אומר אלדד יוגב, חקלאי ממושב שומרה שעל גבול לבנון • יוגב, חבר מליאת המועצה מעלה יוסף, מספר על קשייו כחבר המושב: המצב הביטחוני הבלתי אפשרי, השיתוק המוחלט בענף התיירות והרפורמה בלול ההטלה, שלדבריו תפגע בו ובלולנים בצפון
*תמונה ראשית: אלדד יוגב במדים, חבר כיתת הכוננות בשומרה. צילום פרטי
אלדד יוגב, חקלאי במושב שומרה היושב על גבול הצפון. מושב שומרה, כמו רבים מהיישובים סמוכי גבול הצפון, מתפרסם כל עוד יש בעיות קשות וביטחוניות. הוא נולד וגדל במושב שומרה ובבחרותו – בתום שירותו הצבאי – בחר לחזור למשק המשפחתי ולהקים במושב את משפחתו. אלדד הוא בן שלישי להוריו, אחיו הבכור נהרג בתאונת דרכים שאירעה במושב.
אלדד: "אחי הבכור יניב ז"ל, נהרג בשנת 2012, היתה זו תאונה איומה ובעבורנו טרגדיה משפחתית. אחי השני בחר ללמוד ולצאת מהמושב ואני בחרתי לחזור למושב, לעבוד בחקלאות. הייתה זו בחירה מאד טבעית בעבורי.
"הייתי בן 21, שנה אחריי שאחי נהרג. אהבתי את המושב, אהבתי את החקלאות. הייתה לי ילדות שמחה ומושלמת במושב. אז חזרתי למשק, הגדלתי את הלולים ואני מגדל תרנגולות לביצים. אימי הפעילה את המשק עד לבואי, ועם בואי הגדלתי את המכסה והפעלת הלול עברה אליי.
"שיפצתי את הבית שהיה במשק ובמאי 2024 הבית שלי חטף פגיעה ישירה. המזל הגדול היה שאני ומשפחתי פונינו והיינו מחוץ למושב. בתחילת תקופת הפינוי היינו בבית מלון בטבריה ולאחר תקופה עברנו להתגורר בנהריה. מאז אנחנו גרים בנהריה. אני נשוי ואב לשני ילדים: הבת הבכורה אביגיל, בת שמונה ולביא בן ארבע וחצי."
מה קורה בימים אלו בשומרה?
אלדד: "המבוגרים חזרו לשומרה אבל רוב הצעירים לא חזרו לשומרה. היו גם אנשים מבוגרים שלא התפנו משומרה. שומרה הפך יעד להפגזות החיזבאללה והחיים במושב מאד לא פשוטים. מהאזור הזה מנהלים את המלחמה. עד היום חזרו כ-80% מהתושבים. בשומרה הצעירים מהווים 20% מהאוכלוסיה בלבד. הבעיה העיקרית של שומרה היא מקורות הפרנסה."
חקלאות ותיירות
יוגב מדבר על שומרה באהבה ותפיסה שאזור חבל ארץ זה הוא מהיפים בארץ. המושב שומרה נוסד בשנת 1949 המייסדים עלו ממרוקו המושב נמצא בגליל המערבי לצד נופים מרהיבים ופתוחים. זהו מושב ציורי ופסטורלי בזכות השדות החקלאיים והחורשים הטבעיים מסביבו.
אלדד הוא מהאנשים הרואים בחבל ארץ זה אפשרויות עצומות לפיתוח ולחיים מופלאים. עוד לפני ה- באוקטובר, כאשר גבול הצפון היה שקט יחסית, אלדד בנה וילה לאירוח מתוך אהבת אזור הצפון. הווילה אותה בנה יצרה ענף פרנסה נוסף. בכך הפך לאיש העוסק בתיירות ומקדם את כל התיירות באזור.
על השנים האחרונות שהיו קשות ומאתגרות הוא מספר: "עד תקופת הקורונה התפרנסנו יפה מהווילה אותה בניתי. קראתי לה 'אחוזה על המים'. השקעתי הרבה כסף ותכנון בבית זה, בו אני מארח ארבע-חמש משפחות. יש בריכה מחוממת ותנאים מצוינים.
"תקופת הקורונה עצרה הכל. בסיום הבידוד כשכבר אפשר היה לפתוח, מלונות קיבלו אישור לפתיחה ולנו בעלי הצימרים לא איפשרו. היה זה מהלך ממש ברמת חלם. אני יזמתי מחאה, פתחנו קבוצת ווטסאפ שהובילה למאבק שיזמתי למען פתיחת הצימרים. בהמשך, הגענו לכנסת ויצרנו קשר עם ח"כ אורית פרקש הכהן, שליוותה אותנו ומאד עזרה לנו והנחתה אותנו לפתוח איגוד. פתחנו איגוד של בעלי הצימרים ואני יושב ראש האיגוד. פתחנו את הצימרים, קיבלנו המון הזמנות, שנה וחצי קדימה ונראה היה שאנחנו מייצרים שגרה ברוכה.
"עד ה-7.10 התיירות בצפון פרחה. מאז ה-7.10 התיירות הכפרית בצפון משותקת. בעיה נוספת המעוררת ומחייבת התייחסות היא ענף הלול. היום מתקיימת רפורמה בענף הלול, המדברת על הוצאת הלולים מחוץ למושב וריכוז הלולים יחד. משמעות הדבר היא השקעות כספיות עצומות וכמובן שהריכוזיות הזאת תביא לחיסול הלולים הקטנים. לי ברור שיש כאן עוד כמה בעלי אינטרסים שהעניין שלהם הוא השתלטות על המכסות, האינטרס הוא כספי ולא מחפשים את טובת בעלי הלולים. במושב שומרה יש כ-95 לולים.
"בימים אלו אנחנו נלחמים בשלוש חזיתות. החזית הראשונה היא החזית הבטחונית מול החיזבאללה; החזית השניה היא השיתוק המוחלט של ענף התיירות הכפרית והחזית השלישית היא החזית שלי כבעל לול במשק המושבי, שיודע שביישום הרפורמה ענף הלולים המושבי יחוסל. במידה רבה יש כאן מאבק על היציבות הכלכלית ועל השפיות הכלכלית שלנו תושבי גבול הצפון."
"אני מאמין בחבל ארץ זה"
מושב שומרה ממספר סיבות הוא מושב ששוקע. אחוז הצעירים הנמוך במושב יוצר מצב של קהילה שאינה צומחת ומשגשגת. אלדד מדבר על כך עם תחושת שליחות וחזון, ברור לו שיש אפשרות לשנות את התמונה.
אלדד: "אני מאמין בחבל ארץ זה, יש אפשרות לשנות כאן את כל המציאות. אני מאמין שאזור זה בו אנו חיים יכול להיות כמו אזור היער השחור בגרמניה. ניהול האזור וההובלה צריכים להיעשות על ידי צעירים. הפתרון הוא הבטחון. לפי דעתי, הפתרון הפעם הוא בהליכה עד הסוף, יש לשים אולטימטום ללבנון. האולטימטום הוא הקצאת זמן קצוב לאולטימטום. לבנון חייבת לפרק את החיזבאללה מנשקם ואם לא, עלינו לעשות משימה זו ולחסל אחת ולתמיד את חיזבאללה על מנת לפרק אותם מנשקם.
"אני מתבונן על בעלי הלולים החקלאים בגבול הצפון, וברור שהלולים הם עמוד התווך החקלאי של החקלאים בגבול הצפון. חייבים לשמור ככל האפשר שהמבנה הזה ישמר במושבים סמוכי הגבול. יש חשיבות עצומה לכך שתושבי המקום יתפרנסו בשפע על מנת שימשיכו להתגורר באזור. יש בכך הן תרומה לבטחון תזונתי והן לשמירה על המקום בהיבט של פרנסה והחיים בצפון.
"ישנן היום הרבה מאד משפחות הנמצאות על סף שבר מאד גדול והסיבות להישארותן במקום מתדלדלות. מדינת ישראל ובעיקר ממשלת ישראל חייבת להבין שיש לייצר מציאות מיטיבה, שתשאיר את אנשי הישובים לחיות כאן, ותייצר מצבים שיגרמו לאנשים צעירי לרצות לבוא ולגור כאן.
"שומרה ויישובי האזור חיים במציאות חיים מאד לא פשוטה. נולדתי במושב, אני מאמין במושב ובחיים בגבול הצפון. מעולם לא ביקרו כאן לא חברי ממשלה ולא חברי כנסת. אנחנו חיים בקצה המדינה ובראייה עתידית של מדינת ישראל – היא חייבת לשים את פיתוח האזור בחשיבות עליונה. פיתוח וטיפוח החינוך, העסקים והשירותים באזור יביאו לחיים פורחים ומשגשגים של כל הצפון."
כאמור, מאז הפינוי והמעבר לטבריה ומשם לנהריה, אלדד ומשפחתו מתגוררים בנהריה. אלדד נוסע מידי יום לשומרה ומחכה ליום שיחזרו למושב. בינתיים הוא משפץ את בית המשפחה, עובד במשק, משרת בכיתת הכוננות ועושה גם מילואים.
אלדד חי את הצפון. אימו ממשיכה להתגורר בשומרה. בנהריה הוא מעיד שהוא מרגיש בבידוד. על שומרה הוא מספר: "יש בשומרה 84 מגרשים המיועדים להרחבה. ההרחבה תביא עימה תנופה של צעירים. המחשבה להמשיך ולגור בנהריה או בשלומי לא עולה על דעתי."
בעבור אלדד יוגב העתיד נמצא בשומרה. אלדד חבר במליאת המועצה, זו דרכו לקדם את האזור. אלדד יוגב: "אני מלא תקווה ומאד אופטימי לגביי אזור הצפון והישובים סמוכי הגדר. אני מאמין בשינוי ומאמין שחייבים להתעורר לשינוי. גבול הצפון חייב להיות עם ישובים פורחים וקהילות משגשגות. זה בידיים שלנו!
"איבדנו במדינה את המנהיגות ואת הציונות. המציאות העכשווית היא שאנו לא מקבלים עזרה וסיוע כלכלי. חייבים לנו דמי קדימה. אני, כבעל משק וחקלאי בשומרה, מאמין בחקלאות משגשגת ותיירות טובה. היום אני צריך להפנות את המשאבים שלי לא להישרדות אלא ליצירה ועבודה והתוצאה תהיה מבורכת."
בעודנו משוחחים, אלדד מספר על הנחיה שיצאה מיקוד העורף, המדברת על מגבלות תנועה ויציאה מהבית. והמשפט האחרון הנאמר בשיחה מצידו הוא אומר: "הנחיה זו אומרת שהחיים כרגע בשומרה ובאזור הם מגבלה גדולה ומשמעותה היא הסתגרות וקושי."
אלו הם החיים כרגע בגבול הצפון. אלדד שב וקורא לשינוי גדול מצד הגורמים המדיניים. שינוי המגיע מתוך ההבנה שהביטחון בגבול הזה יבוא גם משינוי התנהלות מול כל התושבים הנמצאים וחיים את כל חייהם בגבולה הצפוני של מדינת ישראל.
