אני פוגשת אנשים שקיבלו החלטה בלב חסר, ומאותו יום נראה שהם סוחבים תחושת תסכול כבדה – מה היה אם רק היינו מחליטים אחרת לפני שנים?!
אומנם הקִדמה הטכנולוגית טרם הביאה לפתחנו את האפשרות להיכנס למעלית של זמן, ולדלג קדימה לעוד עשור או שניים, רק כדי להתבונן מנקודת מבט שונה על החלטות שאנחנו מתכננים לקבל היום, וודאי כמותכם, אני מייחלת למעלית או כפתור קסמים שכזה.
בינתיים לשמחתי, הקִדמה האישית המתפתחת מיום ליום, מנגישה לכולנו כלים מחשבתיים מתקדמים, שיכולים לאפשר לכל אחד לשקלל את הידע והניסיון שצברו לאורך השנים, עם כלים של דמיון ותשקיף של תמונת עתיד, ומתוכם להסיק מסקנות יעילות. כלי נהדר מעולמות הגישור, שמאפשר לי לספק פרספקטיבה נבונה לבני משפחה, רגע לפני שהם נועלים על בריח את מסמך ההסכמות החתום עם אחיהם ואחיותיהם.
ה"אני האחר של המחר"
מי שצפה בסדרה הטורקית "האני האחרת" בנטפליקס התוודע, אולי מבלי לדעת, לרעיונות שמזוהים עם עולם הקונסטלציה המשפחתית [שיטת טיפול המבוססת על גישה שמבקשת להסתכל על האדם כחלק ממערכת משפחתית שלמה עם היסטוריה ומטענים, שאנשים לא תמיד מודעים אליהם].
הסדרה עוקבת אחרי שלוש חברות שמגיעות לעיירת חוף טורקית, ואחת מהן פונה בעקבות מחלתה למטפל, המציע לה דרך אחרת להתבונן על פני המצב שאיתו היא מתמודדת. מכאן נפתחת דלת לסיפורים משפחתיים ישנים, לטראומות שעברו מדור לדור ולקשרים בין מה שהתרחש במשפחה בעבר לבין דפוסים, בחירות וקשיים בהווה.
מהקונסטלציה המשפחתית ומהסדרה אני שואבת רעיון מרכזי אחד, אותו אני מציעה שוב ושוב לאנשים המגיעים אליי לגישור בעקבות סכסוך משפחתי על נחלתם, ומאירה בפניהם על כך שלפעמים, כדי להבין משהו שמתרחש בחיים שלנו היום, כדאי להפנות לרגע את המבט לאחור, ולפעמים להפנות את המבט קדימה בשנים – לזמן שבו תהדהד ההשלכתה של ההחלטה שאותה הם מקבלים היום.
"אני מוותר!"
איתן, הבן הממשיך, אמר באופן נחרץ בפני הוריו ושתי אחיותיו "אני מוותר!", הוא הסביר כבר בתחילת השיחה שעניינים כספיים דחופים נמצאים אצלו על הפרק. לא מזמן התגרש והוא מחויב לתשלומי דמי מזונות לילדיו, שוכר דירה, וכעת מעוניין לצאת לדרך חדשה ומרגשת, ולהשקיע בפיתוח עסקי שהוא מאמין בו בכל ליבו.
עם הסכמות נחרצות שכאלה, יכולנו מיד לצלול לפרטי הפרטים, ולהגיע לקווים המנחים של ההסכם. כשהפגישה הסתיימה, נפרדתי מההורים ומילדיהם, וכך גם מאיתן. הוא יצא עם כולם, אולם כעבור מספר דקות חזר למשרדי. "אני יכול…?" הוא שאל, והצביע לעבר הכיסא הפנוי. "בוודאי," השבתי בסקרנות.
"מה את אומרת?" הוא שאל כשספק קל ומפתיע מזדחל מתוכו החוצה.
לא עניתי מיד, ורק אחרי רגעים של הפוגה, הצעתי לו לחשוב קדימה בזמן, להיכנס לנעליו בעוד עשור או שניים – ל-׳אני האחר של העתיד׳ – לאיתן של עוד 10 שנים. בקשתי ממנו שיבנה סביבו את תפאורת העתיד, כשמצד אחד ניצבת הנחלה, שנמצאת בבעלותה של אחותו מיכל; ומצד שני ההשקעה שהוא טיפח לאורך השנים שהשקיע את מיטב כספו. ביקשתי שיצעיד את ה׳אני האחר של העתיד׳ לחצר המשק ויתבונן מסביבו, כשהוא נוכח באירוע משפחתי – אחותו מארחת, שולחן גדול בחצר, הבית משופץ ומעוצב בדיוק כפי שאחותו תיארה שהיא מתכננת לעצבו.
איתן נראה שלוו עם התיאור שקרם עור וגידים לנגד עיניו. "זה בסדר," הוא אמר בקול נחרץ. ״אני בסדר עם זה. אין לי שום עניין בבית בכפר. החיים שלי בעיר."
הצעתי לאיתן שאת ההבנה הזו יחזיק היום חזק-חזק, שיקבל היום את ההחלטה בשלמות, לא בהיסוס וגם לא בשלמות חצויה. כדי שבבוא היום, הוא אכן יוכל להיכנס לביתה של אחותו, הבית שבו גדל והתבגר בין קירותיו, כשאין בו שמץ של חרטה או תסכול, או איזושהי מחשבה בדיעבד בסגנון: ״אולי הייתי פראייר."
להסכים רק בלב שלם
לעיתים אני פוגשת אנשים שקיבלו החלטה בלב חסר, ומאז אותו יום גורלי, נראה שהם סוחבים תחושת תסכול כבדה – מה היה אם רק היינו מחליטים אחרת לפני שנים?! המצב הזה עלול לצערי לגרור לצידו מטען רגשי או מתח לא רצוי כלפי אח או אחות, שכל חטאם היה ליהנות מהוויתור שעשה למענם אחיהם לפני עשורים, ועל כך שילמו פיצוי על בסיס הסכמה.
כשמחליטים לחבק היום את ההחלטה המשמעותית שניקרת בדרכנו, רוב הסיכויים שדבר לא יערער את מקבלי ההחלטות בהמשך חייהם. לא מכר משפחתי, שיעמוד לצידם בחתונת האחיינית בחצר ביתו של האח, ויאמר בתום לב: "יאללה, שמעון, לחשוב שכל היופי הזה, שנתת במתנה לאחותך לפני עשרים שנה, היה יכול להיות שלך"; ולא לאור מחשבות מתסכלות, שתוקפות מעת לעת מושבניקים לשעבר, כשהם סוקרים את מצב הנדל״ן בשוק, ומגלים את עליית ערכו של הנכס שעל בעלותו ויתרו לפני שנים בתמורה לפיצוי כספי.
ההחלטה צריכה להיות שלמה ורצוי שתגיע לצד הבנה ברורה לאן הולכת דרכם מכאן – מה יעשו באופן יעיל עם כספי הפיצוי, וכיצד יכולים הם היום לטפח את השקעתם הכספית, כך שתניב עבורם תשואה או לחליפין מגורים בדירת חלומותיהם במקום שקט או סואן. כל אחד ואחת בהתאם לרצונותיו ותשוקותיו.
כמה פשוט ומתבקש לנהל את השיחה הכנה הזו היום, כיוון שהיא סוגרת המון פינות, וברוב המקרים עשויה לשמור מכל משמר על הדבר החשוב ביותר – שלום בין אחים.
* אפרת חקיקת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
