חגי תשרי אינם מאפשרים לאמונות הגדולות שלנו להישאר רעיונות יפים. הם מכניסים אותן אל הזמן, אל הגוף ואל החיים *תמונה ראשית: תקיעה בשופר ליד גבול לבנון. צילום: איל מרגולין/ פלש90  "גאונותה של היהדות", כותב

פעם כפר שלם גידל אותנו. מאז הקיבוץ השתנה. אם אנחנו רוצים שלמילים "חינוך קיבוצי" תהיה משמעות, עלינו לנסח מחדש את האמנה החינוכית *תמונה ראשית: ברפסודיה. מי אחראי על התנהגותו של הילד במרחב הציבורי? צילום: לימור

האומנית הדר סייפן מראש הנקרה הופכת מקלטים, גדרות ופטרולים ליצירות אומנות מהפנטות. איך ילדות תחת קטיושות הפכה לשפה אומנותית, למה היא אוהבת מקלטים, ומדוע, למרות הכול, היא ממשיכה לבחור לחיות על הגבול? *תמונה ראשית:

אביבית הוציאה המשתלה לפגרה ואת עצמה לחופש: כל בוקר בעשר בבריכה בניסיון לחיות חיי חטא של פנסיונרית עצלה 2.8 – חם נורא ומאובק. בכל פינה בקיבוץ חופר שופל ומעלה עננה, כל יציאה לכביש פנימי

בשבדיה לא האמינו, אבל קיבלתי עייר חמוד במתנה. רק שבגלל תנועות מעיים תכופות הוא נאלץ לעשות רילוקיישן לקיבוץ בחן *תמונה ראשית: עבדול-רחים עם האתון והעגלה ומאחוריו אבו-סרייה, באדיבות ארכיון יד-חנה  ב-1974 חייתי במדינה אחרת,

מי שהבחינו בין התיישבות, שזה אנחנו, הטובים והיפים, לבין ההתנחלות, שזה הם, הרעים והמכוערים – הפסיקו להתיישב. כוונתי אלינו, התנועה הקיבוצית. ובכך חטאנו לייעודנו. ואנו חוזרים גם לחזונו של יגאל אלון – התיישבות בבקעת

בקעת הירדן היא שטח כבוש שעתידו אמור להיקבע בהסכם בין שני עמים. הקמת קיבוץ חדש שם עכשיו אינה מעשה חלוצי. היא התנחלות. ולתנועה הקיבוצית אסור להיות חלק מזה *תמונה ראשית: מאחז בבקעת הירדן, ינואר

נדחתה בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד קרן הפנסיה (ה.ע.ל) שהשלכותיה היו עלולות לפגוע בחברי קיבוצים המבוטחים בקרן אנחת רווחה נשמעה בימים אלה בעשרות ועדות פנסיה בקיבוצים, כאשר נדחתה הבקשה לאישור תביעה הייצוגית כנגד קרן