העצמת פעילות אויבים טבעיים בשטחים חקלאיים: מעבר להדברה מבוססת אקולוגיה

ד"ר גל יעקבי  [email protected]

¹המחלקה לאנטמולוגיה, המכון להגנת הצומח, מנהל המחקר החקלאי- מכון וולקני

החקלאות מספקת מגוון רחב של שירותי מערכת לאדם ולסביבה, החל מייצור מזון, דרך קליטה ואידוי של מים, קיבוע פחמן ועד לשימוש כאכסניה למגוון ביולוגי ולתרבות. עם זאת, בישראל קיים שימוש מסיבי ורחב היקף בחומרי הדברה. הנתונים מצביעים על כך שהיחס בין טונה של חומר פעיל לכל אלף דונם של שטח חקלאי מעובד בישראל הוא מהגבוהים ביותר, בולט בחומרתו בהשוואה לשורת מדינות נבחרות בעולם. נתוני הלמ"ס לשנת ¹2022 מצביעים על יחס של 2.30 טון חומר פעיל לכל 1,000 דונם שטח חקלאי – נתון הגבוה משמעותית ממדינות כמו גרמניה (0.41) או הולנד (1.09).

במשך עשורים, הגישה המרכזית לניהול מזיקים בחקלאות הייתה כימית במהותה. הגישה ה"קונבנציונלית" להדברת מזיקים היא בעיקרה תגובתית (Reactive) ומבוססת על שימוש בחומרי הדברה סינתטיים כדי למנוע התפרצות מזיקים צפויה או כדי להגיב להתפרצות קיימת. שיטה זו מתייחסת למזיק כאל בעיה בדידה בעלת פתרון צר. אף שגישה זו הוכיחה עצמה כיעילה בטווח הקצר, היא התבררה לעיתים קרובות כיקרה, בלתי סביבתית וכזו המערערת את האיזון הטבעי במערכת החקלאית.

אסטרטגית הדברה מורכבת יותר, הידועה בשם הדברה משולבת (IPM – Integrated Pest Management), פותחה במטרה לשלב מגוון רחב של אמצעי בקרה המבוססים על ניטור קפדני². ההדברה המשולבת נחשבת למועדפת בהתמודדות עם מזיקים, אך לעיתים איננה מממשת את הבטחתה בפועל. הטענה היא שגישת ההדברה המשולבת נותרה מעורפלת, קשה לעיגון בתקנות רשמיות, ולרוב מיושמת בגישה שאינה מערכתית אלא נשענת על פתרונות כימיים קצרי טווח. רוב תוכניות ההדברה המשולבת מתייחסות למזיק אחד בלבד ומשלבות בעיקר חומרים סינתטיים בפרוטוקול צר, מצב שלעיתים הוביל דווקא לעלייה בשימוש בקוטלי מזיקים במקום לירידה המצופה³.

בהקשר הזה חשוב לציין  את השפעת המונוקולטורה על מתכונת ההדברה.  השאיפה ליעילות תפעולית דחפה את החקלאות לעבר גידול מין יחיד על פני שטחים נרחבים תוך שמירה על "שטח נקי" מצמחייה נלווית. אולם, הממצאים מראים כי האחידות הזו היא קרקע פורייה להתפרצות מזיקים⁴.

מהדברה משולבת להדברה מבוססת אקולוגיה (EBPM)

לאור החסרונות של ההדברה הכימית וההדברה המשולבת, ישנה קריאה לחזור לבסיס ולעבור לשימוש בהדברה מבוססת אקולוגיה (Ecological Based Pest Management). משמעות הדבר היא שימוש בעקרונות אקולוגיים לניהול מזיקים ויצירת גידול חקלאי מקיים. במקום להסתמך על תשומות חיצוניות כמו כימיקלים סינתטיים, הגישה מתמקדת בתכנון וניהול מערכות חקלאיות באופן שמעצים את השירותים המערכתיים (Ecosystem Services) השולטים באוכלוסיות המזיקים. גישה זו נשענת בעיקר על מנגנונים טבעיים עוצמתיים: טריפה (Predation), טפילות (Parasitism), תחרות (Competition) ודחיית מזיקים (Repulsion). המטרה היא ליצור סביבה חקלאית התומכת באופן פעיל בתהליכים טבעיים אלו ומעצימה אותם. ניתן לתכנן את המשקים החקלאיים כך שיהפכו לבתי גידול משגשגים עבור אותם אורגניזמים מועילים, תוך התמקדות בשלושה עקרונות ליבה:

1. בניית מגוון ביולוגי תפקודי (Functional Biodiversity)

מערכת חקלאית בעלת מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים הינה יציבה יותר ומצוידת טוב יותר להתמודדות עם התפרצויות מזיקים. אין מדובר רק במספר או בעושר המינים (Richness), אלא גם בשכיחות היחסית של הפרטים מהמינים השונים (Evenness) המבטיחה מארג מזון יציב ומאוזן אשר לא יקרוס תפקודית בוויסות המזיקים בעת הכחדה של מין מועיל מסוים.

2. אספקת מזון, מים ומחסה

בדומה לכל אורגניזם, לאויבים טבעיים נחוצים משאבים חיוניים להישרדות ולרבייה:

מזון – מעבר למזיקים עצמם, מועילים רבים זקוקים למקורות נוספים או חלופיים כמו צוף ואבקת פרחים, הקריטיים לקיומם של טורפים וטפילים בוגרים, במיוחד כאשר מספרי המזיקים נמוכים. ישנם מועילים כדוגמת זבובי רחף (syrphid flies) בהם הבוגרים ניזון ממקור צמחי בלבד ואילו הזחלים טורפים.

מחסה – יצורים מועילים זקוקים למקום בטוח למגורים, להסתתרות מפני טורפים, לתרדמת חורף ולרבייה. אלו יכולים לכלול משארי שדה, משוכות ופסי פריחה, גידולי כיסוי ואפילו ערימות אבנים.

מים – מקור מים עקבי ונגיש חיוני לחרקים, ציפורים וחיות בר אחרות התורמות להדברה, במיוחד בעונות יבשות.

3. צמצום ההפרעה מצד חומרי הדברה

חומרי הדברה מסוימים הינם רחבי-טווח ואינם מבחינים בין מיני חרקים מזיקים ומועילים. פגיעה  באויבים טבעיים יוצרת אירוע הרסני המכונה "הפרת מאזן ביולוגי" בו בשל הפגיעה באוכלוסיות מועילים, אוכלוסיות מזיקים יוצאות מבקרה מה שמוביל לעיתים קרובות לנזקים שאינם צפויים ולהגדלת שימוש בריסוסים כימיים למזיקים "חדשים". עקרון ליבה בניהול אקולוגי הוא ההבנה שלאויבים הטבעיים אין בהכרח את אותה רגישות לחומרי הדברה כמו למזיקים. הבנה זו מאפשרת גישה אסטרטגית יותר: בחירה מושכלת בחומרים בעלי רעילות נמוכה לאויבים טבעיים וצמצום השימוש בהם למינימום, ובכך לאפשר לאוכלוסיות מועילים לשגשג ולבצע בקרה ביולוגית ביעילות.

בעוד שמסורתית הדברה ביולוגית נשענה רבות על ייבוא אויבים טבעיים זרים או על פיזור המוני שלהם בשטח, פעולות אשר דורשות יחסית השקעה כלכלית וסביבתית אדירה ומוגבלות למגוון צר של מזיקים, כיום מבינים את הפוטנציאל העצום ב"הדברה ביולוגית משמרת". גישה זו יוצאת מנקודת הנחה כי במערכות חקלאיות ישנם כבר מגוון אויבים טבעיים למזיקים מקומיים, המבצעים ויסות טבעי בכל רגע נתון. ניתן לעודד ולהעצים את פעילותם של החרקים המועילים הקיימים על ידי עריכת שינויים בסביבה וניהול ממשק חקלאי תומך.

העצמה אקולוגית: מה צריכים האויבים הטבעיים?

כאמור, כדי לשגשג ולבסס אוכלוסייה יציבה, חרקים מועילים (כגון חיפושיות ממשפחת המושיתיים, זבובים טורפים, ארינמלים וצרעות טפיליות) זקוקים למשאבי בית גידול מתאים: מקום מסתור/מקלט, מזון חלופי (טרף מגוון או השלמה ממקורות צוף ואבקת פרחים) ומים.

את צרכים אלו ניתן לספק באמצעות שינויים בממשק החקלאי החל מהסקאלה המקומית של החלקה או המטע. העצמה זו אפשרית באמצעות:

*   הגדלת המגוון הביולוגי והחלפת ה"מונוקולטורה" (גידול מין צמח יחיד).

*   תחזוקת אתרי מקלט והשארת משארים טבעיים, משוכות ופסי פריחה בין שורות הגידול.

*   שילוב גידולי שירות וצמחי כיסוי התורמים כמקורות מזון צמחיים וטרף חלופי.

*   שימוש מושכל בתכשירי הדברה מתוך הבנה כי לאויבים טבעיים יש רגישויות שונות, ויש לבחור תכשירים שיצמצמו את הפגיעה באוכלוסיית המועילים. שימוש כזה כבר רווח בפרדסים ובחלק מן המטעים והגידולים החסויים בישראל. התכשירים מסווגים בשיטת "הרמזור": סיווג A (ירוק) – תכשירים שאינם פוגעים במועילים, סיווג B (צהוב) –  שימוש מוגבל עקב רעילות מתונה, סיווג C (אדום) –  תכשירים הפוגעים קשות באוכלוסיות המועילים ואסורים לשימוש במסגרת ממשק משמר. נהוג כי סיווג התכשירים מתבצע ע"פ תוצאות בדיקות חשיפה למועילים שונים בניסויים שונים ובהתאמה לסטנדרנטים של איגוד ה IOBC⁵ . עפ"ר חומרי הדברה חדשים הנרשמים במדינת ישראל מחויבים בבדיקות חשיפה מסוימות (בארץ או בחו"ל), והמידע מתפרסם בתוית התכשיר. ישנם גידולים אשר שירות ההדרכה במשרד החקלאות מפיק עבורם טבלה מרכזת המציינת את מידת הסיכון בשימוש בתכשיר על אויבים טבעיים במסגרת הדברה ביולוגית\משולבת⁶.

מקרה בוחן: תרומת גידולי שירות לעידוד אויבים טבעיים במטע רימונים באזור שקמה

כדי לבחון את ההשפעה של הרכב גידולי שירות על מוכחות ופעילות מועילים בשטח, נערכה תצפית במטעי רימונים באזור שקמה אשר השוותה בין סוגים שונים של ממשקי צמחייה בין השורות. נבחנו שלוש קבוצות:

1.  שורות בהן נזרעה תערובת מגוונת מבחינה פונקציונלית, הכוללת צמחים  מהמשפחות סוככיים (כוסברה, שמיר), מצליבים (קנולה), קטניות (תלתן, אפונה) ודגניים (חיטה, שעורה ושיבולת שועל).

2.  שורות בהן נזרעו דגניים בלבד (שיבולת שועל).

3.  שורות ללא זריעה מוקדמת, בהן נבטה צמחיית בר טבעית כגון חלמית.

המחקר העלה תוצאות חד-משמעיות באשר לקשר שבין מגוון הצומח לנוכחות אויבים טבעיים:

*   מספר מיני הצומח והקבוצות הפונקציונליות נמצאו הגבוהים ביותר בשורות שבהן נזרעה התערובת המגוונת, לעומת שורות הדגניים והצמחייה הטבעית.

*   באופן ישיר למגוון הצומח, מגוון מיני החרקים המועילים ושכיחותם (מספר הפרטים) נמצאו גבוהים הרבה יותר בשורות עם התערובת בהשוואה לחלקות האחרות. נוכחות גבוהה של אויבים טבעיים כמו מושיות וצרעות טפיליות נרשמה באזורים אלו לאורך חודשי הניטור.

* העדר צמחיה תומכת נמצא באסוציאציה עם פחיתה במגוון ובשפע המועילים במטע.

מסקנות והמלצות לעתיד

המטע והשדה החקלאי אינו רק מאסף צמחים מניבים, אלא מערכת אקולוגית שלמה. חרקים מספקים למערכת זו שירותים חיוניים של פירוק חומר אורגני, האבקה, וויסות מזיקים באמצעות טריפה, טפילות ותחרות. מגוון ביולוגי תורם באופן ישיר ליציבות המערכת ולחוסנה.

על מנת להעצים את פעילות האויבים הטבעיים בשטחים פתוחים ולהבטיח פתרון מקיים וארוך טווח, מומלץ לבחון שילוב של גידולי שירות בעלי מגוון פונקציונלי שיהיו רציפים לאורך זמן (לדוגמה, שימוש בבני-שיח רב-שנתיים). כמו כן, קיימת חשיבות קריטית לבצע התאמות בממשק ההדברה, כך שימנע פגיעה בחרקים המועילים וישמור על יעילותם כהדברה ביולוגית טבעית.

מובאות

1. לשכה מרכזית לסטטיסטיקה, 2024.  סקר חומרי הדברה בחקלאות, תברואה ווטרינריה 2020-2022.
2. Kogan, M. (1998). Integrated Pest Management: Historical Perspectives and Contemporary Developments. Annual Review Entomology. 43:243-270. https://doi.org/10.1146/annurev.ento.43.1.243
3. Coll, M. and Wajnberg, E. (2017). Environmental Pest Management. In Environmental Pest Management (eds M. Coll and E. Wajnberg). https://doi.org/10.1002/9781119255574.ch1
4. Altieri, M., & Nicholls, C. (2004). Biodiversity and Pest Management in Agroecosystems (2nd ed.). CRC Press. https://doi.org/10.1201/9781482277937
5. Hassan, S.A., Bigler, F., Blaisinger, P. et al. (1985). Standard methods to test the side-effects of pesticides on natural enemies of insects and mites developed by the IOBC/WPRS Working Group ‘Pesticides and Beneficial Organisms’. EPPO Bulletin, 15: 214-255. https://doi.org/10.1111/j.1365-2338.1985.tb00224.x
6. דוברינין, ס., מור, נ. וסילברמן, ד. 2022.  רשימת תכשירי הדברה ואורגניזמים מועילים לפגעים בפלפל. משרד החקלאות ובטחון המזון, שירות ההדרכה והמקצוע. https://www.gov.il/BlobFolder/reports/pesticides-for-pepper-damage/he/Professional_information_pesticides-for-pest-control2022.pdf