הרצאה של ד"ר רקפת שרון ומאור תומר
מאור תומר– מיג"ל- מו"פ צפון, ד"ר רקפת שרון– מיג"ל- מו"פ צפון ואוניברסיטת תל-חי, ד"ר אלעד חיל– החוג לביולוגיה וסביבה, אוניברסיטת חיפה-אורנים
*תמונה ראשית: ציקדת הרוק Mesoptyelus impictifrons
רקע וחשיבות המחקר
- איום עולמי ומקומי: מחלת פירס (Pierce’s disease), הנגרמת על-ידי החיידק Xylella fastidiosa, חוסמת את צינורות הובלת המים (העצה) של הגפן ומובילה להתייבשותה ולתמותתה. המחלה זוהתה לראשונה בישראל בשנת 2021 באזור הגליל העליון ומאז היא מתפשטת לאזורים נוספים.
- הצורך במחקר: מאחר שהווקטורים (החרקים המעבירים) המרכזיים המוכרים בעולם אינם נפוצים בישראל, המחקר התרכז בזיהוי ואפיון הווקטור המקומי.
ממצאים מרכזיים
1. זיהוי הווקטור העיקרי ומחזור חייו
- המין הדומיננטי: ציקדת הרוק מהמין Mesoptyelus impictifrons נמצאה כמין השכיח והנפוץ ביותר בכל אתרי הדגימה בצפון הארץ לאורך כל עונות השנה, וניסויי מעבדה אישרו כי היא וקטור יעיל ביותר ברכישת המחלה והעברתה. המין נפוץ גם במדינות שכנות כמו טורקיה, מצרים, ירדן, לבנון וסוריה.
- מחזור החיים: הציקדה מקימה דור אחד בלבד בשנה. הנימפות מתפתחות בין החודשים פברואר לאפריל, הבוגרים מופיעים החל ממרץ, והטלת הביצים מתרחשת ככל הנראה במהלך הסתיו.
- החרק מסוגל לשרוד כחצי שנה על גפן במעבדה וכשנה על רוזמרין.
2. פריצת דרך מדעית: רכישה מרקמות מעוצות (זמורות)
- ניפוץ הפרדיגמה העולמית: בעוד שהספרות העולמית טוענת כי ציקדות רוק מסוגלות
- לרכוש את החיידק רק מעלים בשל מבנה גפי הפה שלהן, מחקר מקומי זה הוכיח באופן מובהק כי הציקדה המקומית מסוגלת לרכוש את החיידק ביעילות דומה הן מהעלים והן מהזמורות המעוצות.
- דינמיקת הרכישה: בעוד שבעלים רמת הטיטר (ריכוז החיידק) משתנה לאורך השנה (נמוכה באביב וגבוהה בקיץ ובסתיו), בזמורות רמת החיידק יציבה יחסית. עם זאת, יכולת הרכישה של הווקטור מהזמורות אינה קבועה – היא נצפית כבר באביב ומגיעה לשיאה בסתיו.
- המשמעות החקלאית: יכולת הרכישה וההדבקה הישירה של הזמורות מאפשרת לפתוגן לחדור לרקמות הקרובות יותר לגזע, מה שמאיץ את התפשטות המחלה ומונע את סילוקה באמצעות זמירת חורף רגילה. בנוסף, הדבר מרחיב את חלון הזמן שבו מתאפשרת הדבקה גם בתקופות ללא עלווה מפותחת.
3. מניפולציה התנהגותית של הפתוגן
- משיכה לגפנים אסימפטומטיות: ניסויי העדפה העלו כי ציקדות נקיות (שאינן נושאות את החיידק) – ובמיוחד נקבות נקיות – נמשכות באופן מובהק לגפנים נגועות שהן אסימפטומטיות (ללא סימני מחלה נראים לעין) בהשוואה לגפנים בריאות. תופעה זו, שאינה אקראית, עלולה להגביר משמעותית את קצב התפשטות המחלה בכרם עוד לפני שהכורם מזהה את הנגיעות.
4. דינמיקה מרחבית וצמחים פונדקאים
- צמחיית הכיסוי באביב: הנימפות והבוגרים נמצאים בריכוזים גבוהים על עשביית הכרם. הפונדקאים המועדפים ביותר למוקדי הקצף (הרוק) של הנימפות הם טיון דביק (45%) ודבקה (28%).
- נדידה בקיץ: במהלך חודשי הקיץ החרקים נודדים אל מחוץ לכרם, בעיקר לחורש ולעצי אלון הגובלים בכרם.
- חזרה בסתיו: בסתיו הבוגרים (בעיקר נקבות, המהוות כ-65% מהאוכלוסייה שנלכדה) מגיעים שוב אל צמחיית הכיסוי בכרם לצורך הטלה, עם העדפה בולטת לטיון דביק. יתרה מכך, רק בעונת הסתיו נלכדו בכרם ציקדות הנושאות את החיידק באופן טבעי (בשיעור של 3%).
מסקנות יישומיות והמלצות לממשק חקלאי
- הסתיו כחלון הזמן הקריטי: המחקר מגדיר את עונת הסתיו כחלון ההדבקה המרכזי והמסוכן ביותר. בתקופה זו חופפים שלושה גורמים: נוכחות מוגברת של הציקדות בכרם, טיטר חיידקים גבוה בצמח, ויכולת רכישה מקסימלית מהעלים ומהזמורות. על כן, זהו העיתוי המועדף למיקוד פעולות הניטור וההדברה.
- ניהול מושכל של צמחיית הכיסוי: זיהוי הטיון הדביק והדבקה כפונדקאים מועדפים פותח פתח לניהול סניטרי קפדני, ואף לשימוש מתוחכם בטיון דביק כ"צמח מלכודת" למשיכת נקבות והדברתן הממוקדת.
- חשיבות העקירה המהירה: בשל משיכת הציקדות לגפנים נגועות אסימפטומטיות, ישנה חשיבות עליונה לזיהוי מוקדם, ניטור קפדני ועקירה מהירה של גפנים נגועות כדי למנוע מוקדי משיכה אלו.
פערי ידע להמשך המחקר
החוקרות מציינות כי נדרשים מחקרי המשך כדי לענות על השאלות הבאות: האם הבוגרים מצליחים לשרוד את החורף בשטח, כיצד משפיעה זמירת החורף על הישרדות ההדבקה, ומהם ממשקי הניהול המשולב היעילים ביותר לצמצום הנזק.
