יבול שיא
הרפת והחלב
Elderly Man Beneath a Gnarled Tree

"אסור להתפנק"

5 דק' קריאה

שיתוף:

ביקור במשק של אריה באר במושב שרונה, מחזיר לימים בהם המשפט: "חקלאי הוא גזע" שלט בכיפה. ואכן, החקלאים הם זן מיוחד של ישראלים, שחיים על העבודה במשק. באר, בן שבעים ושש, ממשיך לקום כל בוקר בארבע בבוקר לעבודה בדיר, ובשעות הפנאי יוצא לטיולים רכובים על סוסים

תמר פלד-עמיעד

אריה באר מגדל כבשים ועיזים במשק שלו שבמושב שרונה מאז שהוא זוכר את עצמו. אהבתו לסוסים אף היא נולדה בימי ילדותו.

הביקור במשק באר מרחיב את הלב. חקלאות היא דרך חייו של אריה וטיפוח ורכיבה על הסוסים אף היא דרכו. עם הכניסה לחצר הבית, יש אורווה עצומה ובה כעשרה סוסים, ממש בסמוך ממוקם הדיר.

אריה באר, מושבניק בן שבעים ושש, ממשיך לקום כל בוקר בארבע בבוקר לעבודה בדיר, ובשעות הפנאי יוצא לטיולים רכובים על סוסים.

אריה מספר על הוריו: "אבי אפרים היה ממייסדי קבוץ שדה נחום. הוא עלה לארץ לפני מלחמת העולם השנייה, כשהיה עוד בן 17. אימי נולדה בליטא, עברה את השואה ואיבדה את כל משפחתה בשואה.

"הוריי הכירו כאן בארץ בדגניה. אמא הגיעה לדגניה בעיצומה של מלחמת השחרור ושם הכירה ופגשה את אבי. אימי, בדרכה לארץ, הייתה בקפריסין בתנועת נוער ושם החליטה שלא תתחתן עם בחור ניצול שואה כמוה. החלטה זו נבעה מתוך הרצון להקים משפחה שמחה. היא ידעה שאם תתחתן עם גבר ניצול שואה, העצב ישרור בביתה. אנחנו ילדיה, לא גדלנו בבית עצוב ולא הרגשנו וידענו את הכאב והעצב שאימי חוותה.

"אמא סיפרה ודיברה מעט מאד ורק לאחר שנים סיפרה ושיתפה בעיקר את דינה ז"ל (רעייתו של אריה שנפטרה). הוריי ילדו שלושה בנים. אני הבכור ואחריי נולדו יצחק שגר במצפה הילה ואחריו יזהר, שגר במושב בלפוריה. היה זה הכי טבעי שאני אישאר במשק, כי מאז ילדותנו אני הייתי החקלאי ואחיי פחות נמשכו לחקלאות.

"הוריי עזבו את שדה נחום והחליטו להיות מושבניקים ובחרו לעבור לשרונה. אבי עבד בדיר בשדה נחום, בזה התמקצע והיה זה הכי טבעי ונכון לבנות דיר במשק בשרונה.

"עבדתי יחד עם אבא בחקלאות במשך כל ילדותי. ממש בנערותי אבא הטיל עליי אחריות במשק והייתי גורם מחליט בהחלטות המשקיות. בילדותי הכל היה שונה. היה לנו דיר לחלב, היינו חולבים בידיים והיינו יוצאים עם העדר למרעה.

"היו לנו כמאה כבשים לחליבה, החליבות היו מאד ארוכות. חליבה בידיים היא עבודה שונה לחלוטין מאשר במכונת חליבה. אבי אהב מאד את ענף הכבשים והחליט להיות נוקד בשל סיפורי האבות.

מאוהב בסוסים

"אהבתי לסוסים," מסביר לי באר, "קשורה בחוויות ילדותי לעבודתי במשק. באותם ימים היינו מביאים את החלב למחלבה. במחלבה היה מיכל חלב לפרות, ומיכל חלב לנו ולמשק נוסף בעבור חלב הכבשים.

"המחלבה של המושב הייתה מוקד חברתי בו נפגשו בעלי הרפתות והדירים. היו הרבה מריבות על מי הגיע קודם וכדומה וגם המקום בו היה שיח. אנחנו הבאנו את החלב למחלבה עם פרד שהיה ברשותנו.

"אהבתי והשיגעון שלי לסוסים החלו כשהייתי ילד. באחד הימים ביקר אצלנו במשק בדואי שהגיע מרמת סירין. אותו אדם רכב על סוסה לבנה אצילה ומאחוריי סוסה זו היה סייח קטן עם פעמון בצווארו. מאז אותו מראה וביקור הייתי חולם על סוסים. זו הייתה הכמיהה שלי, להיות בעל סוס ולצאת לרכיבה על סוסים.

"באחד הימים, הפרד שהיה ברשותנו השתחרר וברח לשכנים. הוא זלל חבית תערובת אצל השכנים וכתוצאה מכך מת לאחר מספר שעות. אני הייתי אז בכיתה ח' ועבורי, הייתה זו הזדמנות להחליף את הפרד בסוס.

"קנינו סוס, וכך גם הגשמתי את רצוני בסוס. מאז אותם ימים תמיד יש לי סוסים. זמן לא רב אחר כך השתתפתי ב'סוסיאדה' שהתקיימה בעפולה, בימי סוכות. התחריתי במקצה שיועד לסוסי עבודה וזכיתי במקום הראשון. מאז אותם ימים אני מגדל סוסים."

אריה מספר על ה"סוסיאדה", היה זה אירוע אליו היו מגיעים מכל הארץ. ה"סוסיאדה" הייתה אירוע של תחרויות סוסים. המקצה בו השתתף לתחרויות סוסי עבודה שיקף את הימים ההם. חקלאים רבים עיבדו ועבדו את המשק בעזרת סוסי עבודה ופרדים.

בן ממשיך

הטרקטור הראשון במשק באר נקנה בשנת 1971, כשאריה השתחרר מהצבא.

ועד אז, כיצד יכולתם לעבד את המשק ללא טרקטור?

"העיבודים החקלאים בשדות היו עיבודים אותם עיבד המושב. במשק לא היה צורך שהריי היה לנו דיר כבשים, והיציאה למרעה לא הצריכה עבודה בטרקטור. הטרקטור הראשון היה מתוצרת 'אינטרנציונל', היה זה טרקטור שקנינו מיד שנייה.

"אבי היה איש רוח במהותו, הוא לא ממש היה איש טכני, אבל אהב ועבד את האדמה. חזרתי למשק והובלתי לצמיחה וגדילה של הדיר. נישאתי לדינה ונולדו לנו ארבעה ילדים. בצעירותי, מעט אנשים רצו לחזור למושב ולהיות חקלאים. כך קרה שקיבלתי משק נוסף ועבדתי עם אבא בשני המשקים שהיו לנו. הוריי נפטרו לפני שנים וכיום בני יואב הוא הבן הממשיך במשק.

"חזרתי למשק לאחר שירותי הצבאי, כי ידעתי שזהו היעוד שלי. ידעתי שאנחנו חייבים להיות מאד יעילים. היה לנו מוטו שהלך עימנו לכל אורך הדרך – 'לא לעשות חובות ולהשקיע במשק רק מכסף שהיה לנו'. כשארגון הקניות 'מושבי הצפון' התפרקו, אנחנו היינו בין המעטים שהיה לנו זכות במושב, ולכן לא עברנו משבר כפי שרבים מהחקלאים עברו.

"התמקצעתי בדיר. הדיר גדל עם השנים וקיבלתי תמיכה מאד גדולה מדינה ז"ל. דינה נפטרה לפני שלוש שנים. כיום יש ביני ובין יואב חלוקה ברורה של אחריות. יואב מתמחה ושולט בנושא המחשוב והפרטים הטכניים של המשק ואני נמצא בשטח. אני נמצא ממש מהבוקר בדיר.

"החליבה במשק מתחילה בשלוש לפנות בוקר ואני מגיע בארבע. ההחלטה לחלוב בשעות אלו היא בגלל שצריכים שיחלפו 12 שעות בין חליבה לחליבה, וכך סיום העבודה היא בשעה סבירה. יש לי מספר פועלים שעובדים במשק. העבודה בדיר היא מאד תובענית וקושרת. לעיתים העבודה הזאת מעייפת ויש הרבה מאד התמודדויות.

"הכבשה היא חיה מאד עדינה וחייבים להיות בתשומת לב כלפי העדר ועל התפוקה. יש לנו בדיר כאלף אימהות והרחבנו את הדיר, כך שאנחנו מגדלים גם עיזים. חלב הצאן הוא חלב מאד בריא, וידוע שחלב העיזים מאד מומלץ לבריאות.

"אני שונא לראות סככות ריקות, אז אני שומר ומקפיד שכל הסככות שלי יהיו מלאות. אני ויואב שונים במהותנו. ברור לי שכל עוד אני עובד בדיר, הנוסחה הזו היא המתקיימת. מה יהיה בעתיד? שאלה שאין לי עליה תשובה, ההחלטות והניהול יהיו בידיו של יואב.

אהבתו של אריה לסוסים, כמו אהבתו לדיר, הביאה לכך שבאורווה שבחצר המשק חיים היום עשרה סוסים.

אריה מספר: "יש סוסה אחת שהיא הפייבוריטית שלי. אני אוהב במיוחד סוסים ערביים. בצעירותנו, גם דינה הייתה יוצאת איתי לרכיבות. עבורי הסוסים, הרכיבה והטיולים זהו מקור של הנאה עצומה. בשבתות מגיעים בדרך כלל חברים קבועים ואנחנו יוצאים לטיולים.

"הסוסים מסמלים עבורי חופש. הרכיבה עצמה במרחבי הטבע, באזורים שונים, נותנת תחושה של התמזגות עם הטבע. אחרי רכיבה אני חווה רעננות ובריאות, הן ברמה הפיסית והן ברמה הנפשית. עבורי הדבר שהכי משמח אותי הוא הרכיבה על הסוסים וטיולי הסוסים.

"בסוסים יש עוצמה, שליטה, עדינות ורגישות. רוכב טוב קולט את הצרכים של הסוסים. יש משפט האומר: 'יודע צדיק נפש בהמתו'. הקשר שלי עם הסוסים שלי הוא קשר רגשי עמוק של אהבה גדולה ומקור של הנאה ושמחה גדולה בחיי."

החיים בשרונה

אריה מספר סיפור שאירע ממש באחרונה: "לפני מספר שבועות, עשיתי תנועה לא נכונה ברגל כשירדתי מהסוס – שברתי את הקרסול. הייתי אצל אורטופד, צילמו את הרגל שלי והלכתי עם מגף מיוחד על מנת לרפא את הרגל.

"הייתי בטיול באיטליה, שם רכבנו מספר ימים וכך טיילנו. חזרתי לארץ ובאתי לביקורת רפואית. הלכתי על שתי רגליי. הרופא המומחה חייך כשראה אותי וסיפר, שמספר דקות לפניי הוא קיבל בחור בן עשרים עם אותה פגיעה ברגלו, ואמר שהבחור הזה עדיין מאד פגוע. אותו בחור הוא סטודנט מצטיין לרפואה. אמרתי לרופא שהמשכתי לרכב עם המגף ושהמשכתי לעבוד – וזהו המוטו שלי בחיים: 'אסור להתפנק!'."

ארבעה ילדים נולדו לאריה ודינה. חנה, הבת הבכורה שגרה בסמוך לאריה במשק שהיה של הוריו. לחנה נולדו שני ילדים, אחד בשנת שירות והבת עדיין תלמידת תיכון. יואב, הבן השני, הוא נכה במאה אחוזים. יואב איבד רגל ועין בלבנון. רק מי שיודע שיואב נכה מבחין בכך. יואב הוא הבן הממשיך ולו יש חמישה ילדים. שני הילדים הגדולים כבר משוחררים מהצבא. ילדיו של יואב למדו ולומדים בבית הספר 'אדם ואדמה'.

שלומית, הבת השלישית, הקימה את ביתה בישוב צוקים שבערבה. ההחלטה לגור שם הייתה בעקבות בן הזוג שלה שגדל בערבה. יוחאי הבן הצעיר, הקים מאפיה, לה הוא קורא "המאפיה". יוחאי גר בהרחבה של שרונה. המאפים והלחמים שלו הינם מעדן ממש וידועים בכל האזור.

המוטו של אריה: "אסור להתפנק" הוא המוטו שמוביל אותו ואת חייו. מוטו המוביל לחוויית חיים של מלאות וסיפוק מעמלך.

כיתובים

אריה באר – כל יום מתעורר בארבע בבוקר לחליבה. צילום: תמר פלד-עמיעד

באר. "עבורי הסוסים מסמלים חופש". צילום: תמר פלד-עמיעד

טלאים וגדיים ביונקייה של משק באר בשרונה. צילום: תמר פלד-עמיעד

אריה באר, הסוסה עדייה והסייחה סיני (יש גם סבתא לנכדה). צילום: תמר פלד-עמיעד

אריה מגדל עשרה סוסים. צילום: תמר פלד-עמיעד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אבישג נריה ממושב שובה היא מלחינה ונגנית ויולה בתזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד. כמו כל אנשי העוטף היא ומשפחתה חוו בשבעה באוקטובר טראומה ופונו מביתם • אבישג התאוששה והלחינה יצירה לוויולה, שמבטאת את הרצון לחזור
9 דק' קריאה
שחר מילפלדר מבית יצחק התמודדה עם גידול סרטני נדיר, שקטע את קריירת הכדורסל המבטיחה שלה. זה לא הפריע לה מלהכיר ענף חדש, ולימים הפכה לחותרת פראלימפית מצטיינת, זוכת מדליית הארד מאולימפיאדת פריס. בעיצומן של
5 דק' קריאה
קק״ל מקדמת תוכנית לחיזוק מערכי הביטחון ב־278 יישובים בהיקף של כ־31.37 מיליון שקל וכ־5.15 מיליון לכיבוי אש ב־38 יישובים ביהודה ושומרון על רקע האתגרים הביטחוניים וסכנת השריפות המאיימת על יישובים הסמוכים ליערות, קרן קימת
2 דק' קריאה
אברהם צימרמן, "צימי", מגעתון, מגדל את הפרי המתוק שנקרא על שם הציפור הלאומית בניו זילנד ומקורו בכלל בג'ונגלים של סין. ויש לו חזון, בעצם שלושה: 50 דונם של פרי ריווחי, פיתוח זן צהוב ומתוק
6 דק' קריאה
רילוקיישן לדפנאים, מי השתלט על השצ"פים בדגניה ב' ושבע מנות בחד"א של גלעד. הפודקאסט הפרוע "של מי אתה?" חוגג ומדייק את תמצית קיומנו ומתפוצץ בספוטיפיי. שלושת הגברים מאחוריו, שרוצים לעשות טוב על הלב לקיבוצניקים
7 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!