אזור הצפון נפגע באופן משמעותי יותר. ואם לומר את האמת בקול רם, ממשיך להיפגע מדי יום וככל שמדינת ישראל לא פועלת דרסטית לשיקום וחיזוק האזור
מאז החלה המלחמה באוקטובר 23', מטבע הדברים רוב רובו של השיח סבב סביב יישובי הדרום, שם התרחשה ההתקפה הקטלנית שגבתה את חייהם של ישראלים רבים וחטופים רבים אחרים. יחד עם זאת בכל הקשור לשיקום האזור והשירותים החברתיים, החזרת התושבים לבתיהם וחזרת החיים למסלולם – אזור הצפון נפגע באופן משמעותי יותר. ואם לומר את האמת בקול רם, ממשיך להיפגע מדי יום וככל שמדינת ישראל לא פועלת דרסטית לשיקום וחיזוק האזור. בפועל, "לקוחות הקצה" שהם התושבים, הם הנפגעים המרכזיים, וכדי לחזק את הצפון כולו צריך לטפל קודם כל בחלשים. אלי כהן, מנכ"ל ארגון 'פתחון לב' על שיקום הצפון והדרך להשיג אותו
אם תבקשו מבכירי משרד האוצר להעריך כספית את שיקום אזור הצפון ועד להחזרת אחרון התושבים לביתו, הם כבר עומדים מוכנים עם המספר שנאמד בכ-100 מיליארדי שקלים. בפועל המציאות מראה עד כה הועברו לצפון כשני מיליארדי שקלים בלבד ואם יועברו כספים נוספים יהיה זה סביב ה-8-9 מיליארד שקלים – רחוק מאוד מהסכומים להם זקוקים יישובי הצפון, ומכאן שברור לכל בר דעת שלא ניתן לשקם את הצפון בצורה הזו.
איך בעצם הגענו לכאן? הרי באזור הדרום ויישובי העוטף אנחנו רואים מציאות שונה לחלוטין של חזרת החיים אט אט למסלולם. בהשוואה לשיקום הדרום, נקודת הפתיחה של שיקום הצפון הייתה ועודנה חלשה יותר, מאחר, וברוב המקרים בדרום, הקיבוצים שהיו זקוקים לשיקום הרב ביותר הם חלק מהתנועה הקיבוצית, שנתנה להם את הגב החזק באופן מידי ולא המתינה עד שהמדינה תתעורר ותחליט מה צריך לעשות. לצד זאת התמיכה החברתית-כלכלית הקהילתית לא השאירה אף אוכלוסייה מוחלשת מאחור. בצפון הדברים הם שונים, ובמרבית המקרים מדובר בערים או מועצות שיחסית חלשות כלכלית, ושנתמכות באופן מלא על ידי המדינה. ואנחנו כבר יודעים מה המדינה אישרה ואיזה גב היא נותנת למאות אלפי התושבים באזור.
בינתיים, רבים מתושבי הצפון ה"חזקים" שפונו למרכז הארץ לא ממהרים לחזור לביתם. אלו שיש בידיהם האפשרות להישאר במרכז, "גילו" אזור מגורים המשופע בשירותים חברתיים, ברפואה, ברווחה, בחינוך ולמעשה בכל פרמטר שהוא חלק מחיי היומיום, בניגוד לאזור הצפון המרוחק, שפעמים רבות מנותק חלקית מצינור החמצן של השירותים מצד המדינה. בפועל? אלו שחזרו להתגורר ביישובי הצפון הם אלו שחלשים יותר מבחינה כלכלית-חברתית בעוד שאלו שיכולים להרשות לעצמם לא ממהרים לחזור. המגמה הזו מובילה להחלשת ערי הצפון ובהסתכלות קדימה גם בחוסר רצון להשקעה באזור מצד חברות במשק שירימו בחזרה את התעסוקה ואיכות החיים בצפון.
חוסר המעש מצד המדינה והתקציבים המועטים המועברים בכל הקשור לאזור הצפון, פוגש לפני כולם את האוכלוסיות המוחלשות ביותר, שמהניסיון שלנו ב'פתחון לב' הן הראשונות להיפגע במצבי חירום. זה נכון גם לערים הגדולות דוגמת קריית שמונה ואחרות שמתנהלות בלית ברירה מן היד אל הפה. וכשאין מי שיצמיח את האוכלוסיות המוחלשות ואין מי שמחזק אותן, לא רק שהן ימשיכו להידרדר, הן גם ימשכו אחריהן את אוכלוסיות הביניים ש"הסתכנו" בחזרה לביתן בסיטואציה הנוכחית.
שיקום הצפון לא יכול להמתין עוד יום אחד ולצד העברת כספים מאסיבית יותר, על המדינה לעשות הרבה יותר. תושבי הצפון שחזרו לבתיהם חייבים לקבל את האפשרות לתוכנית התערבות שתסייע להם בעמידה על שתי רגליים, דוגמת תוכנית 'להיטיב' שאנחנו מפעילים ב'פתחון לב' בתהליך ארוך טווח ומעמיק שנוגע בכלל בני המשפחה במגוון תחומים המשפיעים על מצבו החברתי-כלכלי של התא המשפחתי כולו. לצד זאת, המדינה צריכה לתת בידי היישובים את הכלים להשתקם, ולהחזיר לתושבים אופק כלכלי בדמות תיירות, תעסוקה ודיור שיאפשרו צמיחה לאורך זמן והזדמנויות פיננסיות. הצפון חזק כחוזק החולייה החלשה שבו, רוצים לחזק את הצפון? הדרך לשם מתחילה קודם כל בטיפול בחלשים.
