חלקם הגיעו מהערים ברחבי הארץ לפנימיה החקלאית וחלקם נולדו בעמק יזרעאל ולמדו בכפר. כמה ימים לפני ראש השנה ערכו ילידי שנת 1948, שנולדו עם המדינה וסיימו את ביה״ס החקלאי בנהלל מפגש מרגש, בבית הספר שאירח אותם
*תמונה ראשית: פגישה שכזאת, ילידי שנת 48 במפגש בבית הספר החקלאי בנהלל. צילום: תמר פלד-עמיעד
כמה ימים לפני ראש השנה נערך בנהלל כנס של ילידי קום המדינה שהיו והתחנכו בבית הספר החקלאי. הם נולדו עם קום המדינה והגיעו לבית הספר החקלאי מכל קצוות הארץ.
היה זה מרגש לפגוש את החבורה הזו, כולם בני שבעים ושמונה, עם הרבה זיכרונות יפים וחוויות של גיל הנעורים. מי מהם שהיה בפנימיה בנהלל, יצא מהבית וחי בחברת נעורים. חלקם הם בני נהלל, שלמדו באופן טבעי בבית הספר החקלאי ע"ש חנה מייזל.
שישים שנים עברו מאז. הכנס נערך בבית הספר ויצו נהלל ששמח לארח את בוגריי מחזור זה. גליה אלף, מנהלת בית הספר הגיעה לכנס, דיברה וסיפרה על בית הספר בימינו אנו. הייתה אוירה של חמימות, חברות ושמחה גדולה. המחזור הזה של בית הספר אולי מיוחד במינו, בשל שני אנשים שהיו בו. רבקה זוהר, שלמדה ואף אז בהיותה נערה החלה לשיר ושאול מופז, שלימים היה רמטכ"ל ושר במדינת ישראל. שניים אלו משקפים את קיבוץ הגלויות והמרחקים הגדולים שעשו נערים ונערות אלו מביתם – רבקה זוהר, שגדלה בעכו ושאול מופז, שהגיע מאילת. לצערי, שניהם לא הגיעו למפגש.
באותם ימים, היו הרבה סיבות שהניעו נערים ונערות לצאת מהבית ולבוא לפנימיה. באותם ימים היה זה מקובל ומאד נחשב, ללמוד בפנימיה ולעבוד בחקלאות.
במהלך השנים נוצרו חברויות יפות בין הנוער של הפנימיה והנוער הנהללי. העידה וסיפרה על כך אסתר צילג: "היו לי חברות טובות בנהלל. חברויות שנשמרות עד היום."
אסתר הגיעה לנהלל מעכו והיא מספרת: "כנערה אני הרגשתי שאני בת מזל שהגעתי לבית הספר בנהלל ויצאתי לפנימיה. ההחלטה לבוא לנהלל נבעה מהרצון ללמוד בבית ספר ברמה גבוהה ולעבוד בחקלאות. היינו חבורה מגובשת – היינו יוצאים פעם בשלושה שבועות הביתה לשבת. ההורים היו מבקרים אותנו בבית ספר.
"הפכתי לנערה עצמאית ורכשתי בטחון עצמי. למדתי מה זה מחויבות ואחריות. הערך: 'חברות' היה ערך מוביל – היינו אחד בעבור השני. הרגשנו מאד בעלי ערך. יש לי זכרונות נפלאים מארבע שנים אלו. היה הווי נפלא. עבדנו בענפי החקלאות ובמידה רבה שנים אלו היו בסיס חזק לחיים. הייתי בתחושה שאני בת מזל."
מעטים הגיעו לכנס. אסתר אומרת: "יש בינינו קשרים ארוכי שנים ועמוקים. אנו מרבים להיפגש. אנו כבר איננו צעירים. חלק גדול ממי שלמדנו והיינו יחד, איננו בריא ויש גם מעטים שנפטרו."
מיקי וייס, הוא המארגן של כנס זה. עבור מיקי, ההחלטה ללמוד בנהלל ולצאת מהבית לפנימייה, היה בחירה במסלול שהיטיב עימו ושינה את חייו.
מיקי מספר: "אני גדלתי בקיבוץ כפר החורש. הייתי בן של ניצולי שואה. הגעתי לפנימייה עם חוויות לא פשוטות. ההחלטה לצאת לפנימייה הייתה החלטה ששינתה את חוויות נעורי. בקיבוץ לא הייתי שווה בין שווים מסיבות שונות – בפנימייה הייתי שווה בין שווים! הייתה אז תמימות, הייתה יושרה, הייתה אחוה והייתה מערכת ערכים ברורה. נוצרו חברויות וחלקן נמשכות עד היום.
"העבודה הייתה העיקר. עבדנו בענפי חקלאות שונים. הוויכוחים בינינו היו מהו הענף החשוב והנחשב ביותר. היינו קמים השכם בבוקר לחליבת בוקר ועבודה בשדות בחלק מימות השבוע ובצהרים לומדים, ובחלק מהימים היינו לומדים בבוקר ועובדים משעות הצהריים עד הערב. היה סדר יום מאד ברור. הייתה משמעת ברורה ואווירה של חברותא ונעורים.
"שיטת החינוך היה על דרך ההפחדה. השיטה התבססה על ניקוד. נקודות חיוביות ונקודות שלילות. נקודות שליליות היו על איחור לכיתה, החסרה של ימי לימודים או איחור לעבודה. במידה ועברנו את מכסת הנקודות השליליות – העיפו מבית הספר. היו אז שתי קבוצות לימוד, אלו שניגשו לבחינות הבגרות ואלו שלא. מי שלא הצליח בלימודים למד וסיים 12 שנות לימוד. היו לנו מורים שתמיד אזכור לטובה. בעבורי שנים אלו היו שנים עם זיכרונות יפים ומחייכים."
כיתה שקמה עם ילידי המדינה
איציק יונגמן, כיום חבר מושב מולדת, הגיע מטבעון. אביו החליט שאיציק ילמד בנהלל בשל דרכו המקצועית של האב. איציק אהב את החיים בפנימיה והלימודים בבית הספר החקלאי. לימים בחר לבנות את חייו במושב מולדת ונישא עם דינה שהיא בת נהלל.
להלן כמה מילות ברכה שכתב איציק יונגמן:
7.7.2026
כנס מאי 60 שנה.
קשה להאמין, קשה להבין,
זה כמו חלום, שהגענו עד הלום.
הפסקנו לספור, ימים אין ספור,
עליות ומורדות, הרבה מלחמות,
הרבה צער,
אבל גם הרבה שמחות,
הימים חולפים, והנה הגענו לשישים.
רק אתמול היינו "אפסים", ירוקים
והנה גדלנו בגרנו והיינו לאלופים.
כיתה לתפארת מדינת ישראל.
כיתה שקמה עם ילידי המדינה,
תודה לאל.
כיתה שמלווה את יום העצמאות ברינה.
ככה זה ש"מחזיקים" מדינה.
בנינו מדינה לבאות, בעשר אצבעות.
ולא רוצים עוד מלחמות.
התכנסנו לזכור, שלא הכל היה דבש
עם ישראל סער וגעש.
ובדרך נפלו חברים ורעים,
שלא זכו לכנס כזה, כנס השישים,
אבל הם תמיד בליבנו, תמיד נוכחים.
הגם שחלפו להם אי אלו שנים.
אוטוטו חוגגים גבורות,
אלה ששרדו, הם באמת גיבורים וגיבורות.
קצת שיבה בקצת השערות,
פה ושם קמט בלחיים הוורודות.
גם ההליכה, לא תמיד קלה (רק בירידות).
אבל מה שקובע הוא הדחף, להיות ביחד,
על אף, מצב רוח מרומם, עושה את העניין.
די, שבענו מלחמות, הבנו את הפרינציפ.
ורוצים כבר שקט – לשנים הבאות, תנו כיף.
אנחנו לא הצלחנו את העם לשנות,
מקווים שנכדינו יצליחו יותר, צריך להודות.
אנחנו צריכים להתמקד יותר בהווה,
בריאות למשל שזה משהו שווה.
לטייל בארץ, בעולם ולחבק את כולם.
לא רוצה עם סגולה.
רוצה להיות נורמלי, לחיות בשלווה.
ולחגוג כל שנה עגולה.
נאחל עוד מפגשים מרטיטי געגוע,
אפילו שיערכו כל שבוע,
והעיקר לשמור על קשר, ברינה,
זה ישכיח לנו את הזקנה.
איציק יונגמן
המפגש המשפחתי
דפנה מאור היא דפנה שחר במקור, בת נהלל שהקימה והייתה ממייסדי מושב רמות. דפנה סיפרה על בנות בית הספר החקלאי שיצאו לעבוד, והיו מאד מבוקשות בשל היותן חקלאיות. אמה של דפנה, הלוא היא ציפורקה שחר ז"ל, אחותו של רפול (רפאל איתן ת.פ.ע).
גליה אלף, מנהלת בית הספר החקלאי היא בתו של רפול והנה נוצר כאן גם מפגש משפחתי. דפנה וגליה הן בנות דודות ובהתבונני בהן ראיתי שתי נשים מאותו גזע של אהבת הארץ והובלה של ציונות – כל אחת בדרכה.
שאלתי את דפנה לגביי שאול מופז ורבקה זוהר כנער ונערה.
דפנה: "שאול מופז היה נחמד ביותר, מהנחמדים שהיו בשכבה. היה חבר טוב של ידון צור. ידון נפטר לפני שנים. ידון היה מבני נהלל והיה קשר חברות של ממש בין שאול מופז וידון. שאול עבד במשק צור ולימים שניהם התגייסו והלכו לצנחנים ונשארו בקשר חברי עד מותו של ידון. ידון למד אף הוא בשכבה זו. רבקה זוהר בלטה כבר אז בשירתה וגם רקדה מאד יפה. הייתה בבית הספר להקת מחול ורבקה רקדה יחד עם נערה בשם רחל איטקין בלהקת המחול.
"בכיתה י"א רבקה ניגשה לתחרות כישרונות צעירים של 'מעריב לנוער'. אני כתבתי את השיר אותו היא שרה ויצחקי מידן, בן בית לחם הגלילית הוא זה שהלחין את השיר. ספור זה משקף את הקשרים החברתיים והתרבות שהייתה באותם ימים.
"חוויה נוספת שאני זוכרת היא שהיה לנו חוג תיאטרון. היינו בכיתה ט', הופענו בהצגה שנקראה 'עלי כינור' שכתבה חנה סנש. אני הייתי בתפקיד יהודית. אמא של חנה סנש ז"ל נכחה בהצגה ובאה אלינו אל מאחורי הקלעים וחיבקה אותי. אני מזכירה שחנה סנש אף היא הייתה בוגרת בית הספר החקלאי בנהלל."
קצת על ויצו נהלל
גליה אלף, מנהל הכפר, הגיעה לכנס רכובה על אופניים בעלי תלת אופן. איש אינו יכול לנחש שגליה מנהלת את כפר הנוער ויצו בנהלל. גליה בחיוך רחב ובנעימות נפלאה, מספרת: "בית הספר מורכב מפנימיה ומתלמידים שגרים בעמק ובאים ללמוד. פנימיית בית הספר מורכבת היום ממספר נישות. חצי מהתלמידים הם עולים חדשים שמגיעים לארץ במסגרת פרוייקט 'נעלה'. הם מגיעים בכיתה ט' לבד לארץ. תלמידים אלו מקבלים מעטפת מיוחדת בשל היותם עולים חדשים, רבים מהם מגיעים מרוסיה אבל יש גם תלמידים שמגיעים ממקומות שונים בעולם.
"יש לנו מגמה נוספת, זוהי מגמת ספורט. מגמה זו מכוונת לנוער המעוניין להשקיע בספורט. יש עבורם תוכנית מיוחדת בה הם מתאמנים בשעות הבוקר המוקדמות ושעות אחרי הצהריים.
"שאר הילדים הנמצאים בפנימיה באים מרצון לפתוח דף חדש בחייהם. כל אחד מהם וסיבותיו שלו. הרבה שנים היו מגיעים לפנימיה ילדים שבאו בשל מצבים קשים בבית. אלו שבאים היום באים מבחירה. אנו בודקים ומקבלים את אלו שמביעים רצון וכוונה ללמוד, לעבוד בחקלאות ולהיות על מסלול חינוכי בוגר ומיטיב.
"בפינת החינוך, הזמנים השתנו. בעבר, כשחנה מייזל ניהלה את בית הספר, תנאי הקבלה היו מסת השריר של הנוער. היום יש מספר ענפים חקלאיים והנוער עובד ולוקח אחריות מלאה בכל ענפי החקלאות.
"פנימיית נהלל קיבלה בשנה האחרונה פרס הפנימיה המצטיינת בכל הארץ. אנחנו מעודדים יוזמות של התלמידים. כמות היוזמות היא אינסופית. הילדים שותפים מלאים בהתנהלות. בין היתר הם יזמו בית קפה קטן ואותו הם מנהלים. האווירה היא של שיתופי פעולה. פתחנו חנות של יד שנייה לבגדים עבור תלמידי פנימיה שנזקקים לבגדים, הם מקבלים בחינם.
"אישית, אני מאמינה בתיקון ולא בענישה. איננו נוזפים בנוער. אנו מצהירים ומתכוונים לכך שנוער בית הספר הוא העתיד של מדינת ישראל. במלחמה הייתה בכפר חבורה שהחזיקה את כל המשק החקלאי. הייתה עליהם אחריות עצומה. אנחנו מאמינים שילד הוא כמו שתיל שצומח וצומח. הסיבה היחידה שאנו מעיפים ילד מבית הספר היא כשילד פוגע בילד אחר. אנו מקפידים שבפנימייה אין אלכוהול וסמים.
"תוכנית נוספת שיש לנו היא תוכנית הנקראת 'תוכנית תכלס'. תוכנית זו הוקמה יחד עם סטף ורטהיימר ובשיתוף פעולה של חיל אוויר. התוכנית מכשירה תלמידים שלנו בתחום מקצועות טכנולוגיים בחיל אוויר. בוגרי תוכנית זו מתגייסים לחיל אוויר, נמצאים בבסיס רמת דוד ומשרתים במקצועות אותם רכשו.
"המשק החקלאי מאד גדול. הענפים במשק החקלאי הם הרפת כמובן, מכוורת, כרם, יקב, גד"ש וחממות, בהן נעשות עבודות חקר ברמה מאד גבוהה.
"תלמידי הפנימיה הבוגרים ממשיכים לקבל ליווי עד היותם בני 25. אנו מתחזקים מבנה בו, מי מהם שרוצה לבוא ולהית במקום, יש בית עבורם, ויש אישה המלווה אותם והיא כתובת בעבורם. אני רואה יחד עם כל הצוות העובד בבית הספר שזוהי שליחות. השליחות היא בעבור יצירת חברה ישראלית טובה."
עשרות שנים עברו מאז ילידי ארבעים ושמונה למדו בבית ספר זה. לכאורה, הכל השתנה. מסתבר שה-ד.נ.א של הכפר החקלאי בנהלל לא השתנה – כאז כן עתה, התפיסה החינוכית הבסיסית של יצירת חברה ישראלית טובה ממשיך להתקיים בכל הרבדים.
