עדיין לא מבינה את השאלה הזו. שואלים אותי אותה בערך מ-8 באוקטובר, ובאופן קבוע שני הצדדים לא מבינים אחד את השני, וכלום לא מתבהר בשיחה שמתפתחת בעקבותיה *תמונה ראשית: הדשא הגדול, הבמה המרכזית ובניין

פוסט קצר בשם "בית מרקחת לחיבוקים" הוביל את נעה חוברה מסופה, ששכלה את עדו בעלה ב-7.10, להתחיל לכתוב כדי לפרוק. כך נולדה עֹמֶר אטיאס – אלמנה לא סטנדרטית. היוצרת הגאה, הכנה והמפוחדת שלה, לא

הבית שלנו בבארי נשרף בשבעה באוקטובר. ואיתו נשרף גם הדבר הזה שתמיד נראה לי כל כך מובן מאליו, המקום שאליו חוזרים *תמונה ראשית: איתי שאבי כמעט שלוש שנים אני אומר שאין לי בית. זה

אין להפלות בין מי שבחר לטפל בגופתו של נפגע פעולות איבה בדרך של שריפה, לבין מי שבחר לעשות כן בדרך של קבורה באדמה, אומרת האלמנה, אך בית הדין קבע כי שריפת גופה אינה חלק

כשאני נוסעת בכביש 232 והשדות נפרשים משני צדדיו, נמצאים איתי מי שאינם, הסיפורים שאסור לשכוח, וגם החיים שממשיכים לצמוח כאן *תמונה ראשית: סעד. סוכות שנותרו בקיבוץ שפונה  טור זה נכתב בעיצומו של חג הסוכות,

כ-2,500 איש נטלו חלק בעצרת הזיכרון לציון שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר, שהתקיימה ביער "חרבות ברזל" בהובלת התנועה הקיבוצית, בהם תושבי קיבוצים ומושבים מהנגב המערבי, תושבי ערי הדרום, משפחות שכולות ושורדי שבי. מזכ"ל התנועה

מאות מחניכי תנועת הנוער, נוער השומר, מבית ארגון השומר החדש הקדישו את חופשת חול המועד חג סוכות לטובת עבודות שיקום וטיפוח פני העיר קריית שמונה וניקיון אתרי טבע ונחלים בסביבת העיר הצפונית. החניכים ויתרו

מאות מחניכי תנועות נוער השומר מבית ‘השומר החדש" החלו הבוקר במשימות שיקום וטיפוח פני העיר הצפונית הנפלאה קריית שמונה וסביבתה *תמונה ראשית: צילום: השומר החדש במסגרת מפעל ההנצחה על שמו של סא"ל יוסי יפה