נזכר מושיק. "כשהטיל נפל ברפת שלנו, הרעש היה נוראי. היה לי ברור שהפגיעה היא אצלי במשק. הטיל נפל על מדרכת הבטון שבדיר, כך שבאופן יחסי הנזק היה יכול להיות גרוע עוד יותר. חבלן המשטרה שהגיע לזירה אמר זאת".
מושיק מספר על המראות הקשים מיד לאחר היציאה מהממ"ד: "יצאנו מהממ"ד לאחר כמה רגעים. הפרות המתות, המבנה שניזוק – ההרס היה עצום. הגג קרס, החשמל נפגע, מקורות המים נפגעו. זה היה ממש חורבן. היה קשה מאוד לראות את הפרות המתות. שעה מרגע שזה קרה רפתנים וחקלאים מהמושב והאזור באו לעזור. היה מזל גדול שמכון החליבה לא נפגע. במשך שעות היום הצליחו לתקן תיקונים זמניים, וחלפו עוד כמה שעות עד שהוציאו את הפרות המתות. באותו יום, בערב, חלבתי. חליבת הערב הייתה לא פשוטה, הפרות ששרדו היו בהלם. היה קשה להעלות אותן למכון החליבה".
מושבניקים מלידה
מושיק כהן היה אז בן 78, ובחודשים הבאים הוא עסק בבנייה ובשיקום של הרפת. "מצאתי את עצמי במסע שיקום הרפת", הוא מספר. "חקלאי בשם רפי פניני ממושב כפר יהושע נרתם והיה לצדי בשיקום הרפת. שר החקלאות אבי דיכטר הגיע כמה פעמים לבקר ונרתם והתגייס. לצד אנשי המקצוע, דיכטר עזר בכמה נושאים. הייתה גם בירוקרטיה ותיאום עם מס רכוש, כשבדרך היה עמי רפי פניני. תוך כמה חודשים הרפת שוקמה: שיפצנו את הגגות, תיקנו את החשמל".
מושיק הוא בן ממשיך במשק כהן בכפר שערים. הוא נשוי לעופרה, מושבניקית מלידה גם היא, שנולדה וגדלה בתל עדשים. כל השנים מושיק ועופרה עובדים ביחד ברפת. מושיק כבר חגג 80 ועופרה צעירה ממנו בכמה שנים. עד לפני שנתיים הם עבדו ברפת ללא עזרה של פועלים, ורק לאחר שמושיק עבר ניתוח קטרקט הם שכרו פועל שיסייע למשק. עופרה אחראית על הגמעת העגלים במשך כל השנים.
לגבי העימות האחרון, שבינתיים יצא להפסקת אש, סיפר מושיק: "אנו ממשיכים, למרות שהמצב לא נעים. אנו רצים לממ"ד כשיש אזעקות, אבל בסך הכל יש 'התחשבות'. עד היום לא היו אזעקות בזמן החליבה. במידה רבה יש שגרה. התרגלנו. אם יש צורך, אנו נכנסים לממד ולאחר מכן ממשיכים לעבוד. משק החלב מאוד מתוכנן ומאורגן. המזריעים, הרופאים איסוף החלב, המזון, הכל מתפקד מצוין".


מלטביה לבית שערים
מושיק כהן נולד וגדל במושב בית שערים. הוריו עלו לארץ מלטביה בשנת 1936. אביו של מושיק הגיע לארץ למכביה כמרים משקולות בקבוצה שבאה לתחרויות מברית המועצות. האב, יהודה כהן, פגש במכביה חבר ילדות מלטביה שהיה חבר קיבוץ אפיקים. הוא הזהיר את יהודה שיהיה מסוכן לחזור ללטביה, בגלל המצב הפוליטי באירופה. יהודה החליט להישאר בארץ. בארץ הוא פגש את סוניה, שאותה הכיר בלטביה, והתחתן עמה. לאחר הנישואים הם החליטו להקים את ביתם במושב בית שערים, שהם נמנו על מייסדיו. יהודה תכנן ללמוד הנדסה, אך ההחלטה להישאר בארץ שינתה את התוכניות. בבית שערים הם בנו משק חקלאי, גידלו ירקות ופירות והקימו רפת.
מושיק, שגדל ועבד במשק משחר ילדותו, בחר לחזור למשק מיד עם השחרור מהצבא. מושיק ועופרה הקימו משפחה בבית שערים, ונולדו להם ארבעה ילדים. עופרה הייתה שותפה מלאה בעבודת המשק, ועד לפני כמה שנים הייתה חולבת יחד עם מושיק בחליבת הערב.
במהלך ימי המלחמה הודיע שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על הוצאת הרפורמה שתכנן במשק החלב מחוק ההסדרים. בפועל, ההערכות בענף החלב ובמגרש הפוליטי הן שהיוזמה הזאת ירדה בשלב זה מהפרק, ומושיק מקווה שהיא גם לא תחזור בתחפושת אחרת בעתיד. "אם רפורמת החלב הייתה יוצאת לפועל, המשמעות עבור הרפת שלנו הייתה גזר דין מוות. התוכנית של סמוטריץ' הייתה הורסת את משקי החלב. ביטול הרפורמה משמעותה המשך משק החלב – וכמובן הרפת שלנו".
עופרה ומושיק כהן, אנשים צנועים חרוצים, עובדים שבעה ימים בשבוע. הם מתפרנסים מרפת החלב שלהם במו ידיהם. "אעבוד במשק כל עוד אוכל לעבוד", מבטיח מושיק. "בסך הכל צורת החיים שלנו מספקת אותנו ומשמחת. אנו אוהבים להיות חקלאים ורפתנים".
כיתוב:
מושיק ועופרה כהן. שותפים מלאים בעבודות המשק
ליד:
"כשיצאנו מהממ"ד זה היה ממש חורבן. היה קשה מאוד לראות את הפרות המתות ואת הנזק. שעה מרגע שזה קרה רפתנים וחקלאים מהמושב והאזור באו לעזור. בערב חלבתי, אבל הפרות ששרדו היו בהלם"


